אסור לנו לאבד את תחושת ההגינות
כל אוהד כדורגל יסכים שלא משנה כמה הוא כועס על השופט במשחק מסוים, אם השיפוט לא יהיה אמין - לא תהיה ליגה. ברור שיש תמריצים לרמות, וברור שמדי פעם יש אנשים שמנסים ואפילו מצליחים לרמות. אבל, על רוב האנשים מקובל רוב הזמן, שהשיפוט אמין.
כדי למנוע טעויות הכניסו בעולם הכדורגל את ה-(VAR (Video Assistant Referee. שופט שסוקר החלטות שנעשו על ידי השופט הראשי, תוך שימוש בקטעי וידאו. גם בליגת הכדורסל הטובה בעולם NBA משתמשים במערכת וידאו, שמונעת טעויות והטיות שיפוטיות, והחושפת כל שנייה במשחק לקרני הצדק ומבטיחה שכל שחקן\ית ואוהד\ת יאמינו שמה שקובע את הצלחתם היא יכולותיה היחסיות של הקבוצה.
הסופר והעיתונאי מייקל לואיס הקדיש פרק בפודקאסט החדש שלו Against the Rules להתנגשות בין המציאות שבה השיפוט מעולם לא היה אמין יותר מכפי שהוא היום, לתחושה הגוברת במגרשים שה"שופט בן ז....".
דומה המצב לאמון הציבור בחברות הבורסאיות, בבעלי ההון, במנהלי ההשקעות, שנמצא בשפל. קשה להגיד עד כמה מחזורי המסחר מושפעים מהתחושה הזו, עד כמה הר השקלים בפיקדונות בריבית אפס מושפע מכך, עד כמה היעדר השקעות בחברות ישראליות על-ידי ישראלים מושפע מכך. אבל, אפשר להעריך שלהיעדר האמון בחוסר הפניות של המערכת יש תרומה, ואולי אפילו משמעותית, למציאות הזו.
כל מי שקוראת עיתונות כלכלית שמדווחת על שחיתות, על עסקאות מפוקפקות, על נוחי דנקנר, שאול אלוביץ', אליעזר פישמן ודומיהם - יוצאת עם התחושה שאי-אפשר להשקיע בלי לעבור תספורת. אבל, בדומה לפער בין התחושה לבין המציאות בעולמות הספורט, האמת הפוכה.
ההתפתחויות הטכנולוגיות מאפשרות גם לבורסה, לרשות לני"ע ולרגולטורים אחרים, לזהות ולעצור פעילות חשודה ומניפולטיבית בני"ע בזמן אמת. מערכות הבקרה והביקורת הפנימיות של חברי הבורסה ומנהלי ההשקעות מונעות טעויות, כמו גם מאפשרות גילוי ומניעה בזמן אמת של פעילות לא-חוקית.
ככל שאמצעי הגילוי והמניעה משתפרים, יש יותר שקיפות וחשיפה ויש יותר דיווחים במדיה. התוצאה - השוק מעולם לא היה שקוף ואמין כמו היום, אבל התחושה הגוברת בציבור היא ש"השופט בן ז...".
ההגדרה של מעלה ל"ממשל תאגידי", נשמעת כאילו היא נלקחה מספר שיכול היה לשאת את השם "איך לייצר ביורוקרטיה אינסופית": "הממשל התאגידי היא גישה ניהולית המתבטאת באוסף של עקרונות וכללים, המגדירים כיצד ראוי שחברות יתנהלו בהיבטי בקרה ופיקוח... כדי להקטין את הסיכון הכרוך בהשקעה בחברה ציבורית".
האתגר הגדול שלנו כמשקיעים הוא להצליח להבחין בין חברות שבהן הביורוקרטיה חוגגת לבין חברות שבהן התהליכים והבקרות משרתים את ההצלחה העסקית. הליקויים בממשל התאגידי של בזק הם אולי הדוגמה המוחשית ביותר לכך שגם אם בטווח הקצר הליקויים יצרו רווח וזהות אינטרסים בין בעל השליטה אלוביץ' לציבור, הרי שבטווח הארוך כולם הפסידו והרבה.
חלק מהמורכבות בשוק ההון היא שאנחנו לא עוסקים בדברים מוחלטים, אלא בהסתברויות - מה הסיכוי לרווח ומה הסיכון להפסד. במערכת כזו קל להמעיט בחשיבות של פרמטר בודד, כמו התפטרות של דירקטור או היעדר שקיפות מול התוצאות הכספיות ברבעון הקרוב. אבל, עבור כל מי שמשקיעה לתקופה של יותר מרבעון, אזי המשקל של תקינות הממשל התאגידי, היחס לעובדים ללקוחות ולספקים, היחס לסביבה - הם אלו שנותנים את הטון.
אפשר לקטר על הרגולציה אפשר להתווכח בלי סוף על תקנות וחוקים, אבל כחברה אנחנו לא יכולים להתווכח על הצורך במערכת תקינה, שקופה וחסרת הטיה. הדבר שהכי מזיק לנו כחברה, הוא לתת לתחושה ש"השופט בן ז..." לעצב את המציאות. מה שיקרה הוא שחברות ישקיעו משאבים בהטיית השופט, במקום בהתאמת פעילותן לחוק.
כל עוד זה קורה בשוליים וניתן לחשיפה, כל משקיע/ה יכולה להעריך את יחסי הסיכון-סיכוי בחברה ספציפית, ולהיעזר במידע על הממשל התאגידי באותו ארגון כדי לבסס את הערכתו.
אבל, כשזה מחלחל לרמת המשק, לענפים שונים, לבסיס הרגולציה - זה נהיה מסוכן לכלכלה.
הכותבת היא יו"ר IBI קרנות נאמנות
