לאחרונה עולות טענות אודות ההשקעה של מדינת ישראל באנרגיה נקייה - אנרגיה המיוצרת משמש או רוח ("האנרגיה אולי ירוקה, אבל בטח יקרה", "גלובס", 3.4.2019). הטענות הן שמדינת ישראל מסבסדת את ייצור האנרגיה הנקייה בסכומים גבוהים, שאינם כדאיים. בנוסף, נטען כי חוסר האפשרות לשלוט במקורות אנרגיה אלה מחייב החזקה של תחנות פחם וגז "בסטנד בי", לצורך גיבוי המקורות הנקיים בשעה שאין שמש ורוח.
טענות אלה שגויות ומבוססות על נתונים ישנים ועל ראייה צרה, זו אותה החשיבה שהביאה את ישראל למצב שבו מתים מדי שנה מזיהום כ-2,000 בני אדם, ועוד רבים חולים. בנוסף לכך, כתוצאה משינויי האקלים מיליונים בארץ ובעולם סובלים ממחלות חדשות, בצורות, שיטפונות, סופות קיצוניות, מחסור במזון, הצטמצמות המגוון הביולוגי ועוד.
אכן, אנחנו עדיין משלמים את המחיר על המתקנים הסולאריים שהוקמו כאן משנת 2008. עקב המחיר הגבוה של המערכות הסולאריות בשנים ההן, התחייבה המדינה לשלם לבעלים 2.01 שקל לכל קוט"ש מיוצר, למשך 20 שנים. אך מאז מחירי המערכות הסולאריות ירדו דרמטית, ואיתם גם התשלום ליצרנים. כיום התשלום למערכות ביתיות קטנות הוא 48 אג' לקוט"ש, בעוד שלמערכות קרקעיות הוא 20 אג', ושדות גדולים ייצרו חשמל נקי בעלות נמוכה מ-15 אג' לקוט"ש.
לפי תחשיבי ועדת קנדל, שבחנה את התועלות הכלכליות של ייצור אנרגיה סולארית, התועלת למשק מייצור קוט"ש סולארי היא כ-34 אג', כך שכל תשלום נמוך יותר הוא רווח נטו למשק. מעבר לכך, לכל קוט"ש מדלקים פוסיליים (נפט, גז, פחם) נלווית עלות הנזקים הכלכליים והבריאותיים של הזיהום. עלות זו נעה בין 72 אג' לקוט"ש המיוצר בגז טבעי "נקי" ועד 145 אג' לקוט"ש בתמהיל הדלקים הנוכחי הכולל כ-32% פחם. כך שגם התעריף הגבוה ביותר, עדין מגלם רווח של 270% למדינה!
בנוגע לטענה השנייה, כי התנודתיות וחוסר האפשרות לשלוט במקורות הנקיים מחייבת לשמור את כל הארסנל הקיים של תחנות כוח, גם היא שגויה. מערכות אגירת אנרגיה הופכות יעילות וזולות בקצב מסחרר. כבר כיום עלות סוללת אגירה בגודל של 400 מגהוואט היא נמוכה מעלות הקמת טורבינה "פיקרית" (כפי שמקודמת כעת ע"י או.פי.סי ליד קריית גת) בהספק דומה, וזאת עוד לפני תחשיב עלויות הדלקים הנצרכים על ידי התחנה הבזבזנית והזיהום הרב שהיא מייצרת.
בניתוח שנעשה לאחרונה בפורום הישראלי לאנרגיה, נבחן משק החשמל הישראלי במקרה שהיה מתבסס על מקורות נקיים באחוזים הולכים ועולים, בתוספת מערכות אגירה, ובהתחשב בעלויות החיצוניות. תוצאות הניתוח מראות כי במחירי המערכות הסולאריות והסוללות הנוכחיים, האופטימום הכלכלי מתקבל בייצור 40% מהחשמל מהשמש בתוספת סוללות בנפח של 3,500 מגהוואט-שעה, והוא זול יותר מאשר הייצור הנוכחי המבוסס על גז ופחם.
בניהול נכון של מערכות האגירה, יצטמצם בתרחיש זה הצורך בתחנות הייצור הפוסיליות (גז ופחם) המזהמות בכ-11%. בהנחת מחירי מערכות עתידיים, האופטימום נע לעבר ייצור הולך וגובר ממקורות נקיים, בתוספת אגירה בהתאם.
אלה אמנם ערכים קרובים לאסטרונומיים - כלל הסוללות בעולם כיום הינו מסדר גודל של 3,500 מגהוואט-שעה, אך הערכים עולים במהירות. חברת טסלה, למשל, שוקדת בימים אלה על מערכת אגירה בת 1,100 מגהוואט-שעה בקליפורניה. התקנות הסוללות בעולם צפויות להכפיל עצמן השנה, ולשלש עצמן ב-2020.
לסיכום, העולם נע לשימוש הולך וגובר באנרגיה נקיה, שהיא גם זולה, וגם ניתנת לאגירה ולשימוש בעת הצורך. אם ישראל לא תצטרף למגמה עולמית זו ניוותר משק מפגר ומזוהם שיסבול בעתיד מחסמי סחר כגון מיסי זיהום וחרמות.
מנהל המחקר בפורום הישראלי לאנרגיה