מפעל התפלה מים שורק / צילום: איל יצהר
בשבוע שעבר מינה שר האנרגיה ד"ר יובל שטייניץ ועדת בדיקה מיוחדת בראשות מנכ"ל משרדו אודי אדירי, לבחון את הסוגיות השונות שעולות מהחשד שנחשף ב"גלובס" בנוגע לשינוי נתוני הכלורידים במתקן ההתפלה בשורק ולהמליץ לו על דרכים לתיקון הכשלים שהתגלו. החלק התמוה במהלך הוא החלטת שטייניץ למנות את מנהלת אגף ההתפלה ברשות המים הילה גיל לחברת הוועדה. גיל אמורה להיות אחת המשיבות המרכזיות לשאלות שהוועדה אמורה לשאול.
אחת השאלות המרכזיות שהוועדה תתבקש לבחון היא כיצד ייתכן שרשות המים לא עלתה על החריגות השיטתיות ברמות הכלורידים אף שכל הנתונים היו בידיה. גם אם לא מדובר בחריגות שהיווה סכנה בריאותית, השמירה על איכות מי השתייה של תושבי ישראל אמורה להיות בבחינת קודש קודשים מבחינת אחריות המדינה כלפי האזרחים.
נקודה שנייה שהוועדה תתבקש לבדוק היא מדוע לא דווחו החריגות לשר האנרגיה, ששמע עליהן רק לאחר פניית "גלובס" לתגובה מהאוצר. מדוע לא דיווחה רשות המים, הרגולטור של משק המים, על החריגות לשר או לציבור הרחב?
מקרה הבוחן של שיטת הזכיינות בתחום ההתפלה
פרשת החריגות ברמות הכלורידים במתקן ההתפלה בשורק, היא מקרה המבחן הגדול ביותר עד היום לשיטת הזכיינות שבה משתמשת המדינה להקמת מערכות תשתית כמו מתקני התפלה, כבישים ורכבות קלות. במסגרת שיטה זו המכונה PPP המדינה נותנת לחברה פרטית להקים את מערכת התשתית ולהפעיל אותה לתקופה ממושכת מתוך כוונה להעביר אותה בעתיד הרחוק לבעלות המדינה. שיטת ה-PPP מסייעת לאוצר בכך שההוצאה הכספית הכבדה על הקמת המערכת "מופרטת", ונרשמת מחוץ לתקציב המדינה.
על שיטת ה-PPP נמתחת גם ביקורת. בין היתר נטען כי לא מדובר בחיסכון אלא רק בפריסת ההוצאה הממשלתית על פני יותר שנים. פרויקטים ב-PPP נוטים להסתבך כשהם נעשים בשטחים עירוניים צפופים ולהסתיים בעיכובים רבים ובתביעות הדדיות. בתחום אחד נחשבה שיטת ה-PPP עד היום להצלחה שאיננה שנויה במחלוקת: מתקני התפלת מים.
נתוני החריגות בשיעורי הכלורידים שנחשפו ב"גלובס" הם הפעם הראשונה שבה מתעורר חשד לרמאות שיטתית של זכיין בתחום שנחשב לקודש הקודשים של המערכת: המים המסופקים לבתיהם של 1.5 מיליון בני אדם.
תאוות בצע היא שעומדת ככל הנראה מאחורי שיעורי הכלורידים החריגים במים המותפלים שסיפק מתקן ההתפלה בשורק למערכת המים הארצית בארבע השנים האחרונות. מתקן המים בשורק הוא מתקן שתוכנן, נבנה ומופעל על ידי זכיין פרטי, כמו מתקנים קטנים יותר שנבנו בשנים האחרונות באשקלון, בחדרה ובפלמחים.
עד היום הניסיון בהפרטת מתקני ההתפלה היה חיובי מאוד: המתקנים הוקמו בזמן וסיפקו מים מותפלים במחיר שהלך וירד. לעומת זאת מתקן ההתפלה באשדוד, המתקן היחיד שהוקם על ידי חברה ממשלתית, נקלע להפסדים תפעוליים כבדים בגלל ליקויים רבים בהליך הבנייה - וגם הוא צפוי להימכר כעת לחברה פרטית.
בשורה התחתונה: ייצור המים המותפלים בישראל צריך להישאר בידיים פרטיות. הפתרון לבעיה שנחשפה איננו הלאמת מתקני ההתפלה אלא רגולציה, בקרה ואכיפה טובים יותר.
האם שינוי הנתונים סיכן את בריאות הציבור
החריגות שהתגלו עד כה אינן מהוות סכנה בריאותית, אבל את התשובה הסופית לשאלה האם נגרם או לא נגרם נזק לבריאות הציבור נוכל לדעת רק לאחר שיתברר סופית שלא היו חריגות נוספות בשיעורי החומרים הכימיים במים שסיפק מתקן ההתפלה. כלורידים הם מלחים שמתמוססים במים. ברמות גבוהות הם עלולים לגרום למחלות ולסכן גידולים חקלאיים. בנוסף לכלורידים אמורים המים להכיל כמות מוגבלת של בורון - החריגה ברמות הכלורידים מעלה מאוד את ההסתברות לחריגה גם ברמות הבורון.
החוק בישראל מאפשר שתיית מים שרמות הכלורידים שלהן נמוכות מ-400 מיליגרם לליטר. רמת הכלורידים במי הכנרת המסופקים למשל לעיר טבריה עומדת על 300 מיליגרם. במכרזים למתקני ההתפלה באשקלון, אשדוד, חדרה ושורק נקבע כי רמת הכלורידים לא תעלה על 20 מ"ג. ההתעקשות על רמה נמוכה כל כך, שרחוקה מלהתקרב לתקן איננה מקרית: ברשות המים רוצים שהמים המותפלים ירידו את רמות המלחים במים המחלחלים לאקוויפר החוף ואקוויפר ההר - שני המאגרים שנמצאים בתהליך של המלחה הדרגתית. רמות הכלורידים שהתגלו במים שסיפק המתקן בשורק היו נמוכות מ-100 מיליגרם. הרמה הזאת רחוקה מלסכן את בריאות הציבור אך היא עדיין גבוהה כמעט פי 5 מרמת הכלורידים שזכייני המתקן התחייבו לספק בהסכם הזיכיון.
הלקחים המיידים שצריך להפיק מהפרשה
החריגות במים שמספק מתקן שורק הופסקו מרגע שנחשפו. הנושא הבוער ביותר שנמצא כרגע על הפרק הוא כיצד להמשיך במכרז להקמת מתקן התפלה תאום לשורק - האם ניתן להמשיך במכרז כששניים מבין שלושת המתמודדים בו מעורבים עמוקות בפרשה שנחשפה כעת, המעלה חשד כי המדינה רומתה במשך שנים. מצד שני גם הפסקת המכרז מעוררת קשיים רבים ולו בשל העובדה שמדובר בינתיים רק בחשדות ולאור הנזקים שעלולים להיגרם למשק המים אם תוקפא הקמת המתקן החדש.
מתקן שורק 2 אמור להיבנות בסמוך למתקן הקיים בהשקעה של 1.5 מיליארד שקל. כמו המתקן הקיים גם המתקן החדש אמור לספק מים בכמות של 150 מיליון מ"ק לשנה, כמות השווה לצריכה השנתית של 1.5 מיליון בני אדם.
אחת המתמודדות במכרז היא חברת IDE, שזכתה עד היום כמעט בכל מכרזי רשות המים להקמת מתקני התפלה גדולים. בשל שליטתה בשלושה מבין חמשת מתקני ההתפלה הקיימים, חייבה רשות המים את IDE למכור את חלקה (51%) במתקן המים בשורק כתנאי לכך שיותר לה להשתתף במכרז לשורק 2. IDE מכרה את חלקה לדן קפיטל שנכנסה למתקן כמה ימים לפני שנחשפו החריגות. מתמודדת אחרת במכרז להקמת שורק 2 היא חברת הצ'יסון ווטר, שממשיכה להחזיק בבעלות (49%) על החברה המפעילה את המתקן בשורק גם היום.