אריה דרעי / צילום: איל יצהר, עיבוד: טלי בוגדנובסקי
כשנשאל שר הפנים, אריה דרעי, בגלי צה"ל מדוע ויתרה הממשלה על ההסכם עם האו"ם לקליטת מבקשי מקלט, הוא מיהר להיאחז בנתונים: "בקדנציה שלי, בארבע השנים הללו, למעלה מ-20 אלף מסתננים עזבו מרצון (...) אנחנו במגמת ירידה כל הזמן". כמה אמת יש בתיאור הזה?
הסיפא נכונה: מספר הזרים שנכנסו שלא כחוק דרך גבול מצרים ("מסתננים", כהגדרת רשות האוכלוסין) יורד בעקביות. רבים יודעים שזרם הבאים כמעט נבלם מאז השיא בשנים 2012-2010; אבל כמה עזבו מאז "מרצון", וכמה עשו זאת בימיו של דרעי למשרד הפנים בינואר 2016?
השגת הסכמה מפורשת של המהגר להרחקה מישראל היא דרך מרכזית, שבה מתמודדות ממשלות ישראל עם הקושי החוקי לגרש בכפייה את יוצאי אריתריאה וסודן. עידוד עזיבה מרצון היא אחת התכליות המוצהרות להקמת מתקני הכליאה בדרום הארץ - דבר שהוביל בעבר ביקורת חריפה של בג"ץ. אף ששופטי בג"ץ לא פסלו גירוש בכפייה למדינות כמו רואנדה ואוגנדה, שאיתן חתמה הממשלה על הסכמים לקליטת מהגרים בסוף 2013 ובראשית 2014, הם קבעו שבמקרה של עזיבה מרצון, ההסכמה צריכה להתבסס על בחירה מדעת ולא על כפייה.
מאז החלה רשות האוכלוסין לאסוף את הנתונים ב-2010, עזבו "מרצון" 24,747 אזרחי מדינות אפריקאיות. 8,573 אזרחי אריתראה וסודן עשו זאת בין ינואר 2016 לסוף 2018. 1,741 חזרו למדינות מוצאם, 1,869 עזבו לרואנדה ולאוגנדה, והרוב - 4,963 מהגרים - עזבו למדינות אחרות, בעיקר במערב - לקנדה, להולנד, לארצות הברית ולשבדיה. יוצאי אריתריאה, סודן ומדינות אפריקאיות אחרות שמוגדרים "מסתננים", פחת בישראל מכ-46 אלף ב-2014 לכ-34 אלף בסוף 2018.
בשורה התחתונה: דבריו של דרעי חצי נכונים. אמנם, קרוב ל-25 אלף יוצאי אריתריאה, סודן ומדינות אפריקאיות אחרות עזבו את ישראל מאז 2010, במהלך שרשות האוכלוסין מגדירה "עזיבה מרצון", אבל רק כ-9,000 עזבו בקדנציה של דרעי.