אחרי שנים של פעילות סדירה, רכבות הנוסעים של רכבת ישראל שבתו בחודש האחרון ארבע פעמים לפחות - אם לא סופרים איחורים וביטולי קווים נקודתיים. הפוליטיקאים השקיעו את האנרגיה שלהם במערכת הבחירות ולכן השיבושים התכופים עברו כמעט מתחת לרדאר. מה שקרה ביום שישי, השבתה של הרכבות למשך כשעה וחצי, יגרור כנראה תגובה משמעותית. המשבר ברכבת מתרחש הפעם במקביל למו"מ הקואליציוני, מה שיאפשר לראש הממשלה בנימין נתניהו, לנסות לשנות את כללי המשחק בדיאלוג מול הוועדים הגדולים.
שר התחבורה, ישראל כ"ץ, הגיע עם ועד הרכבת להסכמים שבמסגרתם העניק לעובדים תוספות שכר של עשרות אחוזים. אתמול קרא כ"ץ להחלת חוק בוררות חובה לשירותים חיוניים - בהם תחבורה, אנרגיה ותקשורת. לא מדובר באיסור על שביתות - כמו בצבא ובמשטרה - אלא במהלך שיאלץ את המעסיקים והעובדים לנהל מו"מ, בתיווך ברור, לפני שהעובדים יוכלו לשבות. במילים אחרות החוק לא ימנע שביתות, אך הוא עשוי לצמצם את השימוש בהן.
חובת בוררות קיימת היום בארה"ב ובקנדה, בעוד שבאירופה נדרשים שירותים חיוניים להודיע 48 שעות מראש על שיבושים צפויים. בעבר, שר האוצר משה כחלון תיחזק ברית הדוקה עם ההסתדרות, ומנע חקיקה כזאת, אך כיום - כאשר הוא שוקל מיזוג של סיעתו הקטנה עם הליכוד, כנראה שלא יתעקש על כך.
חוק בוררות חובה נמצא בראש סדר היום הכלכלי של נתניהו כבר שנים. בעת הקמת הממשלה הקודמת ב-2015 נתניהו ניסה להכניס להסכמים הקואליציוניים הסכמה לחקיקת חוק בוררות חובה, אך נכשל בכך בגלל התנגדותו הנחרצת של מנהיג 'כולנו' משה כחלון, שהציב את חופש הפעולה המוחלט שלו בנושאים כלכליים כתנאי להצטרפותו לממשלה. החוק נחשב קו אדום מבחינת ההסתדרות וכחלון, שבנה על יחסים קרובים עם ההסתדרות, נלחם בכך בכל כוחו.
נתניהו התקפל אך לא ויתר. ב-2016 דיווחנו כי נתניהו לחץ על האוצר להכניס יוזמת חקיקת בוררות חובה לחוק ההסדרים של תקציב 2016 ומשלא הצליח בכך התלונן שהצעת התקציב איננה לרוחו. "אתם יודעים איך אפשר להשיג צמיחה של 5%? יש רק דרך אחת לעשות זאת. חוק בוררות חובה", אמר אז לראשי האוצר בישיבת התקציב.
הזדמנות פז להשיג התקדמות ממשית בכיוון של הגבלת זכות השביתה נקרתה לנתניהו ב-2018 כשבדיון בבג"צ בעתירת עובדי חברת החשמל השמיעו השופטים אמירות בעד החלטה שתבהיר כי לעובדים לא תהיה זכות להתנגד לרפורמות ושינויים מבניים. ואולם בסופו של דבר נאלץ נתניהו לוותר ולהסכים למשיכת העתירה, בלחץ כחלון ומנכ"ל משרדו שי באב"ד.
לא בטוח שחקיקה תפתור את המשבר המתמשך ברכבת. לחוקים יש השפעה מעטה על שביתות שאינן חוקיות גם כיום, כפי שכנראה מתרחש ברכבת. בפועל לא מדובר בשביתה רשמית אלא בהודעה של עובדים על כך שהם חולים.
לפי נתונים שמפרסמת ההנהלה, מספר ימי המחלה שעליהם מדווחים העובדים עלה ב-2019 פי שלושה, ביחס לתקופה המקבילה אשתקד. 32 פעמים בחודש האחרון רכבת עצרה באמצע הדרך, ללא תכנון, בשל נהג ש"לא חש בטוב". לעיתים הדבר קורה בצמתים חשובים, מה שפגע בלא מעט קווים. בחודש מרץ עלה מספר דקות האיחור של הרכבת ב-36% לעומת מרץ 2018 ובוטלו 174 רכבות, לעומת 50 בחודש המקביל ב-2018. הנתונים, גם אם הם נכונים בחלקם, מעידים על שביתה שאינה רשמית.
עו"ד סיגל פעיל, שמייצגת את הוועד, אומרת שאם זה כך - ההנהלה לא פועלת בהתאם - היא לא עותרת לבית הדין לעבודה ולא מעמידה לדין משמעתי עובדים מתחלים לכאורה. "הדבר היחיד שההנהלה עושה הוא ללכת לתקשורת", אומרת פעיל, "ביום שישי הוועד שמע מהתקשורת שיש פרסומים על שביתה, מבלי שהייתה שביתה ואפילו ספק שביתה".
השבוע אמורה להתקבל החלטת בין הדין לעבודה בעניין סידור העבודה החדש של הנהגים, זה שאליו מתנגד הוועד. לדברי פעיל - זה מה שגרם למשבר ביום שישי - "כשיש אווירה ומלל וכותרת, אולי זה ישפיע". פעיל שוקלת להגיש תביעת דיבה נגד הנהלת הרכבת, על האשמת הוועד בשביתה.
גם ההסתדרות הזדרזה לפעול. ביום שישי הכריזו שם על ועדת בדיקה מיוחדת בראשות יו"ר ארגון עובדי התחבורה, אבי אדרי. היום מיהרו להחליף את אדרי בשופט לשעבר אמנון סטרשנוב. המינוי של אדרי עורר תמיהה, הרי הוא זה שמייצג את ועד העובדים ומגבה אותו. הוועדה צפויה להגיש את המלצותיה בזריזות, כבר לאחר פסח.
ההסתדרות היא המפתח לפתרון המשבר הזה. בכהונה הקודמת של גילה אדרעי כיו"ר ועד עובדי הרכבת, בתחילת העשור, היא הודחה מתפקידה אחרי שהקשתה על יישום הסכם הרפורמה עליו חתמה בעצמה. מי שהדיח אותה היה אבי ניסנקורן, אז יו"ר האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות. כיום, רגע אחרי שניסנקורן עזב את הארגון והצטרף ל"כחול לבן", אדרעי ועובדי הרכבת הם האתגר הגדול ביותר של יו"ר ההסתדרות החדש, ארנון בר-דוד. אם יבחר להחליף את הוועד, הוא עלול לשלם מחיר פוליטי בתוך הארגון. אם יגבה אותו - הממשלה יכולה לנצל את המשבר לחקיקה שתחליש את ההסתדרות. אחרי פסח תגיע שעת ההכרעה בעניין.
כאשר המרחק בין הנהלת הרכבת והוועד גדול כל כך, ואין שום ניסיון להידברות או פשרה - מישהו, מבוגר אחראי, אם תרצו, יהיה חייב להתערב ולהחזיר את הרכבת לפסים.