משה פדלון/ צילום: שלומי יוסף
בוקר אחד בשנת 2014, כשהוא כבר בן 61 ואחרי קריירה צבאית ומילוי שני תפקידים בכירים בעיריית הרצליה, משה פדלון שאל את עצמו: "בעצם, למה לא אני?".
ככה פתאום בא לך הג’וק הזה?
"אחרי שיעל גרמן (ראש העיר הקודמת) עזבה, היה קרב בין יהונתן יסעור לצביקה הדר, ואז אמרתי: רגע־רגע, אני בא מהשטח, ואני אוכיח שגם לי יש את הנתונים. הרי במהלך התפקידים שמילאתי בעירייה זיהיתי הרבה דברים שרציתי לשנות ומצאתי את עצמי אומר ‘לו אני הייתי ראש העיר, הייתי עושה כך וכך’".
מה רצית לשנות?
"יש לנו פה את המרכז הבינתחומי, שאפשר למנף אותו. אמרתי לעצמי בזמנו, שלו אני הייתי ראש העיר, הייתי דוחף לפתוח עוד יחידות מחקר; ולו הייתי עוסק בחינוך, הייתי מכניס מקצועות מדע וטכנולוגיה גם לילדים. אותו דבר לגבי תעשייה ובתי מלון. אמרתי לעצמי שלו הייתי ראש העיר, הייתי דוחף לבנות עוד בתי מלון. או אתן לך דוגמה אחרת: היה בעיר פיל לבן - בניין העירייה, שכלל רק שלד. אז אמרתי לעצמי שאני הייתי משלים אותו, וכך גם את כל שאר החלומות שלי. ובאמת, מימשתי אותם הלכה למעשה בהרצליה".
פדלון, 66, נולד בהרצליה, במעברת ג’יליל (גליל ים). כשהיה בן שנתיים הועברה המשפחה מהמעברה לשיכון רכבת בעיר. הוא סיים לימודים מקצועיים בתיכון אורט בהרצליה. בצבא שירת כחובש קרבי, המשיך לקורס קצינים ובחר בקריירה צבאית. בתפקידיו האחרונים בצבא שימש כמפקד מגמת הכשרת חובשים קרביים ומפקד אימוני פלוגות רפואה בחירום. בשנת 1994, בהיותו בן 41, השתחרר מהצבא בדרגת סגן אלוף.
● מוטב מאוחר - הפרויקט המלא
עם שחרורו התמנה ("לאחר מכרז", הוא מדגיש) לראש אגף שיפור פני העיר בעיריית הרצליה, תחת אלי לנדאו ז"ל. את התפקיד הזה הוא מילא במשך 12 שנים, ולאחר מכן, בשנת 2006, נבחר לתפקיד ראש אגף תחזוקה, ביטחון ולוגיסטיקה.
בבחירות המוניציפליות הקודמות, בשנת 2013, הוא הרגיש כאמור שיש לו מה לתרום, וגם זיהה לדבריו ואקום מנהיגותי. הוא החליט לקפוץ למים וזכה בראשות העיר עם 66% מהקולות בסיבוב השני. בבחירות האחרונות בשלהי 2018 זכה ל-51% כבר בסיבוב הראשון והחל את הקדנציה השנייה שלו בתפקיד. אגב, את שני הקמפיינים שלו לראשות העיר ניהל בנו, בוגר מגמת תקשורת במרכז הבינתחומי.
פדלון מונה את פעולותיו מאז נכנס לתפקיד: הריסת התחנה המרכזית הישנה של הרצליה; קידום דיור בר-השגה לילידי העיר ("אין שום סיבה שילדי הרצליה, שנולדו, התחנכו, וגדלו כאן, לא יגורו כאן. דחפתי פה הקמה של 250 יחידות דיור"); הקמת חוף ים לצעירים, דרומית לחוף הנכים; הכפלת מספר הילדים בתנועת הצופים מ-1,500 ל-3,000.
"והכי חשוב", הוא אומר, "שמתי לי יעד לצמצם פערים ולאפשר שוויון הזדמנויות לילדים שיד הוריהם אינה משגת, והם משלמים סכום סמלי על חוגים ומרכזי העשרה".
אתה מרגיש שהעובדה שנולדת באחת השכונות הקשות בעיר עוזרת לך בתפקיד?
"זה לא סוד שאני מפעיל פה בית ספר שבו ילדים מאוכלוסיות חלשות מקבלים לימודי העשרה וארוחות צהריים. אלה ילדים שזקוקים לארגז הכלים שאנחנו יכולים לתת. מדובר על כ-200 ילדים בגירים וכ-200 ילדים במועדוניות. זה עולה לי אומנם 20-15 אלף שקל לשנה לילד, אבל אם לא אעשה את זה, אצטרך להשקיע במקום אחר. מלבד זה, אנחנו מסייעים ל-80 תלמידים שמועסקים בעבודות בעירייה".
בצד זה, פדלון מקדם את הקהילתיות בעיר. אחת לחודש, קהילה אחרת בעיר אחראית על מסיבת שבת במרכז הרצליה שכוללת שירי שבת והדלקת נרות.
אני מניחה שלא קל להיות ראש עיר של עיר כמו הרצליה, שיש בה אוכלוסייה חזקה, שלרוב היא יותר תובענית, יותר דעתנית.
"יש לנו כאן עשירים ועניים, חילוניים, דתיים וחרדים, ואני צריך לדעת לעשות את האיזון בין כולם".
איך אתה מסכם את הצעד שעשית? איך זה להסתכל על העירייה מהצד השני, של ראש העיר?
"מה שאת חולמת עליו, מתממש הלכה למעשה, וזה היופי בעבודה הזו. כל מה שרצית, מתממש: עוד בתי מלון, עוד מרכז תרבות, עוד חברת הייטק ועוד פקולטה. ובצד זה, צמצום פערים - זה סיפוק לראות שתלמידים שהשקענו בהם, נמצאים במסלול הנכון עד לגיוס לצבא".