באר-שבע / צילום: shutterstock
בשנת 2048 יהיו בישראל כ-17 מיליון אנשים, כמחצית מהם יהיו מועסקים, כך לפי תחזיות שפרסמה בעבר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. תוחלת החיים תהיה גבוהה יותר, יהיו יותר מכוניות על הכביש ומספר הדירות יילך ויעלה. לקובעי המדיניות בישראל יש שתי אפשרויות: לבנות את ישראל סביב מטרופולין תל-אביב, או לפזר את האוכלוסייה ומקומות התעסוקה במטרופולינים נוספים - בדרום, בצפון ואולי גם בירושלים. בהשוואה לתעשיות מסורתיות, המצב של תעשיית ההייטק עגום עוד יותר - הרוב המוחץ של החברות ממוקם בין נתניה לתל-אביב.
פארק ההייטק בבאר-שבע, שראש הממשלה בנימין נתניהו נהג להתגאות בו, אמור להיות במרכזו של המטרופולין בדרום - להביא לשם מקומות תעסוקה, וכך להוות מוקד משיכה לאוכלוסייה חדשה. שהרי בשלב כזה או אחר, אנשים יהיו חייבים לנדוד לפריפריה, מכיוון שמרכז הארץ יסבול מצפיפות אוכלוסין. כחלק מהמהלך של חיזוק ההייטק בדרום, גם היחידות הטכנולוגיות של צה"ל אמורות לעבור לאזור, והמטרה היא יצירת אקוסיסטם שלם שיכלול חברות ישראליות ובינלאומיות, אקדמיה, סטארט-אפים ואת צה"ל. באר-שבע מותגה כבירת הסייבר, והמדינה העבירה לעיר את מרכז הסייבר הלאומי.
לפני כעשור לא היו בעיר עובדי הייטק בכלל וכיום מועסקים בפארק ההייטק בבאר-שבע, לפי הערכות, כ-2,000-3,000 עובדים. האם מדובר בהכרח בהצלחה? בכלל לא בטוח. הכל תלוי בפרספקטיבה. מי שהיה מעורב בנושא בתחילת הדרך, כשפארק ההייטק היה רק חזון, לא יכול שלא להיות אופטימי. לסטודנטים שהגיעו לעיר לא היו כמעט אופציות תעסוקה, והמחשבה על הקמת סטארט-אפ בעיר בכלל הייתה תלושה מהמציאות. צריך לזכור: בניגוד לירושלים למשל, שנהנתה מההצלחה המסחררת של חברת מובילאיי, בבאר-שבע לא היו עד כה מודלים לחיקוי.
כיום קיימות בפארק שלוחות של חברות מובילות כמו מלאנוקס, Wix, אודיוקודס ואחרות. בפארק יושבת גם קרן JVP, שמשקיעה בסטארט-אפים שמתחייבים לפעול בעיר במשך תקופה מסויימת, ויש מרכז WeWork שבו עובדים פרילאנסרים ויזמים. החלוצה היתה דל-EMC, שהקימה מרכז פיתוח בעיר ב-2010 ועברה לבניין בפארק לאחר בנייתו. במהלך הדרך, פארק ההייטק בבאר-שבע נהנתה מדחיפה של הממשלה ומתקשורת חיובית. בחברות ההייטק בבאר-שבע דאגו להתמקד בצדדים החיוביים, ומנהליהן מיעטו בעיסוק בקשיים, במיוחד בשיחות לציטוט.
ואולם כעת, גם באקוסיסטם הדרומי מתחילים לדבר על הקשיים: דניאל איינהורן, מנכ"ל טק7, עמותה שפועלת לקידום ההייטק כתב באחרונה במאמר דעה שפורסם ב"דה מרקר" כי הדחייה במעבר צה"ל לנגב מאיימת על קיומו של האקוסיסטם בדרום. "להחלטה הנוכחית של הצבא יש משמעויות רבות, וההסתייגויות שלו מאיימות על האקו-סיסטם החלוצי שצומח בנגב. החזון לבדל את באר-שבע באמצעות מיקוד סייבר והאצת יזמות טכנולוגית הוא חיוני ונכון, אך החברות שהקימו את שלוחותיהן בבאר-שבע מצפות לבואן של היחידות הטכנולוגיות. בהיעדרן, הן ישקלו מחדש את הישארותן בבאר-שבע, תוך השוואה למקומות אטרקטיביים יותר בארץ ובעולם".
בנייה של אקוסיסטם מאפס היא דבר מורכב שלוקח הרבה שנים. היחידות הטכנולוגיות היו אמורות להיות זרז למהלך. ואולם האם יש סיכוי לבנות אקוסיסטם מלאכותי, ועוד כזה שיתחרה בתעשייה המוצלחת בתל-אביב? צריך להיות אופטימי כדי לחשוב שזה יעבוד. ד"ר נעמי האוזמן מהאוניברסיטה העברית, שעוסקת בכלכלה עירונית, אמרה ל"גלובס" לפני כמה חודשים כי "פיתוח אזורים בפריפריה אינו דבר קל, ויש סיבה לכך שהפעילות הכלכלית בה נמצאת בנחיתות בהשוואה למרכז. רוב הניסיונות בעולם לפתח אזורים חדשים כמרכזי תעשייה, יזמות, וחדשנות נכשלו, ובעלות גבוהה".
במצב שבו נמצאת ישראל כיום - לקראת הגידול בהיקף האוכלוסייה - אי אפשר לוותר על נסיונות לחזק את הפריפריה. ואולם אסור לייפות את המצב, חייבים להבין איפה הכשלים ולנסות לפתור אותם. הבעיה הגדולה ביותר היא העיכוב במעבר היחידות הטכנולוגיות, אך האם אנשי הקבע יבחרו לגור בבאר-שבע ולחנך את ילדיהם בבתי הספר המקומיים? לא בטוח כלל שזהו הכשל היחיד. הבעיה - שאם שומרים על אופטימיות ונחים על זרי הדפנה - יכולים לפספס את הכשלים. והכי חשוב, בסופו של דבר המטרה היא לא להגדיל את המועסקים בעוד 500 או 1,000 עובדים, אלא ליצור פעילות חזקה ומשמעותית שתמשוך לעיר עשרות אלפי אנשים. כרגע אנחנו לא בדרך לשם.