הסטארט-אפים שפונים למילניאלים / אילוסטרציה: Shutterstock
בימים בהם אובר מגישה תשקיף להנפקה ראשונית בתג מחיר מפלצתי של 120 מיליארד דולר, נראה כי יותר מהכל עולה השאלה - מה הופך חברה אחת לסטארט-אפ. התעוזה של אובר ההפסדית השיטתית-נצלנית העובדים-חסרת הכבוד לרגולטורים וסך הכל לא נחמדה פוגשת משקיעים נלהבים שצפויים לשפוך עליה 10 מיליארד דולר באחת ההנפקות הגדולות בשוק האמריקאי בשנים האחרונות. ההצלחה של אובר בקרב המשקיעים הסבלניים סללה את הדרך, או לכל הפחות היא המודל המובהק ביותר, של יזמים רבים בשנים האחרונות שמחפשים ל"שבש" בעצמם תעשיות - כל תעשייה שהיא, ועם כל רעיון שהוא.
השאלה האם הם מנסים לפתור בעיות בהולות, גדולות, חשובות או בכלל אמיתיות, היא שאלה אחרת לחלוטין. עד אובר שלטו במודל היזמות חברות כמו אמזון, גוגל, אורקל ואפל שעמלו במשך שנים על פיתוח פתרונות לבעיות גדולות ובאמת שינו את העולם. הן הביאו לאימוץ מהיר ומוחלט של האינטרנט, ניסו להתמודד עם אתגרים שאפתניים כמו חיבור אנשים ברחבי העולם, ניסו למצוא פתרונות לאחסון, ארגון מידע והנגשה שלו, חיפשו כיצד ניתן לייעל שרתים, לפתור בעיות ללקוחות ולעסקים ואפילו הקטינו חסמים מסחריים.
ההון הטכנולוגי שקיים היום בקצות האצבעות יכול היה להוביל להתקדמות מהירה בפתרון בעיות עולמיות חדשות. במקום, נוצרה בהלת זהב חדשה, הכוללת שיטפון של יזמים שפועלם מטשטש לחלוטין את רעיון הסטארט-אפ והחדשנות שבבסיסו, וסידרו מחדש את סדרי העדיפויות שמתרכזים פעמים רבות מדי בניסיון למכור מוצרים או שירותים, לא משנה כמה הם מופרכים, מיותרים, לא ערכיים או סביבתיים. לפניכם מצעד הסטארט-אפים האיומים של בני דור המילניום (שלא קרסו במהרה).
המטרה: חיסול המכולת השכונתית
שם: Stockwell (לשעבר Bodega)
פעילות: מכונות לקניית מצרכים לחללים משותפים
שנת הקמה: 2016
כמה כסף גייסה: 2.5 מיליון דולר
ב-2016 הקימו שני יוצאי גוגל את "בודגה" (או בשמו המדויק Bodega.ai), סטארט-אפ בהצהרתו שכל מטרתו היה להחליף את המינימרקטים השכונתיים. הדרך לעשות זאת הוא באמצעות בניית מכונות מצרכים ענקיות שמיועדות לחללים משותפים כמו משרדים, לובי בניינים, מלונות או מעונות ולצייד אותם בכל טוב, מעוגיות ועד קצף גילוח.
צמד היזמים, שנתמך על ידי קרנות הון סיכון בולטות, החליט לקרוא לחברת מכונות המזון Bodega ועיטרו את לוגו החברה בחתול. בודגה הוא כינוי לרחוב של חנויות הנוחות הקטנות בארה"ב, שמופעלות לרוב על ידי משפחות מהגרים לטיניות וידועות בחיבתן למחירים מופרזים וחתולים כדיירים. שני היזמים מעמק הסיליקון לא הסתירו את כוונתם להשמיד את תעשיית המכולות הקטנות והטוויטר עלה באש. החברה הוכתה מכל עבר, הואשמה ביהירות והתעלמות מוחלטת מאחריות קהילתית ותרבותית, במיוחד באוכלוסיות שמרגישות בין כה וכה מותקפות תחת ממשל הנשיאות של דונלד טראמפ.
הרשת לא הצליחה להירגע במיוחד בשל הניסיון להציג מכונות מצרכים כאירוע "משבש" או "מהפכני", ולהצמיד לשם החברה את הקיצור המזהה לבינה מלאכותית (ai). מאז החליפה החברה את שמה ל-Stockwell והבטיחה שוב ושוב כי היא לא מתכננת להציב את המכונות בפינות הרחוב.
מיקור חוץ, גם להשכרת חדרים
שם: Loftium
פעילות: סיוע במימון משכנתא תמורת זכות להשכיר חלק מהדירה ב-Airbnb
שנת הקמה: 2017
כמה כסף גייסה: 2.5 מיליון דולר
החברה הצעירה מסיאטל מצליחה לעורר סביבה דיון ער במיוחד בחודשים האחרונים משום שהיא הצליחה לקחת את כל מה שרע בכלכלה האמריקאית האי-שוויונית, לתבל את זה בכל מה שנחמד בשיתוף ולהפוך את הכל לנכס מניב. ב-Loftium זיהו את מצוקת בני דור המילניום, שסיכויי פרטים וזוגות רבים מתוכם לרכוש בית משלהם, הופך לסביר פחות ופחות ככל שהשנים עוברות.
בסיס פעילות החברה הוא להעניק כתף תומכת רעילה באמצעות הענקת ההון ההתחלתי הנדרש כדי להשיג משכנתא לרוכשי דירות או בתים פוטנציאליים. Loftium תעניק את סכום זה ללא ריבית או הצמדה. בתמורה בעל הנכס החדש יעניק לחברה את הזכות הבלעדית והבלתי ניתנת לערעור להשכיר חדר אחד בתוך הבית שלו דרך שירותי Airbnb. ההכנסות מאותה יחידת דיור הם הדרך שבה תוחזר ההלוואה.
כמובן שלא בכך מסתכמים השירותים שמציעה החברה לבני דור המילניום העייפים. שירות נוסף בולט הוא רכישת זכויות מבעלי דירות ושוכרים, לנהל יחידת Airbnb בבלעדיות (אך תוך שמירה על עמידה במכסות מינימום מוגדרות מראש). בתמורה, החברה תתמחר את היחידה, תנהל את הרישום לצורך מיסוי, תרהט את החדר, תצייד אותו בפריטים הכרחיים כמו מצעים, מגבות ואפילו מוצרי אמבטיה. כי צריך לעשות מיקור חוץ, גם להשכרת חדר.
השכרת בגדים לדור שלא אוהב להתחייב
שם: FashionPass
פעילות: השכרת בגדים
שנת הקמה: 2016
הרבה שמעו על Stitch Fix, החברה ששולחת לבתי הלקוחות קופסה חודשית של בגדים תמורת דמי מנוי, אך רבים לא יודעים שהיא רק אחת בים של חברות שמתמחות בשילוח בגדים רנדומליים לאנשים. אחת מהחברות האלו היא FashionPass, שמציעה שירותי השכרת בגדים ולפניה היתה Rent the Runway, שעד היום גייסה חצי מיליארד דולר. מה שמבדיל את FashionPass הוא קהל היעד שלה. במקום, נניח - כולם, FashionPass מתמקדת ב-Influencers, אותם מובילי דעת קהל שמנהלים חשבונות אינסטגרם מהודקים ונהנים ממאות, אלפי, ולעיתים מיליוני עוקבים (בלי סיבה מיוחדת).
אותם מובילי דעת קהל מרכזים סביבם תעשייה פרסומית שלמה, שצפויה להגיע להיקף של 10 מיליארד דולר עד שנת 2020. המיליארדים האלו מופנים להוצאות שיווקיות של חברות מסחריות, שמפרסמות את המוצרים שלהן בחשבון האינסטגרם של אותו נער, נערה, בחור או בחורה. זה הכל. לכאן נכנסת FashionPass, שמזינה את הצורך הבלתי פוסק של בני דור המילניום לזהור כל הזמן בבגדים חדשים, זאת בזמן שאין להם באמת את ההון הנדרש לתחזק את המאווים.
ל-FashionPass יש שלוש תוכניות: Socialite (79 דולר בחודש) שמאפשרת למשתמשים להשכיר שני פריטי לבוש ואקססורי אחד; Trendsetter (109 דולר), שמעניקה תמורת הכסף שלושה פרטי לבוש ושני פרטי אקססורי, ו- Wanderlust(139 דולר), שמאפשרת לקבל ארבעה פרטי לבוש ושלושה פרטי אקססוריז. כל פרטי הלבוש הם כאלו שילבשו מתמודדות בתוכנית "הרווק", בעת טקס הוורד, ורבות מהן אף שימשו דוגמניות עבור החברה.
חשוב לציין כי הרצון להפגין עושר, או חוסר היכולת להפגין מחויבות, הצמיח שורה של סטארט-אפים שכל תכליתם לשרת את חיי אי-הוודאות של המילניום כמו Feather שהוקמה כדי לעזור לבני דור המילניום לרהט את ביתם שרק "בודקים עיר מגורים", או עדיין לא מוכנים להתחייב לזוגיות ועד ל-WeWork הענקית, שקמה על רעיון השכרת חלל עבודה מעוצב וצעיר.
מזרון יקר במיוחד לאנשים עסוקים
שם: Casper
פעילות: חנות מזרונים אונליין
שנת הקמה: 2013
כמה כסף גייסה: 340 מיליון דולר
בני דור המילניום הוגדרו על ידי האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית כדור המודאג ביותר, תוצר ישיר של חוסר ביטחון לגבי בריאותם וכלכלתם של העידן הנוכחי. את הנחמה מוצאים בני דור אלו מוצאים בהתעסקות לעיתים כפייתית ברעיון הטיפול העצמי או ה-wellness. קספר נטפלת בצבעי פסטל להתנגדות שנוצרה בשל גניבת הזמן של הקפיטליזם, שערבב לחלוטין את הרעיונות הנבדלים: עבודה ובית, אבל בסופו של דבר מוכרת מזרון יקר במיוחד בקופסה.
החברה, שטוענת כי שינתה את הרגלי צריכת המנוחה של בני דור המילניום, הוקמה כדי לשרת את המציאות התעסוקתית העגומה של בני הדור בה שבוע עבודה בן 80 שעות הוא מצב נתון, לחץ והמולה הם דרך חיים ומנוחה אפשר לקנות אונליין. זה לא משנה את העובדה כי קספר היא בסופו של דבר חברת מזרונים שמוכרת את המוצר שלה באינטרנט, החידוש והשיבוש מגיע בהובלת המזרון - הוא מגיע בקופסה ונהנה משמות מעייפים כמו "הגל". היא כמובן מוכרת גם מיטות, מזרונים לכלבים, מצעים, כריות ומנורות לילה. לפני חודשים קצרים היא אפילו פתחה סניף ממשי שבו ניתן לקנות תנומה קצרה תמורת 25 דולר.
לב העניין הוא המיתוג. היא קוראת לעצמה סטארט-אפ והיא אף זכתה במספר רשימות בתואר "סטארט-אפ השנה" ומתהדרת ב"שיבוש" שוק השינה. קספר עושה זאת כדי לייצר לה תדמית מושכת לבני דור המילניום, שאוהבים סטארט-אפים, אוהבים רכישות מקוונות, מדיניות החלפה נדיבה ולא פחות מכך - אוהבים שינה. אהבות אלו סייעו לחברת המזרונים הזו להשלים רק לפני שלושה שבועות גיוס מרהיב של 100 מיליון דולר, לפי שווי 1.4 מיליארד דולר. CNBC דיווח לפני מספר ימים כי המצטרפת החדשה למועדון חדי-הקרן, שנהנית מתמיכת משקיעים כמו ליאונרדו דה קפריו, קווין ספייסי (כשעוד היה רלבנטי), הראפר 50 סנט, טארגט וקרנות הון סיכון בולטות, אפילו שוקלת לצאת להנפקה בזמן הקרוב.
הניצול התעסוקתי, גרסת דור המילניום
שם: Hello Alfred
פעילות: שירותי ניהול לבתים
שנת הקמה: 2014
כמה כסף גייסה: 52 מיליון דולר
רק לפני שנה גייס הסטארט-אפ הניו-יורקי המצליח "הלו אלפרד" 40 מיליון דולר נוספים כדי לעזור לו לעמוד ביעד סוף השנה הנוכחית - להציע שירותי "ניהול" ל-100 אלף בתים. אבל שלא תטעו לחשוב שמדובר על ייעול או אוטומציה למטלות הביתיות האיומות כמו רובוט מקפל כביסה או מערכת ניהול תשלום חשבונות. הסטארט-אפ הזה, להוציא האפליקציה, הוא ההפך הגמור של הטכנולוגיה.
"הלו אלפרד" נשען על ההבטחה מאחורי הכלכלה השיתופית שמתייחסת לגיוס מסת אינדיבידואלים שצריכים השלמות הכנסה כדי להעמיד זמינות מסביב לשעון. במקרה הנוכחי, הוא מחזיר קצת "מגע אנושי" למטלות הבית, כמו המשרתים של פעם ומציע מיקור חוץ למטלות - מהגדולות כמו ניקיון הבית ועד הקטנות והקטנוניות של מיון דואר, שליחת דואר, תשלום חשבונות, קניות ואפילו פשוט לחכות בבית עד שחבילה תגיע.
האנשים שמעניקים את שירותי החברה מכונים אלפרדים, על שמו של משרתו הנאמן של ברוס ווין והאלטר אגו שלו, באטמן. מטרתם, באירוע מוחק הזהויות הזה, להקל על חייהם של בני דור המילניום שיכולים להרשות זאת לעצמם תמורת תשלומים חודשיים שנעים בממוצע בין 150 דולר ל-350 דולר. כמו קספר, גם אלפרד צמח על ברכי הניצול התעסוקתי (במקום לנסות לתקן אותו) של ילדי המילניום שסובלת ממעט מדי זמן פנוי ומוכנים להשקיע הון רב כדי להקל על עצמם בביצוע מטלות.
