מליאת הכנסת/ דוברות הכנסת - יצחק הררי
רגע אחרי הבחירות מתבהרת התמונה כי בכנסת ה-21 צפויים לכהן קרוב ל-50 ח"כים חדשים. השינוי הצפוי בהרכבה של הכנסת מעלה את התהייה כיצד ישפיע הדבר על תפקודה? גם אם נניח שחברי הכנסת החדשים יהיו בעלי רצון לפעול ולהשפיע, ושחברי הכנסת כולם הם אנשים מוכשרים, חרוצים וחדורי תחושה של שליחות ציבורית, נראה שסיכוייהם לתפקד בצורה מיטבית אינם גבוהים. מדוע? במידה רבה בשל כשלים מבניים ופרוצדורליים שעניינם גודל הכנסת והליכי עבודתה.
הכנסת היא הפרלמנט הקטן בעולם הדמוקרטי, מבין הפרלמנטים בני בית אחד. בכנסת הראשונה כיהנו 120 חברים ואוכלוסיית המדינה מנתה כ-600 אלף נפש. כיום, הגם שאוכלוסיית המדינה הכפילה את מספרה פי עשרה ויותר, נותר מספר חברי הכנסת בעינו. במקביל, תפח עם השנים גודלן של ממשלות ישראל. ב-2009, הממשלה שהקים נתניהו מנתה קרוב ל-40 חברים (שרים וסגני שרים). ממשלתו הנוכחית מנתה במהלך הקדנציה מספר משתנה של חברים שנע בין 26 ל-30 חברים.
למצב יש השפעה שלילית על איכות הפיקוח של הכנסת - ובעיקר של ועדות הכנסת - על הממשלה. כך, רק כשלושה רבעים מחברי כנסת פנויים לכהן בוועדות (כיוון שחברי הממשלה אינם רשאים לכהן בהן). לעומת זאת, סך המינויים האפשריים בהן עומד על למעלה מכפול מזה וכך חברי כנסת שאינם חברי ממשלה, יכולים לכהן בו זמנית בשתיים עד שלוש ועדות בממוצע, ואם הם נמנים על הקואליציה הם יאלצו לכהן בהרבה יותר בשל הכורח לשמר בתוך כל ועדה את הרוב הקואליציוני.
יוצא שרבים מחברי הוועדות נעדרים מדיונים רבים ונוכחות דלילה בהם היא עניין שבשגרה.
בנוסף, תחום עיסוקן של הוועדות חוצה משרדים רבים וחבריהן מתקשים להתמחות בשלל הנושאים. גם כלי הפיקוח האחרים העומדים לרשות הכנסת אינם אפקטיביים, ובראשם השאילתות וההצעות לסדר היום.
אם בתחום הפיקוח מפגינה הכנסת חולשה ורפיסות, הרי שבתחום החקיקה היא מפגינה פעלתנות רבה. בשני העשורים האחרונים הניחו חברי הכנסת על שולחנה למעלה מ-26,000 הצעות, ללא שום מקבילה בעולם הדמוקרטי. הגדילו לעשות חברי הכנסת ה-20. הם הניחו על שולחנה כ-6,000 הצעות חוק פרטיות, רק 233 מהן הפכו לחוקים.
נכון שחקיקה פרטית עשויה להיות רבת ערך, אך בפועל הצעות חוק רבות מאוד מוגשות כלאחר יד, כשכל תכליתן היא ליצור כותרות בתקשורת עבור חבר הכנסת.
על מנת שחברי הכנסת ה-21, ותיקים וחדשים כאחד, יצליחו למלא את שליחותם הציבורית בצורה ראויה, יש צורך ברפורמה מקיפה בעבודתה. כך, לדוגמה, כדי לשפר את הפיקוח של הכנסת על הממשלה, ראוי להגדיל בראש ובראשונה את מאגר חברי הכנסת הפנויים לעבודה פרלמנטרית.
את זאת ניתן לעשות ע"י קבלת חוק נורבגי מלא, המחייב את חברי הממשלה להתפטר מהכנסת ולפנות מקום לבאים אחריהם ברשימותיהם. בנוסף, ניתן לצמצם את מספר החברים בכל ועדה ולהוסיף עוד יום עבודה לכנסת, כך שלא ייווצר מצב שבו ח"כים מהקואליציה יכהנו ב-5-4 ועדות שמתכנסות במקביל, ואין להם פנאי להתעמק בנושאים השונים. כמו כן, כדי להגביר את מקצועיותן יש להצמיד כל ועדה פרלמנטרית למשרד ממשלתי אחד או שניים.
במקביל לחיזוק תפקיד הפיקוח של הכנסת, רצוי להגביל את כמות הצעות החוק הפרטיות שחברי הכנסת יוכלו להניח. צמצום זה יאפשר להם להתרכז בכמה הצעות חוק איכותיות בשנה, שיש להן סיכוי אמיתי לעבור ולהשפיע על חיינו לטובה, במקום לכלות את זמנם על הצעות סרק שלעולם לא יהפכו לחוקים.
בחירות הן דבר חיוני בדמוקרטיה. ואולם, תפקוד מיטבי של המוסד הנבחר בין בחירות הוא חיוני לא פחות ליציבותה ולחוסנה. כדי להפוך את עבודת הכנסת בתחומי החקיקה והפיקוח לטובה, יעילה ומאוזנת יותר, הכרחי ליישם רפורמה מקיפה בעבודתה. ככל שזו תוטמע, כך תתחזק הכנסת, מעמדה הציבורי ישתפר והציבור כולו ייצא נשכר מכך.
הכותבת היא עמיתה במכון הישראלי לדמוקרטיה ומרצה בכירה במחלקה ללימודי המזרח התיכון ומדעי המדינה באוניברסיטת אריאל