כתב תביעה מטריד הוגש לאחרונה לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב, ובו טענות קשות של עובד המרכז לחקר גרעיני נחל שורק לשעבר כלפי מעסיקו.
את כתב התביעה על סך מיליון שקל הגיש מ' (השם שמור במערכת), בן 65, חשמלאי וטכנאי תקשורת, אשר עבד במרכז הגרעיני משנת 1969. התביעה הוגשה נגד המרכז הגרעיני, מעסיקו הקודם של מ', ונגד חברת הביטוח ענבל, בטענה לנכות צמיתה שנגרמה למ' עקב התעמרות מתמשכת מצד מעסיקו, ביקורת יתרה לה "זכה" בשנות עבודתו, הערות פוגעניות, חשדנות, הצקות משפילות ועוד.
בכתב תביעה שהגיש מ', באמצעות עו"ד אייל פייפר, הוא טוען, בין השאר, כי "הסיבה הישירה" לנכות הצמיתה שנגרמה לו נובעת מעצימת עיניים בוטה של מעסיקו, "תוך אשרור סביבת עבודה בלתי הוגנת ובלתי בטוחה, לרבות ובפרט התעמרות תעסוקתית קשה, פוגענית ובלתי נסבלת" כלפיו.
עוד נטען כי לתובע לא סופקו תנאי עבודה ראויים, וכבודו לא נשמר על-ידי המעסיק (המרכז לחקר גרעיני), שהוא גוף ציבורי-ממשלתי. בעקבות הידרדרות חמורה במצבו הבריאותי יצא מ' בחודש מאי 2015 לפרישה מוקדמת מהצפוי, ובכך, הוא טוען, איבד גם חלק ניכר מכספי הפנסיה ומדמי הפרישה שהגיעו לו.
טענות להתאכזרות
המרכז למחקר גרעיני, אשר במסגרתו מתבצע מחקר ופיתוח למטרות אזרחיות בתחום הגרעין, העסיק לראשונה את מ' בשנת 1969 - לפני 50 שנה. פחות מ-10 שנים לאחר מכן (שנת 1978) החל מ' לעבוד במחלקת החשמל לצד א', עובד נוסף במחלקה, שהפך למנהלו הישיר של מ' בשנת 1988.
בכתב התביעה מלין מ' כי לאחר קידומו "הפך א' את עורו, ויחסו כלפי התובע (מ' - מ"ש) הפך בלשון המעטה בכי רע".
לדבריו, עם כניסתו לתפקיד המנהל, החל א' להתאכזר אליו, התאכזרות אשר באה לידי ביטוי בשיח בלתי הולם, עקיצות, הערות פוגעניות, ביקורתיות יתר, תלונות על טיב העבודה, חשדנות, הטלת עבודה באופן לא הגיוני, הערות אישיות ופוגעניות, הצקות בזמן ארוחות, צעקות משפילות, ביצוע מעקבים ועוד.
בכתב התביעה נטען כי מרבית היחס המתעמר שקיבל (אולם לא רק) בוצע על-ידי א', מעסיקו הישיר. מ' טוען כי בשל התנהגות זו הוא פנה עשרות פעמים לגורמים שונים במרכז המחקר, הציף את בעיותיו וביקש שיפור בתנאי עבודתו - מתוך רצון לשמור על מקור פרנסתו וכן "מתוך אמונה ורצון להתפתח ולתרום מניסיונו ומרצו".
לפי כתב התביעה, מכתביו של מ' (שהראשון בהם נשלח בשנת 1999) לא נענו. כן נטען כי רק בשנת 2012, לאחר מספר רב של ניסיונות ופניות, הצליח מ' למצוא אוזן קשבת אצל מעסיקתו. בעקבות כך הוחלט כי הוא יעבוד תחת מנהל אחר כמעסיק, אך למרות זאת מ' התקשה להתקדם בעבודתו, ומצבו הנפשי המשיך להידרדר.
מחלת עור כרונית
מ' טוען כי נוכח ההתעמרות, ההתנכלות וההצקות שחווה, הוא החל לסבול מפריחה זיהומית לא שגרתית בחלקים שונים בגוף ונזקק לטיפול רפואי ארוך. לטענתו, הדוחות הרפואיים בעניינו מצביעים באופן מובהק על קשר ישיר בין הלחץ בעבודה והתגובה הרפואית. התובע טוען בתביעה כי הוא נבחן במחלקות פסיכיאטריות, ונקבע כי הוא סובל מדיכאון אשר מלווה בחרדה.
לפי מ', הרופאים שטיפלו בו קבעו כי הוא סובל ממחלת עור כרונית שהופיעה בעקבות מתח רב שחווה במקום עבודתו. את העובדה שנשאר במקום עבודתו שנים כה רבות, למרות כל הלחצים האיומים, צעקות, השפלות, התעמרות לכאורה שחווה, נימק מ', בתנאים הממשלתיים להם זכה, בעול פרנסת משפחתו ובחשש להיפלט לשוק התעסוקה בגיל מבוגר.
מ', לדבריו, עבר טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי והחל ליטול תרופות באופן קבוע. במהלך עבודתו במרכז, הוא אף פיתח סכרת ומחלת לב. לפי התביעה, לאחר גילוי המחלות וכפועל יוצא מהן, ביקש מ' בשנת 2015 לפרוש פרישה מוקדמת ולקבל פנסיה מוקדמת. אולם לטענתו, הקשיים שהוערמו עליו במהלך השנים, לא פסקו גם בתהליך יציאתו לפנסיה מוקדמת. לדבריו, הגם שמחלתו כבר הייתה ידועה לכל, ובמקום שיסיים את עבודתו במרכז ברוח טובה, בחר המרכז להשיבו רעה תחת טובה וביקשו לנהל משא-ומתן על תנאי פרישתו. וזאת, לאחר 37 שנות עבודה באותו התפקיד. לפי כתב התביעה, סופו של המשא-ומתן היה בכך "שלבסוף לא קיבל התובע את כל זכויותיו המלאות כפי שהיו משתלמות, אלמלא המשא-ומתן הקשה בסמוך לפרישה המוקדמת ובגינה". בסוף, טוען מ', הוא לא קיבל את כל זכויותיו, עזב את עבודתו ונפגע מכך קשות.
בשל הנזקים לכאורה שנגרמו לו, החליט מ' להגיש תביעה נגד המרכז הגרעיני על סך מיליון שקל, בין השאר בטענה להפסדי שכר (700 אלף שקל), תנאים סוציאליים (200 אלף שקל), תרופות והוצאות רפואיות (80 אלף שקל), עזרת צד ג' (20 אלף שקל) ועוד.
הוועדה לאנרגיה אטומית בחרה לא להגיב לפניית "גלובס".