צילום: shutterstock
במסגרת פסק דין סקמסקי, שניתן לפני כחודש על-ידי בית המשפט המחוזי בירושלים, נדונה בקצרה גם שאלת אופן הקיזוז של הפסדי הון מניירות ערך זרים בחו"ל. לפסיקתו הקצרה של בית המשפט יש השלכה מרחיקת לכת על ציבור נישומים רחב המשקיע בניירות ערך זרים. משמעות הפסיקה היא הקטנה של סכום הפסד ההון מחו"ל אותו ניתן לקזז מרווח הון בישראל.
הוראות הפקודה בעניין קיזוז הפסדי הון מחייבות לקזז תחילה את הפסד ההון שנוצר ממכירת נכס בחו"ל כנגד רווח הון בחו"ל. רק משמוצתה אפשרות זאת, ניתן לקזז את הפסד ההון מחו"ל גם כנגד רווח הון בישראל. האפשרות לייבא הפסד הון מחו"ל מותנית בין היתר בכך שאילו מדובר היה ברווח הון, אזי הוא היה חייב במס בישראל.
במקביל להוראה האמורה בעניין קיזוז הפסד הון מחו"ל, קיים דין ספציפי מקל. כזה המאפשר לקזז הפסד הון שנוצר בשנה השוטפת ממכירת ניירת ערך גם כנגד ריבית או דיבידנד ששולמו על אותו נייר ערך או אף כנגד ריבית או דיבידנד ששולמו על ניירות ערך אחרים. זאת בלבד ששיעור המס החל על הכנסת הריבית והדיבידנד אינו עולה על 25% בידי נישום יחיד.
בפסק דין סקמסקי נדון מצב בו לנישומים היה הפסד הון נטו מחו"ל (הפסדי הון ממכירת ניירות ערך בחו"ל שעלה על רווחיהם מניירות ערך בחו"ל), הכנסות מדיבידנד וריבית מניירות ערך בחו"ל וכן רווחי הון שצמחו להם ממכירת ניירות ערך בישראל. הנישומים ביקשו לקזז את הפסדי ההון מחו"ל כנגד רווחי ההון מישראל, באופן בו לא ישלמו מס על רווחי ההון מישראל. פקיד השומה טען כי חובה על הנישומים לקזז את הפסדי ההון מחו"ל כנגד הכנסת הריבית והדיבידנד מחו"ל, ועל כן חלה עליהם חובה לשלם מס על רווח ההון מישראל.
לעניין זה יוסבר כי בדרך-כלל מנכה המדינה הזרה מס על תשלום הריבית והדיבידנד, ולכן ככלל עדיף לנישומים להשלים מס על הכנסת הריבית והדיבידנד שהתקבלה על-ידם, לאחר שהם מזדכים בארץ על המס הזר ששולם על-ידם בחו"ל.
לאחר דיון קצר, קבע השופט אביגדור דורות כי מבחינה לשונית לא קבועה כל חובה בפקודת מס הכנסה ממנה עולה כי יש לקזז תחילה את הפסד ההון מחו"ל כנגד הכנסת הריבית והדיבידנד מחו"ל. היינו, לא עולה מנוסח הפקודה כי רק היתרה נטו תועבר לישראל. אולם מהדיונים התקציביים שנלוו לדיון בהצעת החוק בוועדת הכספים יש להסיק כי כשם שהפסד הון מחו"ל צריך להתקזז תחילה כנגד רווח הון מחו"ל, ורק היתרה תעבור לארץ - כך גם יש להפחית את הריבית ואת הדיבידנד מחו"ל מהפסד ההון המיובא ארצה. לאור זאת, נפסק כי יתרת ההפסד מחו"ל העוברת לארץ היא יתרת ההפסד בניכוי הכנסת הריבית והדיבידנד מחו"ל.
מבלי שנביע דעה לעניין המגבלה הבלתי כתובה שהוסיף השופט דורות לאפשרות ההכרה בהפסדי הון שנוצרו בחו"ל, נציין כי מבחינת ציבור הנישומים המשקיע בניירות ערך זרים, מדובר בהכבדה של ממש בנטל המס. נישום הנאלץ לקזז את הפסד ההון מחו"ל כנגד ריבית ודיבידנד מחו"ל עליהם נוכה לו מס במקור בחו"ל, יוותר עם עודף מיסי חוץ בלתי מנוצל. עודף הזיכוי ממיסי חוץ אכן יכול לעבור משנה לשנה במשך 5 שנים כשהוא מתואם למדד. אולם בהתאם להוראות הדנות בעודף מיסי החוץ, בדרך-כלל יוכל הנישום לקזז את עודף המס שנוכה לו בחו"ל על ריבית ודיבידנד רק כנגד הכנסת ריבית ודיבידנד מחו"ל. פרקטית, קשה לנצל עודף זה של מיסי החוץ, מכיוון שגם בשנות המס הבאות ינוכה בחו"ל מס על תשלומי הריבית והדיבידנד.
לסיום ייאמר כי הפסיקה הנדונה מערימה מכשול נוסף על נישומים המשקיעים בחו"ל בניצול הפסדי ההון שנוצרו להם. כתוצאה מהפסיקה האמורה מופחת סכום הפסד ההון המיובא ארצה בסכום הריבית והדיבידנד מחו"ל, על אף שבמרבית המקרים כבר נוכה מס על ריבית ודיבידנד אלה.
למרבה הצער, מבחינה מיסויית גרידא, נישום המעוניין להימנע מ"תאונת מס" מעין זאת, ייטיב לעשות אם יימנע מהשקעה בניירות ערך המחלקים ריבית או דיבידנד. בשולי הדברים נציין עוד כי בשל קיצור העובדות שתוארו בפסק הדין, לא ניתן להסיק האם חובת הקיזוז של הריבית והדיבידנד חלה רק במצב בו הריבית והדיבידנד חולקו על-ידי אותו נייר ערך מפסיד, או שמא היא קיימת גם בכל המצבים האחרים בהם הריבית והדיבידנד חולקו בגין השקעה בניירות ערך זרים אחרים.
הכותבים הם שותפים באשכול המסים של פירמת ראיית החשבון והייעוץ העיסקי BDO זיו-האפט