נפתלי בנט, איילת שקד / צילום: שלומי יוסף, עיבוד תמונה: טלי בוגדנובסקי
הבחירות הסתיימו וכעת חלק מהמפלגות, בעיקר אלו שלא עברו את אחוז החסימה, צריכות לעשות בקרת נזקים. ראשי הימין החדש, נפתלי בנט ואיילת שקד, יו"ר גשר אורלי לוי-אבקסיס ויו"ר זהות משה פייגלין, נותרו עם אתגר כספי גדול בסיום מערכת בחירות סוערת וקשה. אלו הן מפלגות חדשות שלא כיהנו בכנסת ה-20, ולכן מראש האתגר הכלכלי מבחינתן הוא גדול יותר. הן לא זוכות למימון בטוח מהמדינה כמו המפלגות הוותיקות. בעוד ראשי המפלגות הללו רחוקים בשלב הזה מסיכום התחשיב כספי של הוצאות הקמפיין, שלו הם מחוייבים לפי חוק, הרי שבצד ההכנסות ניתן לאמוד את הקשיים שנוצרו עבורם.
לפי חוק מימון מפלגות, המערכה לא אמורה להותיר אותם מרוששים לחלוטין. החוק קובע כי מפלגות שהשיגו יותר מ-1% מסך הקולות הכשרים, זכאיות לקבל יחידת מימון מפלגות אחת, כלומר 1.384 מיליון שקל. מפלגות אחרות שהתמודדו ולא קיבלו לפחות 1% מקולות הבוחרים, כמו למשל צומת של אורן חזן או מגן של גיל הירש, לא זכאיות לכספי מימון מפלגות.
מנגד, גם מפלגת העבודה שעברה את אחוז החסימה אך ספגה מפלה גדולה במספר המנדטים (איבדה 12 מנדטים לעומת הכנסת הקודמת), צפויה לאתגרים פיננסיים לא פשוטים, והיא תידרש לבצע התייעלות משמעותית.
הימין החדש: בנט ערב בעצמו לרבע מיליון שקל
בדצמבר האחרון התפלגו נפתלי בנט, איילת שקד ושולי מועלם מהבית היהודי, והקימו את הימין החדש. בנט ושקד הוצבו בראש הרשימה. לפי דוח מבקר המדינה, נכון לסוף 2017 הם הותירו מאחוריהם חובות של 19 מיליון שקל (הדוח ל-2018 טרם פורסם. בנט טוען שהחוב צומצם ב-5-7 מיליון שקל בזכות צעדים שהוביל). בעת המעבר סוכם כי הם יזכו לארבע יחידות מימון בחירות מהמפלגה הקודמת, בסך הכול 5.5 מיליון שקל.
בשורה התחתונה, בנט ושקד יצאו לדרך עם 5.5 מיליון שקל - שרובם ניתנו להם באמצעות מקדמות - ובסוף המערכה יזכו מן המדינה לכ-1.4 מיליון שקל נוספים מאחר שקיבלו יותר מ-1% מקולות הבוחרים. בסך הכול המדינה תעמיד לרשותם 6.88 מיליון שקל למימון מערכת הבחירות.
האם זה מספיק? התשובה לכך עדיין לא ברורה. טרם נודע כמה הוציאה המפלגה החדשה על מערכת הבחירות. אבל בחירות זה דבר יקר. מדובר בשכירת עובדים, יועצים, אולמות לקיום מסיבות עיתונאים, הפקת כנסי קמפיין, חומרי תעמולה וסכום כסף רב שיצא על רכש מדיה (מודעות בעיתונים, מודעות חוצות, קידום מודעות ברשתות החברתיות).
בנט ושקד לא הסתפקו במימון שסיפקה עבורם המדינה, והחתימו נותני ערבויות בסך 6.75 מיליון שקל. בין החותמים ניתן למצוא גם את בנט עצמו, שחתם על ערבות בסך 250 אלף שקל. אם סכום ההוצאות של קמפיין הימין החדש עלה בהרבה על סך מימון המפלגות שהם זכאים לו מהמדינה - 6.88 מיליון שקל - הרי שהם יתקשו לשחרר את חותמי הערבויות ועשויים להיקלע לחובות כספיים. הערבויות הללו איפשרו למפלגה ליטול הלוואות מהבנקים בגובה הסכום, ולהתחיל לשלם לספקים השונים שנדרשים במהלך קמפיין בחירות.
סכום התרומות (להבדיל מערבויות) שגייסו בימין החדש הוא כ-261 אלף שקל, והוא למעשה בטל בשישים ביחס למיליונים שנמסרו להם דרך מימון מפלגות וערבויות.
לבנט יש היסטוריה של אי-סדרים כספיים בשתי מערכות הבחירות האחרונות. כך למשל, בפריימריז לראשות הבית היהודי ב-2012, מבקר המדינה קנס את בנט עצמו ב-65 אלף שקל כיוון שלא דיווח כנדרש על הוצאות מסוימות. גם בבחירות הכלליות שנערכו שנה לאחר מכן הסתבך בנט, כשמבקר המדינה מצא כי המפלגה שבראשה עמד, הבית היהודי, טשטשה הוצאות בחירות בסך כ-10 מיליון שקל וקנס אותה ב-380 אלף שקל. בנוסף, גם דוח מבקר המדינה מסוף 2016 חשף התנהלות בעייתית של הבית היהודי, לרבות הוצאות שלא דווחו, וקנס אותה בסכום גבוה - 850 אלף שקל. הדברים חזרו על עצמם שוב בדוח המבקר לסיכום מערכת הבחירות לכנסת ה-20, בשנת 2015. גם אז נמצאו אי- דיווח על הוצאות, גרירת הוצאות ממערכת בחירות קודמת לתוך המערכת הנוכחית בלי לדווח על כך ועוד.
גשר: הפרידה מליברמן תעלה ביוקר
ח"כ אורלי לוי-אבקסיס יצאה מן הכנסת ה-20 ללא זכות למימון מפלגות אחרי שמפלגתה הקודמת, ישראל ביתנו, דרשה להעניש אותה (לפי החוק) על פרישה באמצע הקדנציה, ונענתה. כזכור, כישראל ביתנו הצטרפה לממשלה ואביגדור ליברמן נכנס לתפקיד שר הביטחון, לוי-אבקסיס פרשה מהסיעה, אך נשארה ח"כית.
בהתאם לחוק, ההתפלגות מישראל ביתנו חסמה בפניה את אופציית החבירה למפלגה מכהנת כמו יש עתיד (שהפכה לכחול לבן), והיא התמידה בקמפיין עד סופו, אך לא הצליחה לחצות את אחוז החסימה הנכסף.
במהלך התקופה המדוברת, גייסה לוי-אבקסיס ערבויות בסך 2.96 מיליון שקל, כאשר הערבים הגדולים ביותר הם אליהו גרידיש מנתניה וברוך שיינברג מתל-אביב, שהעניקו לה כמיליון שקל ערבות כל אחד.
גם מפלגתה של לוי-אבקסיס תזכה למימון מפלגות בסך כ-1.4 מיליון שקל, לאחר שזכתה ביותר מ-1% מהקולות. אבל גם אחרי שתקבל את הסכום הזה, היא עשויה להיוותר עם חובות, שכן מערכת בחירות היא כאמור עסק יקר.
זהות: פייגלין ממשיך לגייס תרומות
משה פייגלין נשען במהלך מערכת הבחירות לכנסת ה-21 על 2.3 מיליון שקל ערבויות, מתוכם כמיליון שקל מאדם בשם יהושע פרקוביץ ו-600 אלף שקל ממשה ודורותי מרום. סכום התרומות שגייס פייגלין עבר את החצי מיליון שקל, ומן הבחינה הזו הוא מעט שונה משאר המפלגות. בניגוד אליהן, הוא נשען על שיעור גדול יותר של תרומות מאנשים פרטיים.
ועדיין, גם אצל פייגלין שהירבה לדבר על התמיכה העממית בו, כ-80% מכספיו הגיעו באמצעות ערבים גדולים. מאחר שמפלגתו קיבלה יותר מ1% מקולות הבוחרים, פייגלין יהיה זכאי ליחידת מימון אחת מן המדינה - כלומר כ-1.4 מיליון שקל. ואולם גם אחרי שיקבל את הסכום הזה, פייגלין עלול להישאר עם בור תקציבי וייאלץ למצוא דרך לשחרר את חותמי הערבויות עבורו.
יום למחרת הבחירות, כאשר נודע לפייגלין שהוא לא יהיה בכנסת הבאה, פנה לגולשים ולעוקבים שלו ברשתות החברתיות, ואמר שמערכת 2019 הייתה מבחינתו רק שלב אחד בדרך הפוליטית. הוא אף ביקש להמשיך לתרום לקמפיין שלו: “אם בשורת החירות נגעה בכם, ואתם רוצים להתנדב לפעילות או לתרומה", כתב פייגלין וצירף את הלינק להעברת כספים.
הערבויות: השיטה שעוקפת את כללי התרומות בבחירות
ב-2012, כאשר החליט יאיר לפיד על הקמת יש עתיד, הוא הבין שכדי לגייס את ההון הדרוש להתמודדות מבחוץ עליו להביא אנשי עסקים ולעקוף את שיטת התרומות המסורתית, שלא מאפשרת להתמודד על מול כספי מימון הבחירות העצומים שמקבלות המפלגות הקיימות.
לפיד גייס כ-79 חותמי ערבויות, אנשי עסקים בולטים במשק הישראלי. בשיטה שלמעשה עוקפת את שיטת התרומות, לפיד גייס 9.2 מיליון שקל בערבויות. לפיד והלל קוברינסקי, שניהל את המערך של יש עתיד מן היום הראשון, החתימו אותם על ערבות אל מול הבנקים, אשר באופן אחר לא היו מוכנים לתת אשראי למפלגה חדשה ולא מוכרת, כזו שאין לה נכסים, בניינים או אפילו מותג מושרש.
בסיום מערכת הבחירות בשנת 2013, הייתה ללפיד הצלחה פנומנלית גם מבחינה כספית, עם 19 מנדטים, שמשמעותם הייתה 19 יחידות מימון מתקציב המדינה. כך הוא החזיר את ההלוואות ואת הערבויות.
עוד ב-2012, לפני אותה מערכת הבחירות ולאור ביקורת ציבורית על היותם של חותמי הערבויות לא גלויים לציבור, הורה מבקר המדינה השופט בדימוס יוסף שפירא, על חשיפת שמות נותני הערבויות. הנושא לא הוסדר באמצעות חקיקה, ולכן שפירא יכול היה להורות רק על חשיפת שמות הערבים, אך לא יכול היה להגביל את סכום הערבות - למסגרות בהן נמצאות התרומות, שזה 2,300 שקל בלבד. כך למעשה, ערבות שניתנה למפלגה, מותר שתהיה בלתי מוגבלת בסכום, בסך של מיליוני שקלים, ורק אם הכסף לא יוחזר לבנק, והערבות תחולט, תיחשב הערבות בדיעבד כתרומה, ואז היא גם עשויה להיות מקוטלגת כתרומה אסורה.
יחד עם זאת, מבקר המדינה אסר על חתימה על ערבויות מידי תאגידים, בארץ או בחו"ל וצמצם את האפשרות לחתימת ערבויות בידי אנשים בלבד. הדבר יוצר בשלב הקמפיין קרבה גדולה בין הערבים לבין ראשי המפלגה, ומכאן הצורך בחשיפת שמותיהם.