גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

פרופסור יצחק סוארי / איור: גיל ג'יבלי

"אין יותר כיף מאשר להיות איציק סוארי", אומרת דמות מובילה בעולם העסקים הישראלי. "לאדם כמוני, שמנהל את העסק של עצמו, את הכסף של עצמו, תמיד יש פחדים. אבל איציק הוא בעל בית של כסף שאיננו שלו, בלי בעלי מניות שמתערבים, בלי משקיעים מוטרדים. זה חלום. אם אתה מפסיד - זה לא שלך. ואם אתה מרוויח - אתה מאוד נהנה, עם כל הסיפוק והשליטה שיש בלעשות עסקים ולהרוויח כסף. זה פשוט החלום האולטימטיבי".

ומדובר בעסקים גדולים, עצומים. מדובר באלייד, אחת מחברות ההחזקה הגדולות והמרוויחות והחשאיות במשק. שווי נכסיה מוערך במיליארדי שקלים, מ-5 מיליארד וצפונה בהערכה שמרנית; היא מחזיקה בנכסי נדל"ן נחשקים, ביניהם אדמות במתחם "חוף התכלת", 480 דונם בין דרום הרצליה לצפון תל-אביב בשווי של בין 1.5 ל-2 מיליארד שקל, שאלייד היא אחת מבעלות הקרקעות הגדולות בו; היא בעלת יבואנית הרכב צ'מפיון מוטורס (פולקסווגן, אאודי סקודה וסיאט), שולטת ברשת החשמל א.ל.מ; מחזיקה ב-30% מיבואנית החשמל ניופאן; ובעלת 50% מחברת השילוח UPS.

לאחרונה הסתערה גם על תחום התשתיות באמצעות חברה בת ייעודית והיא מתכננת (עם שותפים) הסתערות על המכרז של הקו הירוק והסגול של הרכבת הקלה, כמו גם את רכישת מתקן ההתפלה באשדוד ומגוון פרויקטי תשתית גדולים אחרים. בנוסף, הפכה אלייד לבעלת 5% ב-MAX (עד לאחרונה לאומי קארד), מה שמכניס אותה גם למגרש הפיננסי, תוך סינרגיה נעימה עם עיסוקה בנדל"ן, כאשר אלייד כבר בונה עבור קרן ההשקעות האמריקאית ורבורג פינקוס, שמחזיקה ב-MAX, את הבניין החדש שלה בבני ברק ביזנס סנטר.

תנופת הצמיחה של אלייד לוותה גם בהתמסרותו האישית של סוארי, שעזב לפני כשש שנים את כל הפעילות במשרד שנשא את שמו, שעסק בייעוץ כלכלי ובעבר גם בהערכות שווי - שכיוונו אליו גם לא מעט אש. "אלייד היא בצלמו ובדמותו של סוארי", אומר אדם שמכיר היטב את החברה, ואחר מוסיף: "אולי יש דירקטוריון, אבל מה שאיציק רוצה שיקרה, קורה, ומה שהוא לא רוצה שיקרה, לא קורה".

מה שהופך את הסיפור של אלייד לייחודי בנוף הישראלי הוא שאין כל קשר של בעלות בין סוארי לבין אלייד. סוארי הוא "רק" היו"ר. מי בעל הבית? זהו, שאין ממש אחד כזה. אלייד נוסדה בידי המיליארדר היהודי אהרון גוטווירט, חשוך ילדים, שבערוב ימיו הורה על העברתה לנאמנות שתנהל אותה לאחר מותו, מתוך כוונה להמשיך לפעול למען החזון שלו של הקמת עסקים, במטרה לסייע לפיתוח המדינה.

כיום, משפחת גוטווירט מפוזרת בארה"ב, בריטניה, צרפת, בלגיה, אוסטרליה, ישראל ועוד. הזיקה לישראל נשמרת מפני שפעילות קרן התרומות מתבצעת רובה ככולה בישראל. במסגרת הזאת, כל שנה זה 45 שנה מגיעות המשפחות לישראל לביקור של שבוע, שבמהלכו הן משתתפות בחלוקת מלגות מחקר באוניברסיטאות השונות ומבקרות בפעילויות שלהן תורמת הקרן ובפרויקטים לאומיים.

לנאמנות של אלייד יש נהנים, רובם קרובי משפחתו של גוטווירט שזכויותיהם עוברות מדור לדור - אלה זכאים לתמורה מסוימת מעודפי כספים שנצברים בנאמנות. חלק אחר מהנהנים הם גופי פילנתרופיה. לפי כללי הנאמנות, לנהנים אין זכויות ניהוליות כלשהן בפעילות הנאמנות וזכויות הניהול כולן מופקדות בידי חמישה נאמנים. מובן שחלק מהרווחים מופנה לשכר היו"ר, שאיננו מפורסם, ולשכר הדירקטורים (יגאל שרייבר שגם מכהן כמנכ"ל, יורם טורבוביץ ורו"ח מוטי זינגר).

הנאמנות (AG trust) רשומה באיי ג'רזי, כאשר הנאמנים ממונים לכל ימי חייהם או עד שיבחרו לפרוש - והם גם אלה שבוחרים את הנאמנים המחליפים. לצד היו"ר והנאמן פרופ' סוארי, ארבעת הנאמנים האחרים הם יורם רובין (נכדו של חיים רובין, היו"ר לפני סוארי - נרחיב בהמשך), בנימין צוקר (קרוב משפחה של גוטווירט), אמיל ברוך וסינג (נשוי לאחת מבנות משפחת גוטווירט) ופרופ' יעקב רמון מבית החולים שיבא (חתנו של עו"ד חיים שטריקס המנוח שהיה בנאמנות המקורית).

כאשר אומרים לסוארי שיש הרבה עמימות סביב אלייד והאופן שבו היא מנוהלת, מקבלת החלטות, מגיעה לתשואות או מחלקת רווחים, הוא לא נרתע אלא להיפך. הוא נוהג לצחוק ולומר, "עמימות זה טוב, לא?".

סולידי ומאוד רווחי

אלייד, ראוי לציין, נחשב תאגיד סולידי במונחים של מינוף. כזה שנהנה ממוניטין מוצלח ואמין עד שרבים משחרים לפתחו כשהם צריכים שותף שקט ענייני שאיננו נוטה לריב, ובעיקר פרטי שלא חושף את ענייניהם על דפי דוחות לבורסה. על אף שמספריו אינם פרוסים לעיניי כול, יש קונצנזוס שאלייד הוא גוף רווחי מאוד (ההערכות בשוק מדברות על מאות מיליוני שקלים בשנה), שמשכיל למנף למשל את שטחי הנדל"ן שלו לשותפויות בבנייה, לעבוד יפה עם שותפים ולצמוח, בעיקר בשנים האחרונות, עד לכדי אחד הגופים הכלכליים המרכזיים במשק.

יאיר המבורגר, יו"ר קבוצת הביטוח הראל, מספר ל-G ש"בעבר היינו שותפים איתם בכמה עסקאות שקשורות לנדל"ן, ותמיד היינו מרוצים. איציק הוא חבר מאוד קרוב ואני חסיד שלו. הוא בשקט-בשקט עשה מאלייד חברת השקעות מדהימה. היא אכן חברה קצת עלומה כי היא פרטית, אבל היא נכנסת לעסקות מאוד גדולות".

בשנה שעברה הוכנסה אלייד, לראשונה, לרשימת הגורמים הריכוזיים במשק, בשל מחזור המכירות הקובע שלה, שעלה ב-2017 על 5.94 מיליארד שקל. כמו כן, נבחרה על-ידי קבוצת פולקסווגן להריץ, יחד עם מובילאיי, פיילוט של מוניות אוטונומיות, ראשון מסוגו בארץ. הכבוד וההתרגשות היו כה רבים, עד שגרמו אפילו לסוארי המסתתר מעין המצלמות להיחשף בפומבי (ראו הרחבה בהמשך).

אלייד הוא תאגיד עתיר הון כאמור, אבל גם פרופ' יצחק סוארי עצמו הוא איש מבוסס ביותר ויש לו בין השאר עסקים ענפים בנדל"ן, בעיקר בבריטניה עם יגאל אהובי ושמעון וינטרוב. אחת ההחזקות הבולטות של סוארי ואהובי שם, יחד עם צדיק בינו, היא חברת שמוס (chamoss) הרשומה באיי הבתולה, שגייסה בבורסה בת"א כ-1.5 מיליארד שקל באג"ח ב-2018. נכסיה של שמוס הם 85 נכסי נדל"ן שלהם שוכר אחד ויחיד, פולקסווגן בריטניה - חברה בת של תאגיד פולקסווגן, זה שאלייד מחזיקה דרך צ'מפיון מוטורס בזיכיון שלו בישראל.

"כששאלו את איציק לאורך השנים", מספר צביקה גיור, בעל השליטה בניופאן שאלייד מחזיקה בה 30%, "למה הוא נכנס לתחום מכשירי החשמל שלא היה שלו, הוא אמר שהוא עושה עסק עם אנשים". וסוארי הוא אכן איש של אנשים, בעל קשרים ענפים שהחלו מהיותו מנטור של רבים כפרופסור באוניברסיטה עד ידידויות אישיות עם רבים מבכירי המשק כגון צדיק בינו, אודי אנג'ל, יאיר המבורגר ועד תלמידו ארז ויגודמן, שאיתו שמר על קשר כל השנים וכשעזב את ניהול טבע השוקעת, הזמין אותו להצטרף ב-2017 לאלייד כדירקטור בצ'מפיון וכחבר בוועדת ההשקעות של אלייד.

ואם זה הכול עניין של אנשים, אם מישהו הוא שותף טוב בכובע אחד, למה לא לשתף איתו פעולה בכובע אחר? למשל, יחד עם גיור השותף של אלייד, השקיע המשקיע הפרטי סוארי ברשת הרהיטים טולמנ'ס (מאז, מכר את חלקו לגיור והוא איננו מבעלי הרשת). לפחות תיאורטית, יכול להיווצר ניגוד עניינים בין המשקיע סוארי לחברת ההשקעות אלייד. מה שמוביל דמות בכירה בשוק ההון לתהות, "מתי סוארי מקבל החלטה שהוא אישית משקיע ולא אלייד ומתי ההיפך? אלה דברים שהם די על חבל דק. כאשר אדם עושה עסקים גם בעבור נאמנות וגם בעבור עצמו, עלול להיווצר קונפליקט מסוים".

בסביבות סוארי אומרים כי פעילות ההשקעה שלו בארץ ובחו"ל מנוהלת בנפרד לחלוטין באופן מקצועי, בשקיפות, וללא קשר לקבוצת אלייד. ובכל מקרה, מדובר בפעילות קטנה דרמטית מזו של אלייד. קבוצת אלייד, נטען שם, מלווה ביועצים משפטיים, ולא זכור מקרה שבו התעוררה בעיית ניגוד עניינים.

לאלייד יש כאמור מנכ"ל, יגאל שרייבר, דירקטוריונים לכל אחת מהחברות הבנות ודירקטוריון לאלייד, ועדות השקעה וכדומה. ובכל זאת, ההחלטות עוברות גם - ויש האומרים בעיקר - דרך הכימיה והטעמים של סוארי. במארס 2016 התראיין לניוזלטר של הטכניון אחד הבוגרים, אבי צור, בעבר מנכ"ל צ'מפיון מוטורס וכיום מנכ"ל קל אוטו, וכך תיאר: "לקראת שלהי שנת 2007 ‘נוצר קשר ביני לבין פרופ' יצחק סוארי יו"ר צ'מפיון מוטורס. נפגשנו מעת לעת וניהלנו שיחות ארוכות שהתמקדו בתפיסות ניהוליות ובפילוסופיה עסקית. במהלך פגישה שכזו הציע לי פרופ' סוארי לחזור לצ'מפיון מוטורס כמנכ"ל החברה (צור היה בעבר מנכ"ל חטיבת אאודי בחברה)'".

באופן דומה גם הגיעה אלייד, שתחומי פעילותה התמקדו בנדל"ן ובייבוא מכוניות, לתחום כה שונה כמו יבוא מכשירי חשמל, כפי שמשחזר צביקה גיור: "זה התחיל בהיכרות שלי עם פרופ' סוארי. הייתי לקוח ותיק של אאודי, אני חסיד גדול של 8A (מכונית פאר של אאודי) והם ערכו נסיעה ללקוחות ללפלנד. שם נוצר ביני לבינו קשר חברי ואישי טוב. יצא לנו לדבר, הייתה כימיה טובה והרעיון עלה ומאוד מצא חן בעיני איציק. לא שהייתה לו אסטרטגיה קודמת להיכנס לתחום שלנו. הוא פשוט ראה את החברה וחשב שהיא מתאימה לדנ"א של אלייד. גם הוא מאוד מצא חן בעיניי, גם מבחינת האישיות וגם מבחינת החברה שהוא עומד בראשה. ובאמת, תוך מספר חודשים הרעיון שעלה בשיחה אקראית יצא לפועל". בפברואר 2004 רכשה אלייד 30% מקבוצת ניופאן, תמורת כ-24 מיליון שקל.

מאז, מכשירי החשמל הפכו לתחום לא מבוטל באלייד, ובשנת 2011, כנראה מתוך ההיכרות והזיהוי של השוק הצמא לעוד ועוד מוצרי חשמל, נולדה עסקת רכישת 70% ממיניליין, מחזיקת רשת א.ל.מ. "הם הכירו את הענף דרך העיניים של ניופאן", אומר גיור, "וכנראה הוא מצא חן בעיניהם". העסקה הייתה צריכה להיעשות בשותפות עם ניופאן, אבל בשל מגבלות של רשות ההגבלים, ניופאן נאלצה לוותר ואלייד עשתה את העסקה לבדה, וכך השותף הטוב הפך למתחרה - על אף שגיור מסייג ואומר כי החפיפה בפעילות חלקית בלבד. אבל כשזו קורית, "אנחנו מתייחסים זה אל זה כאל כל מתחרה אחר".

היהלומן, הקיבוצניק ואשטרום

אלייד נוסדה כאמור על-ידי אהרון גוטווירט המנוח - יהלומן מאנטוורפן שהסתובב בעולם ופעל בין השאר במזרח הרחוק, בעיקר באינדונזיה. החל מאמצע שנות ה-50 הוא החל להגיע לביקורים בישראל, בעיקר למטרות צדקה. בשנות ה-60 החל לעשות עסקים בישראל, שכללו רכישה מאסיבית של נדל"ן, וקבלת זיכיון הייבוא של פולקסווגן בישראל, תחת השם צ'מפיון מוטורס.

במהלך ביקוריו בישראל נוצר קשר בין גוטווירט לבין חיים רובין, קיבוצניק משדות ים שעסק בבנייה והיה מקושר בפוליטיקה הישראלית. הוא זה שהביא את גוטווירט להשקעה המוצלחת שלו ביותר בישראל, אשטרום, ב-1965. זמן קצר לפני מותו ב-1980, העביר גוטווירט את ניהול אלייד בידי נאמנות שנרשמה באיי ג'רזי כאמור. את חברו חיים רובין מינה לתפקיד יו"ר הנאמנות בת חמשת החברים.
עם פטירתו של רובין, מונה סוארי ליו"ר (ב-2006), אבל כבר למעלה מעשור קודם לכן, "הדברים התחילו להתנהל על-פי דרכו באלייד הרבה לפני שהוא מונה ליו"ר", כפי שמעיד אדם המכיר היטב את אלייד. "לאחר שהתמנה ליו"ר, הוא ממש נכנס לתוך הנעליים של המייסדים".

את הנאמנות על שם גוטווירט הכיר סוארי במסגרת עבודה מקצועית שעשה, במסגרת משרד הייעוץ שלו, בתחילת שנות ה-90 - כך סיפר בעבר בספר "בלי כפית של כסף" (בעריכת איתמר לוין ובהוצאת ידיעות אחרונות וגלובס). במסגרת זאת, כך המשיך וסיפר, קשר קשר אישי עם המשפחות שמרכיבות את הקבוצה (רובין, שטריקס, גירון, נוסבאום ושרייבר) ובהדרגה הפך לפעיל בה. הוא משמש כאחד הנאמנים משנת 1992 במשך השנים השתלב כחבר במועצת המנהלים של חלק מהחברות בקבוצת אלייד.

לימים, תחת ניהולו של סוארי, צמצמה אלייד את החזקתה באשטרום בהדרגה. ב-2007 מכרה כמחצית ממניותיה לשותפיה בחברה, ונשארה עם 25%. כאשר הונפקה אשטרום ב-2014 דוללה אלייד לכ-19%. בספטמבר בשנה שעברה סיים סוארי את השותפות בת הלמעלה מ-50 שנה, ואלייד נפרדה ממרבית מניותיה באשטרום תמורת כ-200 מיליון שקל, ונשארה עם כ-4.5% מהמניות. במסגרת זו גם ויתרה בהמשך על רוב זכויותיה בפרויקט מנהרות הכרמל. במילים אחרות: אלייד נפרדה מעוגן מהותי של החזקותיה ושמה חותם ברור שפניה לדרך חדשה.

מדוע עשתה זאת? הנימוק הרשמי היה שכך תוכל לפעול בחופשיות בתחום התשתיות, בלי מגבלות השתתפות במכרזים בשל חלק מהותי באשטרום. אלייד הקימה ב-2017 את אלייד תשתיות, שרוצה לפעול בתחום פיתוח תשתיות כגון מים, תחבורה, אנרגיה ומתקנים ממשלתיים, ואף הביאה את עמי לנדאו, לשעבר סגן החשב הכללי וראש חטיבת הזכיינות בשיכון ובינוי, לכהן כמנכ"ל.

לצד זאת, יש לה פעילות נדל"ן רבה וענפה שחלקה מרוכזת תחת אלייד נדל"ן. דוגמאות אחדות, רק מהזמן האחרון, הן 20% שותפות בפרויקט הקמת מטה מייקרוסופט בהרצליה (עלות בנייה מוערכת - 800 מיליון שקל) - שותפות שאליה צורפה כיוון שיש לה קרקע צמודה עם זכויות בנייה (אותה סוכרייה נפלאה של חוף התכלת שהוזכרה קודם); רכישה של פרויקט ג'נרי 2, חברת הזכיין של פרויקט קריית הממשלה בירושלים מידי שיכון ובינוי; שותפות עם חברת הנדל"ן המניב אמות בפרויקט נדל"ן בהיקף 800 מיליון שקל בבני ברק, ועוד כהנה וכהנה.

"מכירת חלקה של אלייד באשטרום נבעה במידה רבה מהקמת אלייד נדל"ן ואלייד השקעות", אומר גורם המכיר את החברה, "משום שמדובר בפעילויות מתחרות לאשטרום. בנוסף, ראוי לציין שמזה תקופה ארוכה אלייד אינה שותפה בניהול וקבלת ההחלטות בקבוצת אשטרום".

אנשים המכירים היטב את אשטרום ואלייד מייחסים יותר משקל דווקא לנימוק השני. "באשטרום לא הייתה לסוארי השפעה, והוא לא אהב את זה", אומר אחד מהם, ואילו השני מוסיף: "הסיפור של התשתיות נראה לי תירוץ. אני חושב שהם רצו לפרוס כנפיים ולהשתמש בכסף למטרות אחרות. זה גם חלק מהאופי של איציק. הוא אוהב להיות זה שמחליט, ובאשטרום לא הוא החליט. הייתה שם חבורה גדולה שלא בדיוק שאלה את דעתו. איציק משחק אותה נחבא אל הכלים, אבל זו לא אמת. זה איש שמאוד אוהב כוח".

גורם המכיר מקרוב את אלייד נותן לדברים הסבר קצת אחר: "שני המניעים פעלו את פעולתם. מצד אחד, לאלייד החזקות מיעוט באשטרום, אבל יש הרבה כבוד והערכה לשותפים ולמה שהם מייצגים. העובדה שאין לאלייד שליטה אלא רק פחות מ-20% לבדה, לא הייתה מובילה לפרידה. אבל כשאלייד נכנסת לעולם התשתיות בחברה שהיא 100% שלה, ועלולים להיווצר ניגודי עניינים בין אשטרום לבין הפעילות הזאת, נוצר טריגר לחבר את שתי הסיבות ולצאת כמעט לגמרי מההשקעה באשטרום".

ייתכן מאוד שגם העובדה שאשטרום ציבורית, ודרכה אפשר קצת "להציץ" לאלייד מתחת למסך העמימות שהיא אוהבת לעטות, הייתה אחד השיקולים. מקורב לאלייד מספר שיש רציונל השקעות מאוד ברור. "או שהם מחזיקים בפעילות ב-100%, או עם שותף כאשר הכול פרטי. הם שומרים בקנאות על הפרטיות".

ואיך נכנסת למסגרת הזאת ההשקעה של 5% ב־MAX (לאומי קארד)?

"באופן כללי, הבחירה באלייד היא או לעשות דברים באופן מלא ועצמאי, או לעבוד עם שותפים מובילים. כך לדוגמה, צ'מפיון מוטורס זו התחברות לשותף מוביל, קבוצת פולקסווגן, ומצד שני רואים הקמת חברת תשתיות בבעלות מלאה. זה שבלאומי קארד יש שותף גלובלי (קרן ורבורג פינקוס) שרוצה אותם, זה אומר הרבה".

הלוקסוס לעשות בלי שיפריעו

המסלול הזה, שאיננו בהכרח בחירה אסטרטגית ארוכת זמן של כיוון פעילות, אלא היענות לשותף שנראה ראוי ובא עם הצעה טובה, די מאפיין את אלייד. כך למשל קרה כאשר משפחת לבנת בעלת מחצית חברת השילוח UPS ישראל נדרשה ב-2015 לשותף - לאחר שחן למדן ביקש למכור את חלקו. משפחת לבנת לא רצתה להגדיל את ההחזקה שלה, כיוון שהדבר לא התאפשר מסיבות של הגבלים עסקיים (משפחת לבנת היא בעלת חברת המטענים ממ"ן). היא פנתה לאלייד, זו קנתה את מניותיו של למדן ומאז הם חיים בעושר יחדיו ב-UPS.

השקעה מעניינת נוספת של אלייד הייתה רכישת כשליש מזכויות העל של ד"ר אלי רוזנברג בתמלוגי חברת קידוחי הגז אבנר בשווי של כ-40 מיליון דולר, ב-2014. אופי ההשקעות של אלייד מגוון, אבל הקו המנחה, כפי שאומר גורם המכיר את התנהלותה, הוא השקעות לטווח ארוך, בעלות מודל עסקי יציב וסולידי, עם רמת מינוף נמוכה עד אפסית ועם זיקה ברורה לפעילות בישראל.

"במשק הישראלי", אומר גורם אחר המכיר את אלייד, "יש יותר דברים שרוצים להימכר מאשר להיקנות. עם כמות ההון שיש לאלייד, חברות החזקה אחרות היו חוטפות דברים כמו בזק או ישראכרט. אבל ההחלטה של אלייד הייתה להתרחב למקום שתואם את אופייה - תשתיות, שהוא עולם צומח שמתאים להשקעות לטווח ארוך. זה גוף שחושב מאוד עסקית, מאוד עסוק ביצירת ערך, עובד עם אסטרטגיה. לא רץ על הדברים הגדולים ולא בוחר רכישות על-פי הרעש ויחסי הציבור. הדבר הזה מאוד תואם גם את האופי של איציק, שהוא מצד אחד איש עסקים מתוחכם ויודע מה הוא רוצה, אבל מצד שני בהחלט זהיר, ורוצה לייצר ערך צעד אחר צעד".

לאלייד יש כאמור דירקטוריונים לחברות הבנות, כמו גם ועדות השקעה לכל אחת, וגם ועדת השקעה של אלייד המתכנסת כאשר מדובר בהחלטות אסטרטגיות שמחוץ לחיי היומיום. כמו לצאת מאשטרום או כמו להקים חברת תשתיות, וכמו להביא אדם כמו עמי לנדאו לנהל אותה - כך מספר אדם שמכיר את התנהלות אלייד. בנוסף, עסקאות מהותיות כאלה מובאות גם לאישור חבר הנאמנים. אבל אדם אחר שעשה בעבר עסקים עם הקבוצה אומר: "בסופו של דבר, דיברתי 10% מהזמן עם המנכ"ל ושאר הצוות, ו-90% מהפעמים עם איציק".

"יש שם אינטימיות ניהולית למרות הגודל", מסכם צביקה גיור. "יש שם אנשים באמת חכמים עם ניסיון וידע, וכל המחמאות מגיעות לאיציק שהוא מוביל בחשיבה מאוד ייחודית לטווח ארוך. לא מעניין אותם הטווח הקצר. הם גם לא רצים רק אחרי השקל - למרות שברור שזו חברה מסחרית עם רעב ודרייב להצלחה. אבל יש סוג של ג'נטלמניות בדנ"א שלהם. לכן הם גם כל-כך מחוזרים. וגם בגלל המבנה המיוחד שלהם, יש להם הלוקסוס לעשות דברים בלי שיפריעו להם מגמות בבורסה, או אנליסט שלא אוהב צעד כזה או אחר". 

מי אתה יצחק סוארי | הפרופסור שהפך לאיש עסקים מהמקושרים בארץ

פרופ' יצחק סוארי, יליד עיראק (1946), נולד למשפחה משכילה ואמידה שנאלצה לעזוב את הונה מאחור כאשר עלתה לארץ. שנים רבות שילב בין הוראה כפרופ' בחוג למינהל עסקים באוניברסיטה העברית לבין עולם המעשה והעסקים. בין תלמידיו היו ארז ויגודמן, דורון לוי (לשעבר נציב מס הכנסה), ד"ר יוסי בכר וצבי יוכמן, שהפך לימים שותף במשרדו, שם נולדה גם קרן ההשקעות סקיי.

הוא נחשב אדם חביב, נעים הליכות, ומיודד עם רבים מקהילת הממון והבנקאות הישראלית, שכולה מציינת בהשתאות את נוהגו להסתובב ללא טלפון סלולרי ולהתחמק מהגינונים הרגילים של העושר. הוא אומנם מתגורר בבית פרטי נאה ברמת-אביב ג', אולם בני מעמדו ומצבו הכלכלי מאכלסים לא פעם טירות בסביון או מאות מ"ר במגדלי מידות בלב תל-אביב. מודעיו יודעים לספר שהוא "שורף" שעות באימוני כושר בקאנטרי ג'.

סוארי הוא ממקימי החוג לחשבונאות ותחום הבנקאות באוניברסיטה העברית. במקביל לכך, היה ממונה על פעולות בנק ישראל בשוק הפתוח ולאחר מכן סגן נציב מס הכנסה. ב-1986 הצטרף למשרד ראיית החשבון סומך חייקין, לשם גם הביא את ויגודמן כדי שינהל את המחלקה הכלכלית שם. בסומך-חייקין טיפל בתיק הגדול ביותר של התקופה, תוכנית ההבראה של "כור". לימים, ישכרו אותו הבנקים לפקח על התוכנית מטעמם.

לאחר שעזב את סומך חייקין, ב-1989, הקים את משרד יצחק סוארי ושות' והפך ליועץ כלכלי מבוקש, בקיא בהבראת חברות (חלק שבו עסק יותר צבי יוכמן) ולאחד הגורמים הגדולים בתחום הערכות השווי. הערכות השווי הללו אומנם העשירו אותו, אולם גם העלו אותו לכותרות ביקורתיות רבות, למשל סביב הערכת השווי שנתן לישראייר, כאשר גנדן של נוחי דנקנר ואבי פישר ביקשה למכור אותה לאי.די.בי הציבורית בשליטת נוחי דנקנר אז. אומנם הערכת השווי עמדה על 1.2 מיליון דולר בלבד, אולם רמת החובות של החברה הפכה אותה אחר כך לנטל במשך כמה שנים על אי.די.בי. אגב, מי שעזר להציל וגם עשה סיבוב כספי יפה על ישראייר הייתה קרן סקיי. זו שנולדה אצל סוארי במשרד.

בספר "בלי כפית של כסף" הביע סוארי את עלבונו מהספקות בהערכות השווי שלו במילים הבאות: "באופיי אני מאוד רגיש. אני לא מחוסן ואדיש. אנחנו עוברים על כל עבודה בשמונה עיניים במשרד. אז מאוד אכפת לי אם באים ואומרים ‘עשית ככה כי ההוא שילם לך'. זה לא עובר לידי בלי להשאיר סימן...".
עם השנים, עבר סוארי יותר לעסקים במה שהוא הגדיר "אבולוציה טבעית". כאשר הוצע לו ב-2005 להיות נגיד בנק ישראל, סירב בנימוס ואמר שהוא "בונה את העסק שלו". לצד ההפסד הכספי שהיה נגרם לו אם היה נוטש את עסקיו לטובת נגידות, היו גם שיקולים משפחתיים, שכן שניים מבין שלושת ילדיו עוד למדו אז בתיכון, והוא רצה להיות בסביבה.

במסגרת עסקיו הפרטיים היה שותף של אליעזר פישמן בחברת הנדל"ן אספן, ושל יצחק תשובה דלק נדל"ן, הפניקס ואחרים ברכישות נדל"ן בבריטניה. חלק מהשקעותיו הפרטיות מרוכזות תחת חברה בשם עדיגר, ובהן מעורב גם בנו אתגר. לאחרונה השקיע בשתי חברות אוטו-טק, פורסייט ורייל ויז'ן.

כאשר נדרש פעם להסביר מה בכל זאת יכול להוציא אותו משלוות נפשו והמתינות הרבה שבה הוא מנסה לנהל את חייו וענייניו, ענה: "ערבוב של עיקר וטפל יכול לשגע אותי. אם מישהו מתעסק באיזה שטות יותר מדי זמן, זה משגע אותי".

המקפצה העסקית הגדולה של קבוצת אלייד  | דובי בן גדליהו

מערכת היחסים המסורתית בין יבואני הרכב הישראליים לבין יצרני הרכב שהם מייצגים הייתה עד לשנים האחרונות קורקטית ו"מרוחקת", תרתי משמע. המגעים בין שתי היישויות התמקדו בעיקר במיקוח על מחירים ושערי מטבע, הקצאת כמויות ייצור, התאמת דגמים ואבזור, חילופי מידע בנושא מס ופליטה וכדומה. והם התנהלו בדרך כלל מול דרגים "מבצעיים" ונמוכים, יחסית, במערך של יצרני הרכב הגלובליים, דוגמת מנהלי אזור ומוצרים.

אבל עידן האוטו-טק הישראלי, שהחל לאחר האקזיט של מובילאיי, שינה לחלוטין את התמונה. בתוך פרק זמן של פחות משנתיים, "גילתה" תעשיית הרכב העולמית את הפוטנציאל הטכנולוגי שמסתתר בישראל, והשוק הקטן, הנידח והמבודד שלנו זכה למעמד של נקודה חמה על המפה הגלובלית של הרכב החכם והאוטונומי.

השינוי הריץ לכאן רכבת אווירית של מנהלים ברמות הבכירות ביותר מתעשיית הרכב ומתעשיות הלוויין שלה ובעקבותיה הוקמו כאן משרדי אינטרסים ומרכזי מחקר ופיתוח חדשים והוצבו כאן נציגים קבועים של היצרנים.

הנוכחות הקרובה והישירה הזו טומנת בחובה יתרונות עסקיים פוטנציאליים לא מעטים, אבל לעתים גם סיכונים עסקיים, ואלה לא מאפשרים ליבואנים להישאר מחוץ לתמונה. כך קרה שיבואני רכב רבים הפכו לנציגים "שקטים" של פעילויות המו"פ ואיתור ההשקעות של היצרנים "שלהם" בישראל ומעמדם בהיררכיה השתנה בתכלית.

קשה למצוא דוגמה יותר בולטת לתהליך הזה מאשר צ'מפיון מוטורס, חטיבת הרכב של קבוצת אלייד. כמו ליבואנים רבים, גם לצ'מפיון היה עבר לא פשוט של ויכוח ומיקוח, סוער לעתים, בנושאים מסחריים של תמחור ואספקה מול היצרן שלה. אבל אז גילתה קבוצת פולקסווגן את האוטו-טק הישראלי באמצעות מובילאיי, והמצב השתנה בתכלית.

הרומן הלוהט בין פולקסווגן לאוטו-טק הישראלי הביא בשנתיים האחרונות לפתיחה בישראל של נציגויות מו"פ והשקעות רשמיות ונפרדות של המותגים פולקסווגן, סקודה וסיאט, ובקרוב גם אאודי, והציב כאן נציגים קבועים שלהם, שנמצאים במגעים שוטפים עם הבורד בגרמניה.

כתוצאה מכך, הפכה צ'מפיון למתאמת ולעתים מתווכת בין פולקסווגן לבין חברות אוטו-טק מקומיות ועל הדרך יוצרת נטוורק של קשרים מעוררי קנאה בענף עם רמות הניהול הבכירות של אותם מותגים, כולל חתימה על הסכמי שיתוף-פעולה רשמיים, שזכו לסיקור גלובלי.

בדצמבר אשתקד אף החליטה סקודה לערוך בישראל השקה בינלאומית של דגם אסטרטגי חדש והטיסה אליו מאות עיתונאים מכל העולם. זה היה אירוע נדיר בקנה מידה ישראלי ונדירה לא פחות הייתה ההופעה הפומבית של פרופ' יצחק סוארי באירוע, שנשא על הבמה נאום בפני המדיה העולמית.

אבל התנופה הגדולה ביותר למערכת היחסים בין צ'מפיון לייצרן מתרחשת בעצם הימים הללו מאחורי הקלעים בפרויקט משותף לפולקסווגן, מובילאיי וצ'מפיון לפיתוח מערכת מסחרית להסעת נוסעים אוטונומית (ללא נהג) ושיתופית שתפעל בישראל החל מ-2021.

צ'מפיון היא אומנם רק השותף "הלוגיסטי" בתהליך, זה שאחראי על הייבוא, התפעול והפעולה מול הרגולטור. אבל עצם שיתופה בפרויקט גלובלי בסדר הגודל הזה, שכמותו יש רק בודדים כיום בעולם - כולם מופעלים על-ידי חברות ענק - הוא קפיצת מדרגה חשובה מאוד הן לצ'מפיון עצמה והן לשוק הרכב הישראלי.

בהנחה שהשותפות תצלח, היא עתידה לפתוח בפני קבוצת אלייד הרבה מאוד דלתות יקרות ערך, שחסומות בדרך כלל לדילרים, אצל יצרנית הרכב הגדולה בעולם. לא נופתע אם אלה ימונפו בעתיד לפיתוח עסקי מואץ של אלייד במישור הגלובלי.

גילוי מלא: אלונה בר און יו"ר ומבעלות השליטה ב"גלובס" הייתה לפני כעשור שותפה במשרדו של יצחק סוארי