מערכת הבחירות חלפה, ונושא הבריאות ככל הנראה יידחק שוב אל תחתית סדר העדיפויות ועולם כמנהגו ינהג: אני אקום לעוד בוקר שבת, ומהשקט של הכבישים הריקים אכנס למקום שבו אף אחד לא נח והעבודה לא פוסקת לרגע. לא בשבתות, לא בחגים.
היום שלי יתחיל בביקור בוקר במחלקה הפנימית. 45 חולים. שני רופאים וארבע אחיות. בעוד שעתיים הרופא שלצדי יסיים את התורנות, מותש. תורנות שנמשכה 26 שעות על הנייר, ו-28 שעות בפועל. ואז אשאר לבד, עם מטרה אחת - לשרוד. לא לרפא, לא להבריא, רק לסיים את התורנות בלי שאף אחד ימות.
בשעה שתיים בלילה, אחרי 18 שעות עבודה, אכנס לחדר ששוכב בו אדם בן 90 עם עיניים עצובות. הוא עלה לא מזמן מהמיון, אחרי 15 שעות במיון. הוא עייף ומותש ובכל זאת מנסה לחייך ולספר מה מפריע לו. הבת שלו חסרת סבלנות, כועסת, מתפרצת לשיחה. אומרת שהמצב של אביה רק הידרדר מאז שהגיע לכאן. הטונים עולים, ואני חוששת מהתלקחות. אלא שאז הכעס התחלף בתסכול, וכשהמבטים שלנו נפגשו, התחלתי לבכות. הדמעות זלגו מעצמן. אני מתביישת, כל כך מתביישת שככה נראית מערכת הבריאות שלנו.
יספרו לכם שמדינת ישראל סובלת ממחסור ברופאים והפתרון הוא הפקולטה שעתידה לקום באריאל. יספרו לכם שלמעגל הבוגרים נכנסו יותר מ-1,000 רופאים בשנה. אגלה לכם סוד, מאות רופאים נותרים מובטלים מדי שנה, ללא מקום עבודה. חלק מהרופאים האלה נאלצים לעבוד בהתנדבות במחלקות - כן, בהתנדבות - בתקווה שאולי תתפנה משרה. זה לא קורה רק במחלקות הכי מבוקשות, אלא ברוב המחלקות, ברוב בתי החולים. למה? כי מדינת ישראל שכחה להוסיף תקנים באופן שיהלום את הגידול המטאורי והחיוני במספר הרופאים הצעירים.
ומי משלם את המחיר? האזרח שמחכה עשר שעות במיון; האזרחית שממתינה חצי שנה לתור לרופא מומחה בדרום הארץ; והמטופלים שהתור הכי קרוב שנמצא עבורם לבדיקת MRI הוא עוד ארבעה חודשים.
גם אנחנו - הרופאים, האחיות וכל עובדי מקצועות הבריאות - משלמים את המחיר. אנחנו, שמתאמצים לתפקד גם בשעה ה-28 ללא דקת שינה; אנחנו, שאף פעם לא מכניסים את הילדים לגן והפעם האחרונה שהלכנו להיבדק אצל רופא בעצמנו הייתה ממש מזמן; אנחנו, שפשוט מתמוטטים מעבודה של עד 380 שעות בחודש.
הגיע הזמן לצאת לרחובות ולהילחם על הרפואה הציבורית בישראל, על המשאב הבסיסי שמגיע לכולנו באופן שוויוני. הוספת תקנים תציל את המערכת הגוועת, תגדיל את מספר הרופאים לנפש בפריפריה, תקצר את התורנויות למשמרות של 8-12 שעות ותאפשר למטופלים לראות רופא במיון בתוך זמן סביר. זה אפשרי, זה רק עניין של סדר עדיפויות. אומה שלא משקיעה בבריאות, לעולם לא תהיה עצמאית באמת.
הכותבת היא רופאה מתמחה ברפואה פנימית וחברת פורום ההנהגה של מרשם - ארגון המתמחים והמומחים לרפואה
