עודד פורר / צילום: אוריה תדמור
אחד הקלפים שמכינים נציגי המפלגות למו"מ הקואליציוני הוא התחייבויות שניתנו להם, כביכול, בהסכמים קודמים. אלא שלא תמיד הם זוכרים מה בדיוק נכתב שם. קחו לדוגמה את עודד פורר, מקום 2 בישראל ביתנו וראש צוות המו"מ של המפלגה. כשנשאל בראיון לגלי צה"ל למחרת הבחירות על התביעות שיציג לליכוד, הוא הכריז: "לא נסכים להמשך מדיניות של הסדרה, אלא נדרוש לעבור למדיניות של הכרעה. זו בדיוק הסיבה שעזבנו את הממשלה הקודמת". כשהמראיין יעקב ברדוגו העיר שלא נהוג לכתוב בהסכמים קואליציוניים דברים כמו "מדיניות הצבא בעזה", השיב פורר: "אני אפנה אותך כמעט לכל ההסכמים הקואליציוניים שכתב הליכוד: מאז 2009 ברובם ככולם מופיע סעיף מיגור שלטון החמאס".
האומנם? כל ההסכמים הקואליציוניים שנחתמו מאז הקמת המדינה מתפרסמים באתר הכנסת, ועיון בהם מעלה סיפור מעניין. מאז עליית חמאס בעזה ביוני 2007, הקים הליכוד שלוש ממשלות - ב-2009, ב-2013 וב-2015 - וניסח בסך הכול 16 הסכמים קואליציוניים. בממשלה הראשונה (2009), על רקע התחזקות ישראל ביתנו, מינה בנימין נתניהו את אביגדור ליברמן לשר חוץ, וכלל בהסכם עם מפלגתו "פרק מדיני" נצי ומפורט.
ואמנם, סעיף 11 בהסכם זה קבע: "יעד אסטרטגי של מדינת ישראל יהיה הפלת שלטון החמאס בעזה". סעיפים אחרים בפרק עוסקים בעצירת ירי הרקטות, באיסור על מו"מ עם גורמים טרוריסטיים, במניעת נשק גרעיני מאיראן, ובביצור היחסים האסטרטגיים עם רוסיה. יתר על כן: אותם סעיפים ממש מופיעים, במפתיע, גם בהסכם הקואליציוני עם ש"ס (למעט הסעיף העוסק ברוסיה).
מאז 2009 נעלמה ההתחייבות למיגור החמאס מההסכמים עם ישראל ביתנו. בבחירות 2013 התמודדה המפלגה ברשימה משותפת עם הליכוד ולא חתמה על הסכם קואליציוני. אבל גם בקווי היסוד שהגישה הממשלה לכנסת עם הקמתה לא מוזכר מיגור החמאס, אלא רק הסעיף המעורפל שנכלל בקווי היסוד של כל ממשלות נתניהו מאז 2009: "הממשלה תפעל באופן אקטיבי כדי לבצר את הביטחון הלאומי ולהקנות ביטחון אישי לאזרחיה, תוך מאבק נחרץ באלימות ובטרור".
אחרי בחירות 2015 לא נכנסה ישראל ביתנו לקואליציה. היא הצטרפה כעבור שנה: ליברמן נימק את הצעד במצב הביטחוני, והתמנה לשר ביטחון. אלא שהמו"מ הקואליציוני התמקד בהעלאת הפנסיה של עולים חדשים, וגם הפעם לא נאמרה בהסכמים הקואליציוניים אף מילה על החמאס או על עזה.
בשורה התחתונה: דבריו של פורר אינם נכונים ברובם.
מיגור שלטון החמאס בעזה מופיע רק בהסכמים הקואליציוניים שחתם הליכוד עם ישראל ביתנו וש"ס ב-2009. הוא נעדר מ-14 הסכמים אחרים שנחתמו מאז, לרבות עם ישראל ביתנו, וכן מקווי היסוד של כל הממשלות.