מליאת הכנסת/ דוברות הכנסת - יצחק הררי
בשעות אחר הצהריים עלו על במת מליאת הכנסת 120 ח"כים חדשים ונשבעו אמונים. הטקס היום (ג') כלל נציגי ציבור מגוונים מבעבר: 29 נשים - מספר זהה למספר הנשים שהושבעו בתחילת דרכה של הכנסת ה-20, אך פחות מ-35 חברות הכנסת שסיימו את הכנסת ה-20; חמישה גברים שהנם הומואים מוצהרים מחוץ לארון; שני דרוזים, שניהם ברשימת כחול-לבן; 17 חרדים; 14 דתיים לאומיים; שניים שעלו מאתיופיה; שישה שעלו ממדינות ברית המועצות לשעבר; שמונה מוסלמים; שניים נוצרים; אך בפעם הראשונה מאז 1992 אין אף ח"כ בדואי.
שניים מן הח"כים שהושבעו היום הם רופאים - ד"ר אחמד טיבי וד"ר מנסור עבאס; שניים טייסים - יואב קיש ורפי פרץ, אך אין בכנסת ה-21 פרופסורים אשר הגיעו לפוליטיקה מן האקדמיה, כפי שהיה בכנסות קודמות, כגון פרופ' אבישי ברוורמן, יוסי יונה ומנואל טרכטנברג.
מרבית הפוליטיקאים בישראל - אם לבחון זאת על פי ההרכב האנושי של הכנסת ה-21 - מגיעים מן הזירה המוניציפלית. זו עדיין הקרקע הטבעית ביותר לזינוק למשרה פוליטית לאומית. ראשי ערים רבים - ניר ברקת מירושלים; איתן גינזבורג מרעננה; מיכאל ביטון מירוחם; יצחק פינדרוס מבית"ר עילית; ואלון שוסטר משער הנגב - מצטרפים לח"כים שהיו ראשי ערים בעבר כגון יעל גרמן מהרצליה, מאיר כהן מדימונה וחאג׳ יחיא מטייבה.
גם סגני ראשי ערים וחברי מועצות רבים, כגון אסף זמיר מתל אביב, יעקב טסלר מאשדוד ומירב כהן מירושלים, מצטרפים לפוליטיקאים רבים שהיו חברי מועצה בקריית שמונה, שדרות, ירושלים ועוד. ההכשרה המקצועית המוניציפלית היא חוצת מגזרים.
בכנסת ה-21 יש מעט פחות אנשי תקשורת ועיתונות לשעבר. אומנם נכנסים מהתחום שלושה ח"כים חדשים - מיקי חיימוביץ', ר'דיר מריח, ויבגני סובה - המגיעים ממשרות בכירות של הגשה והנחיית שידורים, אך כוכבי תקשורת כשלי יחימוביץ', יאיר לפיד, עופר שלח, מיקי רוזנטל, מרב מיכאלי ונוספים, שאפיינו במידה רבה את הכנסות ה-18 וה-19 קצת פחות נוכחים בכנסת הנוכחית.
24 מתוך 49 ח"כים החדשים שהושבעו היום הם חברי סיעת כחול לבן. לליכוד נוספו 11 ח"כים חדשים ויש דמויות חדשות בכנסת גם מאיחוד מפלגות הימין (3 ח"כים), מרע"ם-בל"ד (3 ח"כים), מפלגת העבודה (2 ח"כים), ישראל ביתנו (2 ח"כים), יהדות התורה (2 ח"כים), ש"ס (ח"כ אחד) וחד"ש-תע"ל (ח"כ אחד).
הפלאפלים מציפים את המסדרונות
הנתון הבולט ביותר בנוגע להרכב הכנסת ה-21 הוא הצפת מסדרונותיה בגנרלים בדימוס. לא רק 3 רמטכ"לים יעטרו את צמרת מפלגת כחול לבן - בני גנץ, בוגי יעלון וגבי אשכנזי - אלא גם שלל אלופים במיל' ובכירים מהשב"כ, משטרת ישראל והמוסד כאורנה ברביבאי, עוזי דיין, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', רפי פרץ וטל רוסו, אשר מצטרפים ליואב גלנט, אבי דיכטר, מיקי לוי ואלעזר שטרן.
בכנסת הנכנסת יכהנו חמישה נציגים של הקהילה הגאה: אמיר אוחנה מהליכוד, שעשוי אף להתמנות לשר; איציק שמולי ממפלגת העבודה; ואיתן גינזבורג, עידן רול ויוראי להב-הרצנו, שלושתם מכחול לבן. אין אף אישה בקרב הקבוצה הלהט"בית, אולם כל חמשת הנציגים של הקהילה הגאה שנבחרו לכנסת הם פעילים בולטים ונמצאים מחוץ לארון ובחירתם לכנסת עשויה להצביע על קידמה וליברליות.
בצד ההתקדמות והפתיחות, משקלם של חברי הכנסת החרדיים - 16 ח"כים מיהדות התורה ומש"ס וסה"כ 22 ח"כים בצירוף החרדים הלאומיים המיוצגים על ידי איחוד מפלגות הימין - נדמה שדווקא הכנסת ה-21 תוציא מתוכה ממשלה דתית מאוד. עם ריבוי שרים דתיים, ככל הנראה במשרדים מגוונים כשיכון ובינוי; עבודה ורווחה; חינוך; דתות; ואולי אף חקלאות; פנים; ועוד, הכיוון שאליו תצעד הכנסת ה-21, באמצעות יישום חקיקה ממשלתית והכתבת מדיניות ישירה של הממשלה, עשויה להיות דווקא שמרנית מאוד.
כבר בכנסת ה-20, כאשר היה חבר קואליציה בכיר, ח"כ אמיר אוחנה לא הצליח לקדם מדיניות ליברלית יותר בתחום הפונדקאות או הנישואים האזרחיים. גם קולם של ח"כים מישראל ביתנו - שגם בקרב קהל הבוחרים שלהם יש רבים התומכים בנישואים מחוץ לרבנות - בתחום הזה היה חלש. סיעת מרצ וסיעת העבודה המשיכו להיות אלה שנשאו את המאבק בתחומים הללו, אך הם נותרו באופוזיציה, ובכנסת ה-21 הן סיעות חלשות יותר מתמיד.
סיעות האופוזיציה המייצגות את החברה הערבית - חד"ש-תע"ל ורע"ם-בל"ד - גם הן אינן מובילות מדיניות בתחומים הללו וכך עיקר המאבקים בנושאי גיור, מעמד הכותל, מעמד הקהילה הלהט"בית, נישואים, גירושים, שירותי דת או חופש מדת, יונח על כתפיהם של אנשי כחול לבן, שהם ברובם קבוצה פחות מנוסה פרלמנטרית.
בליכוד ימשיכו להיענות לדרישות החרדים
הפוליטיקאים החרדים מבינים שניתנו להם ארבע שנים ליישם מדיניות ולהכתיב רעיונות, וזאת מעבר לחוק יסוד ערך לימודי התורה, חקיקה אשר לטעמם אמורה לגבור על חוק גיוס חובה.
בליכוד, שם מודעים לכיוון אליו מושכים נציגי הסיעות החרדיות, מכירים בקושי הנוצר ובחיכוך הרב עם הציבור החילוני, אך גם השרים וחברי הכנסת החילוניים של הליכוד הסכימו לאורך השנים להרכין ראש בפני הדרישות בתחום השבת ונושאי דת ומדינה של חבריהם החרדים, ובלבד שאלו לא ייפרקו את הקואליציה. מפעם לפעם, חברי כנסת חילונים כגון אופיר אקוניס, חיים כץ, דוד ביטן או יואב קיש משמיעים אמירות רפות בנושא עבודות בשבת או גיוס חובה לכל, אך הם עושים זאת לרוב בחדרים סגורים, ומבלי להתריס בפני ראשי יהדות התורה וש"ס.