בית הכנסת הרפורמי בית דניאל בתל אביב. / צילום: Shutterstock :
ישראל וארה"ב הן שתי מדינות שהדת נוכחת בהן. בשתיהן אחוז גבוה של אזרחים מאמינים, בשתיהן הדת פעילה בפוליטיקה. אבל יש גם הבדל אחד מרכזי בינינו לבין האמריקאים - בארה"ב אתה יכול לחיות עם הדת, אבל אתה גם רשאי לחיות ולמות בלעדיה.
רוצים הורים לשלוח את ילדיהם לבתי ספר דתיים, המדינה מספקת להם שוברים, באמצעותם הם יכולים לממן את הלימודים. אבל המדינה לא מממנת ישירות את הדת, ויותר מכך, המדינה לא מאלצת את תושביה שאינם רוצים בכך, בקשר עם הדת.
הדוגמה האמריקאית חשובה, כי ארה"ב היא מדינה בעלת אופי דתי. מדינה שהמוטו הלאומי שלה, שאושר בחקיקה ומוטבע על שטרות הכסף שלה הוא "In God We Trust" - "באל נשים מבטחנו". אבל, המוטו הזה לא מביא עמו כפייה דתית, ולא משנה את העובדה שבארה"ב, הדת, להבדיל מהאמונה, איננה חלק מהמדינה. אזרחים יכולים לחיות כדתיים, אבל יכולים לחיות גם כחילוניים גמורים בלי שהדת תנסה להכניס עצמה לחייהם באף אחד משלבי החיים. לא בלידה, לא בנישואים, לא בגירושים וגם לא במוות. זה קורה כי הדת זוכה לכבוד, אך לא לשררה.
יש כבוד רב לאנשי הדת, אבל אין להם או למי מטעמם כל סמכות שבחוק להחליט עבור האזרחים איך יחיו, איך ועם מי יתחתנו, מתי יקבלו את יום המנוחה השבועי שלהם, או איזה טקס יחויבו לעשות אם יבקשו להתגרש.
הצעד הראשון שיש לעשות כדי להגיע לשם, הוא פירוק המשרד לענייני דתות. אין זה אומר שאין לתקצב גופים דתיים. המדינה תוכל להמשיך להעביר תקציבים לעמותות וארגונים דתיים, גם ללא משרד ייעודי, בדיוק כפי שהיא עושה היום ביחס לשורה של עמותות וארגונים פרטיים הפועלים בשלל תחומים. אבל בזה יסתיים תפקידה. כן למימון (בהתאם לקריטריונים ברורים) - אבל להוציא את הדת ממערכת קבלת ההחלטות במדינה.
הרוצים תעודת כשרות לעסקיהם יפנו למערכי כשרות פרטיים. המעוניינים להתחתן בחתונה דתית יפנו לרבנים המתאימים להם. משפחות יוכלו לבחור בין שירותי קבורה דתיים או אזרחיים וכך הלאה. המדינה תממן שירותי דת, אבל לא תספק אותם.
הדת תמיד תמשיך להיות נוכחת בחברה הישראלית, היא ב-DNA שלנו, אבל הדת היא בראש ובראשונה אמונה. משהו שבין האדם לעצמו ובהתאם לאמונה, גם בין האדם לאלוהיו. היא איננה ולא צריכה להיות חלק מהמדינה. זה לא רק האינטרס החילוני, אלא גם האינטרס הדתי, כי כפייה וכורח, רק מייצרים ניכור ומרחיקים ציבור גדול, חלקו הגדול מאמין, מהדת וממוסדותיה.
במציאות הפוליטית הישראלית, שבה משרדי הממשלה הם מוקד לכוח פוליטי, קשה מאוד לצמצם משרדים. אבל אם טובת המדינה תקדם לעיתים לטובת משמני הקואליציה, טוב יעשו קברניטי הממשלה הבאה אם יפרקו את משרד הדתות ויקימו במקומו רשות לתקצוב שירותי דת, במסגרת אחד ממשרדי הממשלה הקיימים (פנים או אוצר).
רשות אשר תאפשר מימון שוויוני של ארגוני הזרמים והדתות השונות, במקביל להפרטה מוחלטת של כל השירותים שסופקו עד כה על ידי משרד הדתות.
במקום לשמר מצב בו הדת הופכת לגורם מפלג ומקטב, החברה בישראל בשלה ומוכנה לקדם את השינוי זה טוב לכולנו.
הכותבת היא מייסדת עמותת "משפחה חדשה".