אנדרו אביר, מנהל חטיבת השווקים של בנק ישראל, בכנס שוק ההון \ צילום: איל יצהר
השקל המתחזק הפך למקור דאגה בבנק ישראל, ועלול לתרום לדחייתן של העלאות ריבית נוספות. כך אמר היום (ב') אנדרו אביר, חבר הוועדה המוניטרית של בנק ישראל.
אביר, מנהל חטיבת השווקים בבנק ישראל, אמר ששער החליפין מהווה אתגר נוסף, שעלול להשפיע על המדיניות המוניטרית העתידית, בנוסף להיחלשות הצמיחה והסחר העולמיים, שתרמו להנמכת הציפיות להידוק המדיניות המוניטרית בארה"ב ובאירופה.
"היחלשות השקל ב-2018 התהפכה חלקית, ואם תימשך התחזקות השקל, כפי שהדגישה הוועדה המוניטרית, היא עלולה לעכב את הגידול באינפלציה בכיוון אמצע טווח היעד", אמר אביר.
מתחילת השנה התחזק השקל לעומת הדולר בכ-4%, לאחר עליה של 8% ב-2018. לעומת סל המטבעות של שותפות הסחר העיקריות של ישראל, נמצא השקל ברמה שמתקרבת לשיא של שישה חודשים.
לאחר העלאת ריבית מפתיעה בנובמבר, הותירו קובעי המדיניות את הריבית ללא שינוי ברמה של 0.25% בשלושת פגישות הריבית שלאחר מכן.
הבנק המרכזי אמר שהעלאות ריבית עתידיות יהיו הדרגתיות וזהירות, ומותנות בכך שהאינפלציה תנוע בקרבת אמצע טווח היעד - ברמה של כ-2%. האינפלציה עמדה על 1.4% במארס. החלטת הריבית הבאה תילקח ב-20 במאי, אך הדעה הרווחת היא שלא צפויה העלאת ריבית עד למועד מאוחר יותר ב-2019.
נזכיר כי כלכלני בנק ישראל צופים העלאת ריבית בסך 0.25% לקראת סוף הרבעון השלישי.
אביר הדגיש שהאינפלציה הנמוכה בישראל ובעולם היא תוצאה של תהליך שהחל עוד בשנות ה-90, על רקע גורמים דמוגרפיים, מדיניות מוניטרית אגרסיבית שנוהלה בעשורים הקודמים כדי להפחית את האינפלציה ואימוץ משטרי יעד האינפלציה על ידי בנקים מרכזיים בעולם. בעקבות האינפלציה הנמוכה, הדגיש אביר, גם סביבת הריבית בישראל ובעולם נמוכה.
לדבריו, צמיחת התוצר בישראל בשנים האחרונות הייתה נאה בהשוואה לשאר המדינות המפותחות, אולם בהתבוננות על התוצר לנפש התמונה מעט שונה, והתוצר לנפש בישראל לא צומח בקצב המדביק את המדינות המפותחות. אחת הסיבות לכך הינה הפריון הנמוך של העובד הישראלי, והצורך להעלות אותו הינו האתגר הכלכלי העיקרי לישראל בעשור הקרוב.
אביר הציג את השינוי המבני בהרכב היצוא הישראלי; היקף יצוא השירותים בישראל גדל בקצב מהיר מזה שבמדינות ה-OECD. מנגד, החל משנת 2015, יצוא הסחורות בישראל צומח לאט מאשר במדינות ה-OECD. אחת הסיבות לכך היא הייסוף הריאלי בשנים האחרונות, והעובדה שיצוא הסחורות רגיש יותר לשינויים בשער החליפין מאשר יצוא השירותים.
אביר התייחס לתמונה הטובה העולה משוק העבודה הישראלי, שבאה לידי ביטוי באבטלה נמוכה לאורך זמן ועלייה בשיעור ההשתתפות בתעסוקה, ובעלייה בשכר הריאלי המובלת על ידי המגזר העסקי. העלייה בשכר לא מובילה כרגע לעלייה בשיעור האינפלציה.
אביר הציג את תוואי התפתחות האינפלציה; מאז שנת 2014 האינפלציה נעה מתחת ליעד ואפילו הייתה שלילית חלק מהזמן, וזו הסיבה העיקרית לכך שהמדיניות המוניטרית הייתה מרחיבה מאוד במשך תקופה זו. בשנה האחרונה האינפלציה נכנסה בחזרה לתוך היעד, אבל לסביבת הגבול התחתון של היעד. חלק מהירידה באינפלציה נבע מירידה באינפלציה בחו"ל ולכן מדד המוצרים הסחירים היה שלילי בשנים האחרונות. מדד המוצרים הלא סחירים, המהווה קירוב לאינפלציה המקומית, נמצא רוב התקופה בתוך היעד ובכל מקרה לא היה שלילי.
המדיניות המוניטרית המרחיבה כללה בנוסף לריבית הנמוכה גם צעדי מדיניות נוספים, כגון התערבות בשוק המט"ח ורכישת אג"ח ממשלתית. אביר הסביר כי עם חזרת האינפלציה לתוך היעד בנק ישראל החל בתהליך של נורמליזציה שהתבטא בין היתר בהעלאת הריבית בנובמבר 2018. עם זאת האינפלציה בשלב זה מצויה עדיין בתחתית טווח היעד ואין הרבה סימנים של האצה לכיוון אמצע הטווח. אביר הדגיש כי תוואי העלאת הריבית ימשיך להיות עקבי עם השגת היעדים.
בסיום דבריו, אביר דן באתגרים של המדיניות המוניטרית במבט קדימה. אתגר משמעותי הינו ההאטה במשק העולמי; הסחר העולמי מוסיף להיחלש על רקע ההתמתנות בפעילות הכלכלית בעולם והמשך מלחמת הסחר. כתוצאה מהאטה זו, בתקופה האחרונה ישנו שינוי כיוון במדיניות המוניטרית של המדיניות העיקריות. הפד הוריד את ההסתברות להמשך העלאת הריבית השנה, והשוק אף מתחיל לתמחר הורדת ריבית בארה"ב.
אביר המשיך ואמר כי גם הבנק המרכזי של אירופה (ECB) לא צפוי כרגע להתחיל בתהליך העלאת ריבית, כך ששני הבנקים המרכזיים עצרו לעת עתה את תהליך הנסיגה מהמדיניות המוניטרית המרחיבה כולל ריביות שליליות בחלק מהשווקים הגדולים.