איברים להחלפה / עיבוד: טלי בוגדנובסקי
בזמן שדגי הזברה יכולים לגדל סנפירים חדשים, כרישים להצמיח שיניים שאבדו וסלמנדרות גפיים שננטשו. האדם יכול רק להתבונן בקנאה, בעודו כלוא בגוף המזדקן והבוגדני. אבל העובדה כי בידינו יכולת מוגבלת לחידוש תאים, לא אומרת שמדובר במשחק גמור. המסע המדעי הזה מתחיל ברפואה רגנרטיבית, הגביע הקדוש, הנחשק והמדומיין שמחזיק את הכוח להארכת חיי האדם.
תמהיל של השקעות ציבוריות ופרטיות
בשנים האחרונות נשפכו מיליארדי דולרים כדי לרפא מחלות, לתקן תהליכים מטאבוליים, להחליף או לחדש תאים, רקמות ואיברים פגומים, חולים, חסרים או מזדקנים, לשחזר תפקוד איבר אבוד ואפילו לשנות את האופן שבו אנו נראים ומרגישים - כך שכל דורש יוכל לקבל לב חדש בהתאמה אישית, להחליף ריאה מוכתמת או להוסיף מעט שיער על הראש וגמישות לעור הפנים.
לפי האגודה האמריקאית לרפואה רגנרטיבית (ARM), שווי שוק המגזר הסתכם בשנה החולפת ב-13.3 מיליארד דולר - זינוק של 73% לעומת 2017. עד 2024 מעריכים כי השוק יסתכם ב-38.7 מיליארד דולר. מדובר בהערכה שמרנית מאוד; חברות מחקר פרטיות מעריכות כי מדובר במספרים כפולים מכך.
נהוג לכלול בשוק הרפואה הרגנרטיבית שלושה תחומים: הראשון, טיפול תאי שכולל לרוב שימוש בתאים (גזע, דם, שריר, עצבים וכדומה) שמוחדרים למטופל כדי להחליף או לתקן רקמות פגועות כדי לטפל במחלה. תחום זה מניב, נכון להיום, את ההכנסות הגבוהות ביותר. השני הוא ריפוי ועריכה גנטית, שבו חומר גנטי חדש או מתוקן מועבר או מוחלף למטופל במיקומים מסוימים על הרצף הגנטי כדי לסייע לו להילחם במחלה. תחום זה מושך את ההשקעות הגבוהות ביותר. והתחום השלישי, הנדסת רקמות, שמבקשת לשחזר, לשפר או להחליף רקמות ואיברים פגומים.
אף שבשנים האחרונות כותרות בעיתונים מבשרות על פריצות דרך אחת אחרי השנייה, ויש אף חוקרים שמוכנים להישבע כי בינינו כבר מתהלך האדם שיחיה אלף שנה, התחום נע בצעדים מדודים. נכון להיום מדענים בעולם הצליחו לגדל רקמות שטוחות בתנאי מעבדה (עור), להצמיח שיניים ואוזניים בעכברים, להדפיס לב קטן, לגדל לבלב של חולדה בעכבר ולהעניק לעכבר בלוטת רוק חדשה. הם גם חתכו מקטעים גנטיים בהצלחה, ריפאו מחלות עור תורשתיות ואפילו לקחו חלק בריפוי אדם חולה נגיף ה-HIV. למרות כל זאת הדפסה או גידול איברים גדולים, מורכבים ומתפקדים במעבדה, היא עדיין מטרה רחוקה.
מקורות המימון הם תמהיל מגוון של השקעות ציבוריות ופרטיות. מי שהוביל את המחקר עד היום הן דווקא ההשקעות הציבוריות, הממשלתיות וללא מטרות רווח, רבות מהן באמריקה הצפונית, מערב אירופה ויפן, היכן שתוחלת החיים רק עולה והאוכלוסייה מזדקנת. הנימוק המנצח של הממשלות להשקעות אלה היה בכוחו של התחום להיות "משנה משחק", לרפא רקמות לחלוטין ולהעניק תקווה לחולים חשוכי מרפא. מדינה שתצליח בכך תשיא לעצמה ערך כלכלי עצום.
היום משתתפות מהותיות הן גם השחקניות הפרטיות. במהלך 2018 השקיעו קרנות הון סיכון 2.9 מיליארד דולר, פי 10 לעומת 2011 - אז הושקעו רק 296 מיליון דולר. הנס הרפואי שמחכה בקצה, הציף את התעשייה ב-906 חברות שונות בעולם שפועלות בתחום הרפואה הרגנרטיבית ומבצעות סך הכל 1,028 ניסויים קליניים, שבהם משתמשים כ-50 אלף מטופלים ברחבי העולם.
"צ'רנוביל אתי" בהשתלת קנה נשימה
כניסתם של שחקנים רבים עם אינטרסים שונים, התחרות הצפופה וההבטחות המסעירות, מעלות שאלות על ההשלכות האתיות, המשפטיות והחברתיות בתחום כולל התבוננות חדשה על מהם חיים ומתי הם מתחילים או נגמרים (ואם בכלל). כך, הרפואה הרגנרטיבית אינו רק תחום שפועל במהירות ובתחרות עזה, אך גם תחת מחלוקת כבדה.
ב-1998 הצליחו מדענים לגדל בתרבית תאי גזע עובריים ראשוניים, שיכולים להתחלק ללא הגבלת זמן ולהפוך לכל תא אחר בגוף. ההייפ היה עצום רק מהמחשבה של אספקה חסרת גבולות של תאי דם, כבד או עור ולבסוף גם איברים שלמים שיגדלו מאפס במעבדה. הכסף מקרנות ממשלתיות למחקרים בתחום החל להישפך. בתעשייה שררה תחושת אופוריה ותפיסה שגויה לגבי המהירות שבה יצליחו במעבדות להגיע לטיפולים יישומיים. התחרות העזה הביאה איתה במהירות גם סערות אתיות, רובן ככולן לא כדיון תיאורטי, אלא פרשיות ממשיות שמצאו את דרכן אל הציבור הרחב.
המקרה המפורסם ביותר נוגע לפאולו מקיאריני, מנתח איטלקי שביצע את השתלת האיבר הסינתטי הראשונה בעולם כשהחליף קנה נשימה שנוצר מתאי גזע של המטופל עצמו. מקיאריני גויס בהתלהבות רק שנה קודם לכן על ידי מכון קרולינסקה (KI), מוסד שבדי ותיק שמנהליו מעניקים את פרס הנובל לרפואה.
המחלקה לרפואה רגרנטיבית ב-KI קמה ביוזמה ממשלתית שחילקה 590 מיליון אירו בין השנים 2010 ל-2014 בתקווה להיות חלוצה בתחום. מקיאריני היה אחד מחמישה "טאלנטים" מרחבי העולם שגויסו למטרה זו - והוא לא אכזב. בסך הכול השתיל מקיאריני ארבעה קני נשימה סינתטיים ב-KI, ובסך הכול תשעה קני נשימה.
תוך זמן לא ארוך, שמונה מתוך תשעת המטופלים שלו מתו, והציבור השבדי נחשף לדבר דרך סדרה דוקומנטרית ארוכה שהביטה על הקהילה המדעית המקומית מה שכונה "צ'רנוביל אתי". דוח מבקר חמור מאוחר יותר ימצא, בין היתר, כי הלחץ לתוצאות מהירות הביא את מקיאריני לבצע הליכים מורכבים תוך הישענות על בסיס מדעי חלש וכושל בניהול הסיכונים. מקיאריני פוטר על רקע הפרות אתיות וכל חברי מועצת המנהלים של המכון מצאו את עצמם בחוץ. שני חברים ותיקים בוועדת פרס הנובל לרפואה פרשו ולראשונה קמו קריאות בעולם להשעות את חלוקת הפרס.
דיון אתי סוער נוסף קשור לשימוש בתאי גזע עובריים שגדלים בתנאי מעבדה. אף שעברו 20 שנה מאז התחיל המחקר בתאים אלו ואף שהעוברים המדוברים לא גדלים ברחמה של אישה ואין להם תכונות או צורה אנושית, הם נתפסים בידי פלחים באוכלוסייה כשווים מבחינה מוסרית לאדם. עבורם, נשמה נכנסת לגוף ברגע ההתעברות, וכל מחקר שמונע מהעובר להתפתח אינו מוסרי משום שהוא לוקח חיים כדי לטפל במחלות של אנשים אחרים. מן העבר השני יש המאמינים כי חייבת להתקיים הבחנה בין אדם פוטנציאלי לבין אדם ממשי, בין מי שמחזיק בתודעה ומי שאינו.
עדיין אין טיפול קליני סטנדרטי המבוסס על תאים אלה, אך כמה מדינות, ביניהן יפן ואיטליה, החלו להעניק אישורים מותנים למוצרים ספציפיים. בארה"ב, בתחילת המילניום, מעט שלא ניתן היה לממן את התחום עקב מדיניות שהתווה הנשיא ג'ורג' בוש שקבעה: "לא לממן, לא לאסור".
הדיון הער על הגבול האתי במחקר תאי גזע עובריים, משכיח לחלוטין ממד אתי חשוב אחר והוא השימוש בבעלי חיים. כל המחקר בתאי גזע עובריים נשען עמוקות על בעלי חיים: גופם מנוצל כמו חלקת אדמה שבה שותלים תאים, מתבוננים בהם צומחים, וכשצריך קוצרים והורגים. אבל את החיות לא שומעים, אף שגם בקהילה המדעית קוראים להפסיק את הניסויים, אם מסיבת גרימת סבל מיותר או חוסר הצדקה מחקרית. אך יש אור בקצה המנהרה.
"אני מאמין שההשפעה הגדולה ביותר במחקר תאי גזע", אמר חוקר תאי גזע וזוכה פרס נובל שיניה יאמאנקה, "אינה רפואה רגנרטיבית, אלא ביצירת מודלים של מחלות, חיפוש אחר תרופות חדשות ובדיקות טוקסיקולוגיות". זאת אומרת שאם ישתכלל מספיק המחקר בתאי גזע, הדבר יוכל להביא בסופו של דבר לקצם של הניסויים בבעלי חיים. תאי גזע יחליפו את החיות ויחזו תופעות ביעילות ודיוק גבוהים הרבה יותר, ישתמשו ברקמות מעיים שגדלו במעבדה כי ללמוד את רעילותה של תרופה לאיבר, תאי מוח אנושיים מודפסים כדי ללמוד את השפעתן של תרופות ואפילו ישתמשו ברקמות עור שטיפחו במעבדה כדי לנסות מוצר קוסמטי חדש.
לבחור את הגנים לילדים
אם תאי גזע מעוברים מייצרים סביבם מחלוקת, אז מה שמתרחש סביב עריכה גנטית הוא לא פחות מאשר שבר טקטוני. השחקן המרכזי פה הוא קריספר (CRISPR), טכנולוגיה חדשנית שמאפשרת לחתוך מולקולות DNA בתאים חיים. איתה אפשר, לכאורה, למחוק כל גן, להדביק אחר וליצור מצרפים גנטיים חדשים לחלוטין. הדיוק יוצא הדופן ומחירו הנמוך של הקריספר, מכילים אפשרויות מזהירות של תיקון פגמים גנטיים איומים שהופכים אותנו חולים או פגיעים.
הטכנולוגיה הזו, המאפשרת לכאורה "משחקים אלוהיים", שבאמצעות יוכלו אנשים לבחור את הגנים של ילדיהם, מעוררת ויכוח גדול. מקרה כזה מסעיר היום את עולם הרפואה אחרי שרופא סיני הכריז כי הביא לעולם תאומות קריספר בריאות, לולו וננה. השתיים באו לעולם באמצעות הפריה חוץ גופית, אך לפני שהעוברים הושתלו ברחם האם, החליט הרופא "לחתוך" גן יחיד הנקרא CCR5 ולהפחית, לכאורה, את הסיכון של הבנות לחלות ב-HIV.
להוציא הבעיות העצומות והפקפוק בכשירות עבודתו של הרופא הסיני, פעולותיו זכו מיד לגינויים חובקי עולם וכונו "מפלצתיים", "פגיעה חמורה בזכויות אדם" ו"הפרה חמורה של אתיקה וסטנדרטים אקדמיים". אך העובדה כי הקריספר עדיין לא נחשב טכנולוגיה יעילה וכי הקהילה המדעית הבינלאומית גינתה - באופן צפוי - את פעולותיו של הרופא, רק מדגישה עד כמה השליטה בטכנולוגיה לא קיימת וכל מי שרוצה יכול להתנסות בעריכה גנטית.
טרנס-הומניזם: גבוה יותר, חזק יותר, בריא יותר
הפילוסוף פרנסיס פוקויאמה קרא לטרנס-הומניזם "מהרעיונות המסוכנים בעולם". אך עבור טרנס-הומניסטים זו מהותה של התקדמות מדעית וטכנולוגיה - היא יכולה וצריכה לשחרר אותנו ממגבלות הגוף האנושי. החלפת איברים ביולוגיים בפתרונות מלאכותיים-טכנולוגיים, היא אולי השלב הבסיסי ביותר בזרם המחשבה העתידני יחסית. אחד הכלים שיוכל לאפשר קפיצה זו הוא מדפסות תלת-ממד לחומרים ביולוגיים שיוכלו, למשל, לסייע באופן משמעותי בפיתוח תותבות מושלמות או שחזור מבני עצם אבודים.
התעשייה הצפופה הזו, אף שעדיין רחוקה מלהיות מפותחת, מציבה שאלות מורכבות על עתיד המין האנושי. להוציא את בעיית העלות והנגישות של הטיפולים, הטכנולוגיה תוכל לכאורה לשמש לפיתוח איברים חלופיים בעלי יכולות על אנושיות: להחליף את העצמות הקיימות הפשוטות בגרסה חזקה יותר, את רקמת השריר לגמישה יותר או את הלב התקין לנמרץ יותר. ספורטאים מקצועיים וחובבים, אנשי צבא וסתם עשירים יכולים למצוא באפשרויות אלו משיכה, שסופה יצירת אנשים "משופרים".
פיטר ת'יל, יזם ואיש עסקים אמריקאי, ממייסדי פייפאל ומהמשקיעים הראשונים בפייסבוק, נחשב לאחר מהאוהדים של הרעיון וכרוך אחרי חברת אמברוזיה, שמוכרת עירויי מנות דם של צעירים תמורת 8,000 דולר.