שר התחבורה ישראל כ"ץ ועובדים סינים בפרויקט הרכבת הקלה./ צילום: רויטרס
אחד הכללים הבסיסיים ביחסים בינלאומיים הוא שאין ארוחות חינם. הכלל הזה נכון שבעתיים, כאשר על הפרק נמצאים יחסים בין מדינות קטנות למעצמות-על. אבל נראה כי בשנים האחרונות מעדיפה ישראל להתייחס לרומן המתהדק עם סין, במיוחד בתחום התחבורה, כאל מזנון חינם בשיטת "אכול כפי יכולתך".
בערב יום העצמאות 2015 פרסמנו כאן כתבה שנשאה את השם "המנדט הסיני", והארנו בה בפנס על השתלבותה המואצת של ישראל, בהובלת משרד התחבורה של ישראל כ"ץ, בפרויקט של הממשל הסיני המכונה "דרך המשי החדשה", או Belt and Road Iniative בשמו הרשמי (BRI). הפרויקט נועד להרחיב את השפעתה הכלכלית והפוליטית של סין באמצעות נתיבי תחבורה וסחר יבשתיים וימיים בין סין לאירופה, דרך אסיה, המזרח התיכון ואגן הים התיכון, בהשקעה של יותר מטריליון דולר.
ערב יום העצמאות 2019 חזרנו לבדוק את "התמונה הרחבה", ומצאנו שהרחק מתודעת הציבור הרחב, ישראל משולבת כיום כמעט אינטגרלית באותה יוזמה תחבורתית-כלכלית-מדינית סינית, שחובקת כיום כמעט 50 מדינות, ושיש בה לישראל תפקיד מפתח.
שילוב מואץ בדרך המשי
מי שסבור שאנו לוקים בעודף דרמטיות, מוזמן להציץ בהודעות הממשלתיות האחרונות הנוגעות לפרויקט. אנחנו לא מתכוונים לאלה של ממשלת ישראל, שמעדיפה לשמור על עמימות ציבורית בנושא - די מובן לאור חוסר הנחת הגובר של האמריקאים כלפי המעורבות הישראלית במיזם - אלא על ההודעות של ממשלת סין.
בשלהי אפריל האחרון נערך בבייג'ין הפורום השנתי, השני במספר, של המדינות החברות ביוזמת ה-BRI. נכחו בו 37 ראשי מדינות מאסיה, המזרח התיכון ואפריקה, שלחלק גדול מהן אין יחסים דיפלומטיים עם ישראל, וגם משלחת רשמית מכובדת מישראל, שזכתה מהמארחים להרבה כבוד - ולא בכדי.
נזכיר - חברות סיניות, חלקן בשליטה ממשלתית, מעורבות בשנים האחרונות בישראל בפרויקטים תחבורתיים ציבוריים בהיקף של מיליארדי דולרים, הבולט ביניהם הוא "הקו האדום" בתל אביב, ו"נמל המפרץ" החדש שמוקם בחיפה, וינוהל על ידי חברה סינית ממשלתית בזיכיון ל-25 שנה החל מ-2021. וזו כנראה רק ההתחלה.
ב-26 באפריל, בסמוך לוועידת פורום ה-BRI, ערכה "הנהלת חברת נמלי הרכבת הבינלאומית של צ'נגדו" אירוע נפרד משלה. הגוף הסיני הזה אחראי על הקמת "נמלי רכבת" לאורך הנתיב היבשתי של "דרך המשי" החדשה, מסין לאירופה. מדובר במסופי מטענים, שמצוידים בכל התשתיות הלוגיסטיות והממשלתיות (מכס, אזור סחר חופשי וכו') של נמל ימי, אולם אינם נמצאים בהכרח בקרבה לים אלא נועדו לשרת קווי רכבות מטען בינלאומיות.
הקמת נמל כזה דורשת מעורבות ממשלתית והשקעה לא מבוטלת, ומטבע הדברים יש בו צורך רק כאשר מדובר בקווי רכבת שחוצים מדינות. לכן, הופתענו לשמוע את הסינים מבשרים כי נחתם חוזה להקמת "נמל" כזה בישראל, שיוקם בשלוש השנים הקרובות במקביל לעוד 40 נמלים לאומיים לאורך נתיב דרך המשי מסין לאירופה.
מכיוון שלישראל אין קווי רכבת בינלאומיים, נראה כי מאחורי הקלעים ממשיך משרד התחבורה לקדם ולתקצב במרץ צעדים אופרטיביים להגשמת "חזון המזרח התיכון הגדול" של השר כ"ץ, שבמסגרתו תחובר רשת המסילות המקומית לרשת הירדנית, ומשם למדינות המפרץ עם נקודת מוצא מנמל חיפה החדש, בניהול סיני כאמור.
התוכנית הזו עשויה להיות קשורה לדיווחים מסין על התקדמות במו"מ בין ישראל לסין על הקמת "אזור סחר חופשי" ישראלי-סיני בשטח ישראל.
נדגיש, שלמרות הדיווח בתקשורת הסינית לא הצלחנו למצוא אף גורם רשמי מקומי, ששמע על תוכניות להקמת נמל יבשתי כזה בארץ. משרד התחבורה, כהרגלו, סירב להגיב.
זו לא האינדיקציה היחידה. מספר ימים לפני הוועידה נערך בסין טקס, שבו נחשף בפני נציגי נת"ע פס הייצור לקרונות הממונעים של הקו האדום העתידי בתל אביב, ונחשפו הקרונות הראשונים שיוצרו עבור ישראל. ההודעה הרשמית לעיתונות בסין מצטטת את נציג נת"ע שאמר באירוע, כי "על פי הניסיון הטוב שהיה לנו עד היום, אני באמת מצפה שהצוותים וההנהלה של CRRC ישתתפו בקווים העתידיים שלנו". הכוונה לקו הסגול והקו הירוק, שעלותם נאמדת ב-15 מיליארד שקל.
למותר לציין, שהתבטאות כזו של נציג ממשלתי ישראלי ממש לפני יציאתו של מכרז בינלאומי לוקה קצת בחוסר טקט, אם נאמר זאת בעדינות. האם זהו רמז לעתיד?
האוטו-טק עם הפנים מזרחה
תחום נוסף שבו נשאבת כיום ישראל במהירות ליוזמת "דרך המשי" הסינית הוא תחום האוטו-טק. לכאורה, לתחום המתוחכם הזה אין שום קשר לפרויקטים התחבורתיים והכלכליים הכבדים של ה-BRI. אבל כאשר ממקדים את הפוקוס, מתחיל להופיע מכנה משותף כזה בעקיפין.
מתוך כ-1.5 מיליארד דולר שהשקיעו חברות סיניות בכ-300 חברות היי-טק ישראליות בחמש השנים האחרונות (על פי המחקר האחרון של IVC), תחום האוטו-טק תופס חלק הולך וגדל עם השקעה של יותר מ-100 מיליון דולר, על-פי הערכות.
השנה עלתה המעורבות הממשלתית הסינית בהשקעות באוטו-טק הישראלי למדרגה כמעט גלויה. ניקח למשל את סבב הגיוס הגדול האחרון של חברת הסטארט-אפ אינוויז (Innoviz) בחודש מרץ השנה, שבו גייסה החברה למעלה מ-130 מיליון דולר. את סבב הגיוס הזה הובילו שלוש קרנות סיניות.
בראשן נמצאת "קרן ההשקעות התעשייתיות SINO-BLR ", קרן-בת של צ'יינה מרצ'נט קפיטל, שהוקמה באפריל 2017, עם נכסים בהיקף כ-585 מיליון דולר. מקור המימון הבלעדי של הקרן הוא "הוועדה לפיקוח ולניהול נכסים של מועצת המדינה", או במילים אחרות מפלגת השלטון הסינית. ייעודה המוצהר המופיע בכתובים הוא "סיוע ליישום פרויקט BRI (דרך המשי)".
אז מה לקרן בשליטת הממשלה הסינית, שמיועדת לקדם פרויקט תחבורה אסטרטגי ורחוקה מאוד מהגדרה של VC, ולהשקעה של עשרות מיליוני דולרים בסטארט-אפ ישראלי שמפתח רדאר לייזר? לא ברור, אבל כנראה בהייטק לא שואלים יותר מדי שאלות כשמדובר בכסף זמין ובהבטחה לקשרים בינלאומיים.
באינוויז אמרו לנו בתגובה, כי "מדובר בקרן פיננסית לכל דבר ועניין, שיש לה פורטפוליו עשיר וקשרים ענפים וחובקי עולם, כך שביכולתה להעניק ערך מוסף אמיתי לחברות שבהן היא משקיעה... השוק הסיני הוא כוח משפיע ברמה העולמית, וההשקעה הזו מאפשרת לנו העמקה נוספת לשוק יעד ואסטרטגי זה". אינוויז, נזכיר, היא רק חברה אחת מני רבות שמאמצת כיום את הנוסחה, שלפיה כסף סיני שווה לקוחות פוטנציאליים.
אינטרסים או יחסים קרובים?
אל מול האורות האדומים הללו ולמרות חוסר הנחת הגובר והולך של של האמריקאים מהשתלבות ישראל במיזם הסיני, נשמעים כאן לא מעט קולות רשמיים שטוענים כי בניגוד לכמה מהמדינות החלשות והנתונות להשפעה כלכלית ושלטונית, שמהוות רוב החברות בפורום "דרך המשי", ישראל היא מדינה חזקה, שנמצאת בשליטה על גורלה. "אלה יחסי ווין-ווין. העניין שמגלה בנו סין הוא אות של כבוד ועדות ליחסים ייחודיים וחמים, שישראל תצא נשכרת מהם כלכלית ואסטרטגית תוך שמירה על עצמאות מלאה", אמר לנו גורם במשרד החוץ.
בנוגע לאותם יחסים "ייחודיים וחמים" נפנה את תשומת הלב לעיתונות הלבנונית, שמדווחת לאחרונה כי חברות סיניות מגלות כיום עניין רב בשיקום ובניהול נמל טריפולי בלבנון, כנראה כשער להרחבת פעילות סין לשיקום סוריה ולהקמת נתיב ימי-יבשתי חדש למדינות אחרות באזור. האם זו "תוכנית מגירה" למקרה שהאופציה הישראלית לא תניב פירות?
ביחס לשמירה על העצמאות, נפנה את תשומת הלב לעשרות סעיפי הסיכום של הפורום, שפורסמו בימים האחרונים בסין. כמו למשל, "תוכנית שיתוף חוויה" למדינות החברות, במסגרתה יוזמנו בשנים הקרובות לסין "10,000 נציגים ממפלגות ומגופים פוליטיים, גופי השפעה ודמויות פוליטיות מהמדינות החברות", כדי להחליף דעות על הפרויקט.
אולי אנחנו פרנואידים, אבל לנו זה נשמע כאילו המלצר כבר נמצא בדרך עם החשבון.