מדור זה אינו מרבה, בלשון המעטה, לעסוק ביינות מיובאים כשרים. יש לכך לא מעט סיבות. גם אם נניח לרגע ל"מסחרה" שמאחורי הכשרות שמעבר לים (ובינינו, לא מעט גם כאן), הרי שלצערי הרב, רוב היינות הכשרים מארצות הים הם, איך לומר בעדינות, יינות בינוניים למדי, שנקודת האור היחידה ברזומה שלהם היא שהם כשרים.
המדור גם אינו מרבה לעסוק ביינות אמריקאים. זה קשור בעיקר לטעמו הקלוקל של בעליו, המעדיף, אם הוא יכול, יינות קצת פחות כבדים, מתוקים, אלכוהוליים ופירותיים, בקיצור, יינות עולם חדש, שקליפורניה היא עדיין הנציגה הבכירה שלו.
אומנם גם אצלנו רוב היינות הם עדיין יינות בסגנון האקספרסיבי של העולם החדש, בעיקר בגלל מזג האוויר החם, אבל זהו בדיוק הרגע שבו אני מגלה שוב ושוב שאני כנראה בכל זאת לוקאל פטריוט, שלא לדבר על העובדה שלא מעט יקבים מתרחקים כיום מהסגנון הזה. מה שמוביל אותי ליקב המצליח לשלב באורח פלא, שתיים, או אפילו שלוש, "הסתייגויות" פרטיות שלי, ולהפוך את הלימון ללימונדה, או ליתר דיוק: את ריבת הלימונים ללימונדה.
על שלוחתו המקומית הצעירה של יקב קובננט כבר סיפרתי לכם כאן לפני שנה. ג’ף מורגן, דמות צבעונית ומקסימה, ואושיית יין וקולינריה מקומית במולדתו שמעבר לים, פתח כזכור יקב מקומי בדיוק באותו שם של בסיס האם הקליפורני.
על יינותיו ועל ג’ף עצמו סיפרתי כאן כאמור בעבר. אזכיר רק בקיצור שמר מורגן הוא לא רק יינן, שף, עיתונאי יין בכיר (לשעבר) ומחברם של ספרי בישול, אלא גם נגן ג’אז ומה לא.
הרבה לפני שהקים את יקב קובננט (ברית) המקומי, הקים מורגן יחד עם שותפו המנוח לסלי ראד את יקב קובננט הקליפורני, שהפך עד מהרה לא רק לאחד מבכירי היקבים הכשרים בקליפורניה, אלא גם למה שנחשב ליקב הכשר המוצלח ביותר בעולם שמחוץ לישראל.
יקב קובננט הוקם אחרי שקבוצת ייננים קליפורניים יהודים שעבדו ביקבים מקומיים לא כשרים שאלה את עצמה, האם אפשר יהיה ליצר קברנה קליפורני כשר, שיוכל להתחרות באלו הלא כשרים - ועוד במקום הנחשב ליצרן של כמה מיינות הקברנה הטובים בעולם (וכן, גם אני יודע שזה נכון).
אי אז, ב-2002, זו נחשבה פנטזיה פרועה. אבל מורגן וראד חשבו אחרת. אחד היינות שנטעמו בפגישה ההיא וגרמו להם לתהות מדוע אין קצת יותר יינות כשרים טובים כמותו, היה... יין קסטל של אלי בן זקן, שנכח אף הוא בטעימה ההיא.
מורגן, שכתב טור על יינות כשרים במגזין ה"ויין ספקטייטור" הנחשב, ידע כבר אז שאין שום הבדל בתהליכי הייצור של יין כשר, לפחות לא כזה שאינו "מבושל", כלומר עובר פסטור לטובת המחמירים שבמחמירים. הוא הפציר בראד, שהיה בעליו של כרם קברנה מצוין שהפיק יינות משובחים, לרתום את הכרם שלו למשימה.
ראד חשב שהוא "משיגינע". במקום להסכים, הוא מצא למורגן כרם אחר, סמוך, שניטע כבר ב-1889. גם מורגן וגם ראד, יהודים טובים, לא היו שומרי מצוות בשלב זה. האתגר היה מקצועי. כדי לייצר יין כשר הם נזקקו ליהודים שומרי מצוות, ולשם כך פנו בבקשת עזרה לנתן הרצוג, בעליו של יקב הרצוג הוותיק והיקב הכשר היחיד באותו זמן בקליפורניה. הרצוג הסכים והשאר, היסטוריה.
כתוצאה מכך ובאופן לא מפתיע, התקרבו שניהם ליהדות. מורגן גם עשה חצי עלייה, וב-2011 הקים את יקב קובננט המקומי, המשווק את יינותיו החל מבציר 2013. הנה כמה מיינות קובננט קליפורניה המיובאים כעת גם לישראל.
טעימה | יינות קובננט, קליפורניה
שרדונה "לבן" 2016 Covenant Chardonnay Lava. שרדונה קליפורני קלאסי, כלומר עתיר טעמי חמאה וניחוחות עץ, אבל - וזה אבל גדול - עם המון סגנון, אלגנטיות ועומק, עד כדי כך שהוא מצליח להכניע גם חובב שרדונה קטן כמוני, בטח שרדונה מן הסוג הזה. מכרמים בהרים שמעל עמק סונומה. שאפו. 150 שקל, כשר
לנדסמן זינפנדל 2016 Landsman Zinfandel. אני חובב קטן מאוד של זינפנדל. העומס הרגשי שהוא יוצר, עם כל טעמי התבלין המתפוצצים שלו, קצת גדול עליי. והנה, הפתעה. זינפנדל מכרמים באזור לודי שבקליפורניה. אומנם מתוק למדי, ומתובל כדבעי, אבל עדיין חושני ואינטליגנטי. 150 שקל, כשר
לנדסמן פינו נואר נאפה ואלי 2016 Landsman Pinot Noir. הפתעת הטעימה. לא קל "למכור" פינו נואר קליפורני לחובב בורגון כמוני. והנה, פינו אמריקאי מסתורי, אפלולי, קל יחסית, מלא ניחוחות וטעמי תות שדה לצד משהו אדמתי ומאובק. זה לא בורגון, אבל וואלה, זה מאוד קרוב. יין נהדר. 190 שקל, כשר
קברנה סוביניון, נאפה ואלי, 2016 Covenant Cabernet Sauvignon Napa Valley. הנה ההוכחה שאסור לחשוד בכשרים. קברנה קלאסי מעמק נאפה הנחשב, שאינו חוטא בכובד, אלכוהוליות, מתיקות או פירותיות מוגזמים. אלגנטי, מורכב ובעיקר טעים רצח. רק מה, יקר. 450 שקל, כשר