תלמידי בית ספר יעלים בערד עם תלמידים מאל פורעה / צילום: באדיבות מירי מושקא
סלאם אבו חמד, תלמיד כיתה ה' בבית ספר יעלים, הגיע לערד מהכפר הבדואי אל פורעה. אביו רוקח ואמו מורה והם החליטו שהילד ילמד בבית הספר הממלכתי בעיר ולא בבית הספר של הכפר. אבו חמד הצעיר שרוי בקונפליקט תמידי - מצד אחד הוא רכש חברים בבית הספר היהודי וכבר מרגיש שייך למקום ומצד שני הוא קשור לחברי הילדות מהכפר שמדברים את שפת אמו.
לכתבות נוספות בפרויקט:
● איך משאירים כסף בתוך העיר? בירושלים גורמים למוסדות גדולים לרכוש מעסקים קטנים
● תושבי אילת מייצרים את החשמל שלהם בעצמם ועוזרים לעיר להפוך ל-100% סולארית
● החקלאים המפתיעים של גדרה: חלקת הירקות של הפנסיונרים האתיופים
● תל-אביב? ברלין? תנועת תרבות רוצה להפוך את עפולה לאבן שואבת לאמנים
● ארנונה הפוכה: עיריית תל-אביב נותנת לתושבים כסף כדי לממש מיזמים חברתיים
● מוזיאון מורשת לעדה האחמדית צפוי לקום בשכונת כבאביר בחיפה
בחודש מארס האחרון עלה אבו חמד על הבמה בערד, כשחקן ראשי במחזמר שנכתב על דמותו. המופע הופק במסגרת פרויקט שיזמה העירייה שעסק ביחסי השכנות בין יהודים לערבים בנגב. שיא הערב היה בביצוע "שיר לשלום" ששרו הילדים בעברית וגם בערבית.
"מכיוון שאנחנו בית ספר לאמנויות, החלטנו להקדיש בשיעורי הדרמה שלנו שעות מפגש בין הילדים שלנו לילדים מבית הספר של אל פורעה, כדי לייצר שיח דרך משחק ודרמה", מסבירה סיגל שריקי, מנהלת בית הספר יעלים. "הילדים מאל פורעה הגיעו אלינו בהתחלה סגורים וכבויים, ויש הרי גם פערי שפה לגשר עליהם, אבל לאט-לאט הם נפתחו והחלו לשחק ולדבר. דאגנו לתרגום גם לטובת המורות שלנו והמורות שלהם שהתלוו לתהליך, וגם שיתוף הפעולה עם מנהל בית הספר באל פורעה היה מצוין".
שיעורי הדרמה המשותפים הוכיחו את עצמם, הילדים התקרבו, ולמפגשים נוספו גם שיעורי מחול. "זה הלך והתעצם, אז החלטנו להעלות מופע משותף. פנינו למנהל הספרייה בערד, עופר סלע, שכתב מחזה על הסיפור של סאלם והקונפליקט שלו בין השייכות לבית הספר בערד ובין הכפר".
למחזה הם קראו "שכנות טובה" והוא מתנהל גם בערבית וגם בעברית, כשיש תרגום על מסך לטובת הקהל שהגיע משני הצדדים. "שמענו מהילדים שהמיתוסים התנפצו", מדווחת שריקי, "זה מרגש במובן הזה שלילדים מאל פורעה אין במה לרקוד כמו שלנו יש, אין להם מסיבות והופעות, לכן אנחנו גם כיסינו את כל ההוצאות למופע. הם זרחו והיו מאושרים. ההורים שלהם לא טעמו את החוויה הזאת של לראות את הילד שלך על במה, אפילו לא במנות הכי קטנות".
הפרויקט בבית ספר יעלים הוא אחת הסיבות לכך שהעיר ערד קיבלה השנה את פרס החינוך הארצי משר החינוך. בשנות ה-80 ערד נחשבה לאחת מעשר הערים החזקות בישראל, אלא שאז קמו היישובים להבים, עומר ומיתר שמשכו אוכלוסיות חזקות ממנה והיום היא נמצאת בתהליך בנייה מחדש.
ניסן בן חמו, ראש עיריית ערד משנת 2015, מעיד כי הוא משקיע מאמצים רבים בנושא החינוך. כיליד העיר, שעזב אותה לטובת ההייטק בתל אביב ואז חזר אליה, גם הוא מבין שחינוך עירוני צריך להיות ייחודי, מגוון ויצירתי כדי למשוך אל העיר תושבים חזקים ומשפחות צעירות.
"בערד פועלות כיום מסגרות חינוך מגוונות רבות ביחס לגודל העיר, שבה 27 אלף תושבים", הוא אומר. "יש בערד בית ספר דמוקרטי - היחיד בנגב, בית ספר ממלכתי דתי, ממלכתי, בית ספר מקצועי, חרדי, יחידה לקידום נוער ועוד. לדמוקרטי מגיעות משפחות ממרכז הארץ שמספרות ששם יש רשימות המתנה של שלוש שנים לבית ספר דמוקרטי או לאנתרופוסופי. כלומר, חינוך הוא גורם משפיע בכל הנוגע למקום המגורים. הגענו לתוצאה הזאת כשאנחנו מוגבלים מבחינת משאבים, וזה אומר שכסף זה לא הכול - אלא הנשמה וההון האנושי".
העיר לוקחת חלק גם בפיילוט של משרד החינוך. "בפיילוט כל בית ספר הפך למתמחה בתחום ידע אחר: בית ספר למוזיקה, בית ספר לטבע וסביבה, בית ספר לאמנות, בית ספר לתקשורת ובית ספר למדעים", מספר בן חמו. לדבריו, "מעט מאוד ערים נכנסו לפיילוט הזה, כי אזור רישום פתוח הוא תהליך שדורש תהליך קהילתי ומנגנון ויסות. באורח פלא, ואני לא יודע איך להסביר את זה, אני כמעט לא משתמש במנגנון הוויסות".
דגש נוסף במערכת החינוך של ערד הוא על הסביבה. "התלמידים יוצאים לטיולי סביבה וטיולי אופניים כדי להתחבר עם הטבע שמסביב. הרי אחד הדברים שאנחנו מבינים בערד הוא שאי-אפשר לנתק אותנו מהסביבה שלנו - 600 מטר מעל פני הים, מדבר יהודה, נוף מטורף בפתחת ים המלח.
"לכן החלטנו שהילדים בערד יימצאו הרבה בטבע. לדוגמה, יש לנו פסטיבל 'ביו-בליץ' שכולל שלושה ימי חקר בטבע עם הילדים ועם חוקרים מאוניברסיטת בן-גוריון. ב'ביו-בליץ' האחרון הילדים גילו זן חדש של שבלול שגדל רק בערד ונבחר לו שם חדש - 'ערדול'. אני שואל את עצמי כמה ילדים בארץ יכולים להגיד שהם מצאו ונתנו שם חדש לחרק או חיה?".