בעלי המניות של ערוץ רשת 13 החדש הזרימו לטובת המיזוג בין רשת לערוץ עשר כ-100 מיליון שקל - כך עולה מנתונים שהוגשו לבית הדין להגבלים העסקיים במסגרת הליך הערר שמנהלים נגד אישור המיזוג עמותת "הצלחה" ועו"ד שחר בן מאיר. השניים מבקשים מבית הדין לקבוע תנאים למיזוג שיגנו בעיקר על עצמאות חברת החדשות, או לפסול אותו.
נזכיר כי בעל השליטה המרכזי בערוץ הממוזג הוא לן בלווטניק, שמחזיק ב-52.4% מהמניות, כשלצידו נדב טופולסקי, מי שנחשב לאיש סודו המכהן כיו"ר הערוץ הממוזג ומחזיק ב-6.7% מהמניות. בעלי מניות נוספים הם אודי רקאנטי (8.9%), אודי אנג'ל (16%), אנדמול (11%) ומיכאל שטראוס (5%).
הרבה מספרים הופרחו לאוויר ערב מיזוג ערוץ עשר עם רשת, רובם נבעו לרוב מאינטרס שנועד להציג את המצב העגום של הטלוויזיה המסחרית בימים שלאחר פיצול ערוץ 2. מהנתונים ש"גלובס" חושף כעת עולה כי סמוך למעבר לשלושה ערוצים מסחריים בחודש נובמבר 2017, עבר ערוץ עשר להפסד תפעולי של 27.5 מיליון שקל ברבעון - כלומר, הפסד של כ-300 אלף שקל ביום. זאת, לאחר שבשנה לפני כן הוא הצליח להגיע לאיזון פיננסי אחרי שנים של הפסדים.
אם כן, מה קרה? לפי הנתונים, ברבעון הראשון של 2018 ספג הערוץ ירידה של 22% בממוצע הצפייה בשעות הפריים-טיים וירידה משמעותית של 31% בממוצע הצפייה היומי - מה שהשפיע דרמטית על ההכנסות, שכן החישוב לעלות הפרסום נעשה לפי נקודות רייטינג. והן, כאמור, היו בירידה.
מצב אשראי דחוק ותלות בהזרמות בעלים
בהסתכלות כלכלית קדימה, הציפיות של מנהלי הערוץ ל-2019 היו להיקף הפסדים שנתי של 57 מיליון שקל. ואולם לאחר שנערכה תוכנית קיצוצים בערוץ, הפכה התחזית ל"אופטימית" מעט יותר: הפסד שנתי של 44.5 מיליון שקל. עם זאת, לפי האומדנים של בעלי ערוץ עשר, הבעיה לא הייתה שלהם בלבד. להערכתם, עודף ההוצאות על ההכנסות בשנת 2018 (כתוצאה מהצורך לייצר תוכן רב ויקר) עמד על 320 מיליון שקל בשנה לשלושת בעלות הרישיון יחדיו - רשת, קשת וערוץ עשר.
נזכיר כי קבוצת RGE שהייתה בעלת השליטה בערוץ עשר, רכשה את המניות בשנת 2015. מהתגובה של החברה לערר עולה כי ההחלטה להצטרף לערוץ הייתה על בסיס תוכנית שהציגה איזון פיננסי - ואכן, כאמור, כך היה. לכן, לשיטת בעלי המניות, המצב הכלכלי שאליו נקלע הערוץ נבע לא כתוצאה מהפסדי עבר המכבידים על הפעילות, אלא מהמעבר למצב חדש של שלושה ערוצים מסחריים.
כמו כן, מהתגובה שהוגשה לבית הדין להגבלים אפשר אף ללמוד על המצב הקשה ששרר בערוץ בעיקר בשל מצב האשראי הדחוק. "לערוץ אין מקורות מימון בנקאיים, והוא תלוי באופן מוחלט בהזרמת כספים מצד בעלי מניותיו", נכתב בתגובה, והובהר כי בתקופה שקדמה למיזוג השתנתה לרעה התנהלות הלקוחות מול הערוץ. כך, חברות רכש המדיה שעימן עבד החלו לקזז את חובן לערוץ כנגד הלוואות או מקדמות שנתנו בעבר, זאת מחשש שהוא ייסגר והן יאבדו את כספן.
בעלי המניות גם דחו את הטענה לפיה לא הוכח כי אין קונה פוטנציאלי לערוץ, וגילו כי התקשרו עם שני בנקי השקעות מובילים לבחינת אפשרות מכירה, ואלה פנו לשחקנים מובילים בתחום התקשורת - אולם ללא הצלחה.
מתנערים מרף מינימלי של השקעה בחדשות
הנתונים נחשפו כאמור במסגרת הכוונה של בעלי ערוץ עשר לשעבר (כיום בעלי השליטה ברשת 13) להוכיח כי הייתה הצדקה לדוקטרינת "הפירמה הכושלת", שלאורה החליטה הממונה על הרשות לתחרות (אז הרשות להגבלים עסקיים), עו"ד מיכל הלפרין, לאשר את המיזוג. את בעלי המניות של ערוץ עשר מייצג משרד פישר בכר באמצעות עו"ד זיו שוורץ ועו"ד גילת בן שחר.
הלפרין נדרשה אז לסוגיה האם המיזוג עדיף על פני האלטרנטיבה - סגירתו של ערוץ עשר. הסיבה העיקרית שהטתה את הכף הייתה התפיסה שיציאה של ערוץ עשר מהשוק הייתה מותירה את הציבור עם חברת חדשות אחת בלבד - זו של רשת וקשת - כך שגורם מרכזי אחד ויחיד היה אמור להיות אחראי על המידע המגיע לציבור.
בערר נטען כי המיזוג אמור לשפר את התחרות בשוק החדשות, שכן החברה הממוזגת תהיה יציבה יותר מבחינה כלכלית מערוץ עשר ותוכל להעמיד תחרות ראויה יותר מול חברת החדשות המתחרה. עם זאת, נטען, בעלי המניות מתנערים מהניסיון של מגישי הערר לחייב אותם לרף מינימלי של השקעה בחדשות שיהיה זהה לסכום שהוקצב טרום המיזוג. לטענתם, דרישת המינימום להוצאה על חדשות הקבועה בחוק לא חלה על חברת החדשות של ערוץ עשר, שכן הוא לא הגיע אז להכנסות שנתיות בסך 350 מיליון שקל.
ועדיין, נטען כי עסקת המיזוג שיפרה את מצבו של שוק החדשות ואת מצבה של חדשות עשר בפרט. לפני המיזוג יכלו בעלי המניות של הערוץ להחליט כי הם אינם רוצים להשקיע עוד בחדשות, או שהם רוצים להפחית משמעותית את היקף ההשקעה. כעת, לאחר המיזוג, החברה הממוזגת כפופה למגבלות, והיקף ההשקעות בחברת החדשות אינו נתון עוד לשיקול-דעתם של בעלי המניות בלבד.