בן אל תבורי וסטטיק / צילום: מתוך יוטיוב
איך זוג אוהב, שאך זה עתה הביא לעולם ילד משותף, מוצא עצמו במלחמה בה מעורבים המשטרה ובתי המשפט? הסבר חלקי ניתן לקבל מראיון עם אורטל עמר, זוגתו לשעבר של בן אל תבורי ואם בנו, שהתפרסם השבוע בשבועון "לאישה". מעבר לפן הרכילותי והצהוב של הכתבה, הבעיות עמן התמודדו בן אל ואורטל בזוגיות ובהורות, לפחות לפי תאוריה בכתבה, הם פרי נחלתם של זוגות רבים, וכך ניתן גם ללמוד לקחים מהטעויות שנעשו על-ידי שני הצדדים במקרה זה.
אורטל סיפרה כי בעקבות מתחים וסדקים שנוצרו בזוגיות, הם החליטו לקחת "פסק-זמן" ולהפריד את המגורים המשותפים, כך שבן אל שכר דירה סמוכה אך נפרדת למגוריו. התהליך, שנראה כי התחיל בהבנות והסכמות משותפות, הסתיים למרבה הצער בפיצוץ גדול, כאשר לפי הטענות בן אל הגיע לדירה שעזב וגילה כי הוא מנוע מלהיכנס, מאחר שאורטל החליפה את המנעול ללא ידיעתו והסכמתו. את מה שקרה אחר-כך אורטל תיארה בכתבה במילים: "לא היינו צריכים להגיע לבית משפט, והעניין של המשטרה - זו הייתה טעות... איזה טמטום! על הפנים! התבאסתי על עצמי מאוד אחר-כך..."
לעתים תכופות הפרדת המגורים באופן מסודר ובהסכמה יכולה להתגלות כרעיון מוצלח הרבה יותר, מאשר הפרדתם בכפייה באמצעות צווי הרחקה משפטיים. יש לדעת כי לא פעם בתי המשפט מרחיקים מהבית את אחד מבני הזוג ללא הסכמתו, לא רק במקרים שבהם המריבות לוו באלימות פיזית, אלא גם כאשר קיים מתח קיצוני ואלימות מילולית, שמשפיעים לרעה על בני הזוג, וקל וחומר כאשר מעורבים בכך ילדים. עם זאת, חשוב שהפרדת המגורים תהיה מלווה בהסכם בכתב, שיתייחס לנושאים שונים שיש להסדיר בעקבות עזיבת הבית.
ראשית, יש להפריך דעה שגויה הנפוצה בציבור הרחב, לפיה מי שעוזב את הבית המשותף, מוותר בכך על זכויותיו בבית. חשוב להבהיר כי עזיבת הבית לא פוגעת בזכויות הבעלות של העוזב בבית, ולא מהווה הסכמה של מי שעזב להיות מורחק מהבית גם בעתיד. לכן לנותר בבית אין זכות להחליף את המנעול בבית ולמנוע את כניסתו של העוזב לבית באמצעות הזמנת המשטרה או בכל דרך אחרת.
מאידך, בן הזוג שנותר בבית זכאי להגנה מסוימת על ציפייתו לפרטיות, כעת כשהוא חי לבד בבית. לכן בן הזוג שעזב לא יכול לנהוג כאילו הוא ממשיך להתגורר בבית, ואין כל משמעות לעזיבתו. מצופה ממנו שכאשר הוא רוצה להיכנס לבית, הוא יודיע על כך לבן הזוג שנותר בבית מראש, וכי הלה יאפשר לו זאת. הבנות אלה כדאי להסדיר בהסכם הפרדת המגורים באופן ברור, לרבות דרך ההודעה, הגבלת זמן ההודעה מראש, הגבלת זמן התגובה להודעה וכיוצ"ב.
סוגיה נוספת שחשוב להתייחס אליה היא הסדרת התשלומים. אם מדובר בדירה שכורה, מומלץ כי הצדדים יגיעו להסכמות בנוגע לאופן נשיאת תשלום שכר הדירה עד לסיום החוזה, מועד הפינוי על-ידי הנותר בדירה ותשלומי אחזקת הדירה, מארנונה ועד תשלומי ועד הבית.
חלוקת נטל התשלומים תלויה גם בשאלה אם יש ילדים משותפים שנותרים לחיות בדירה. כאשר מדובר בדירה המצויה בבעלות משותפת, יש להתייחס לשאלה האם מי שנותר בבית צריך לשלם למי שעזב דמי שימוש, שנועדו לפצותו על כך שהוא נאלץ לשכור דירה למגוריו.
כפי שניתן לראות, תכנון מדוקדק והסכמות נרחבות ומוקדמות לפני הפרדת המגורים בפועל יכולים לחסוך משברים מיותרים ועוגמת-נפש לשני הצדדים, ולכן חשוב לקבל ייעוץ משפטי מסודר לגבי כל הנושאים שהפרדת המגורים משליכה עליהם, לרבות חלוקת הזמן של הילדים בין הבתים, חלוקת המטלטלין ועוד.
עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי עוסקת בדיני משפחה וירושה, בעלת אתר www.divorceinfo.co.il