לפעמים אתה נתקל במשהו, משקה - במקרה של המדור הזה - שאין לך כמעט דרך לשפוט אותו. בחושיך החדים אתה, כלומר אני, מבין, שתהיה זו טעות לנסות ולהשליך עליו את "עולם הערכים" הרגיל שלך, אם אפשר לקרוא כך לטעמי הקלוקל. טעם המעדיף, תמיד, בירות בהירות, מרירות וקלות. גרמניות כמו בקס או לוונבראו, צ'כיות כמו פילזנר אורקוול, ואם כבר בלגיות, אז שיהיו סטלה, ולא בירת נזירים כבדה ומתוקה.אבל לפעמים, כאמור, אין ברירה, וצריך לחשב מסלול מחדש. קוראי המדור הנאמנים זוכרים אולי את שמו של מיקל בורג, יוצר הבירה הדני הייחודי, אם להתבטא בזהירות, מכתבה בת כמה שנים, שבה סיפרתי על שיתוף הפעולה שלו עם אורי שגיא, יוצרן של בירות מבשלת אלכסנדר וחביב המדור.
בורג הנ"ל, מורה למדעים בבית ספר בעברו, הוא בעליו של אחד ממותגי הבירה המודרניים הנערצים ביותר על ה-beer geeks החדשים, אותם חובבי בירה חנונים המעוררים לפעמים געגועים אפילו לפלצני היין, בעיקר בשל רצינותם חסרת ההומור וגם, מה לעשות, חיבתם העקשנית בדיוק לאותן בירות עמוסות כשות ותוספות משונות שאני בעוונותיי לא ממש סובל.
יחד עם העיתונאי כריסטיאן קלארופ קלר (והרי לכם פירוש השם Mikkeller: הלחם של שמו הפרטי של הראשון ושם משפחתו של השני), ייסדו השניים ב-2006, לפני שתי דקות במושגים המיושנים שלי, את המבשלה האופנתית הזו, שבתחילת דרכה לא הייתה קיימת כלל. כלומר, רק שמה היה קיים, אבל מתקן לייצור בירות לא היה לה והיא התמקדה בייצור בירות משונות במבשלות אחרות ששכרו את שירותיה ובעיקר את מוחו הקודח והיצירתי משהו של בורג.
בורג וקלר רצו להציג לעולם חובבי הבירה את הבירה הביתית שלהם, ובעיקר לאתגר אותו לטעמים חדשים ובלתי צפויים. טעמים עמוסים משהו. את השראתם שאבו דווקא מעבר לים, ממבשלות הבוטיק האמריקאיות שהעזו להתגרות שוב ושוב בטעם המסורתי. אפשר לומר שזה הצליח להם. כיום מחזיקה החברה לא פחות משתי מבשלות, אמיתיות לגמרי הפעם, בארצות הברית.
אחרי התחלה צנועה ומחתרתית משהו, אבל כבר בשנת ייסודה הרשמית של המבשלה, 2006 כאמור, זכו השניים בפרס בינלאומי על בירת סטאוט בשם Beer Geeks Breakfast - ארוחת בוקר של חנונים של בירה, בתרגום חופשי. והשאר, היסטוריה והיסטריה.
שותפו של מיקל בורג פרש אומנם ב-2007, אבל בורג עצמו המשיך בכל הכוח. הוא ייצר מאות בירות שונות (לא פחות מ-800!) לאורך העשור הבא, מוזרות יותר ויותר. בירות מיושנות בחביות עץ, כמקובל בתעשיית היין בעיקר, ערבוב הבירה עם משקאות אחרים ועוד. הוא מייצר באופן קבוע 124 סוגי בירה שונים, אם כי רובם עונתיים או בהיקפים מצומצמים, וממשיך לשתף פעולה עם מבשלות אחרות בעולם, נאמן לתפיסתו ה"צוענית".
לפני כמה שבועות נחתו אצלנו לא פחות משש בירות שונות מבית היוצר של מיקל בורג, שלוש בבקבוקים ושלוש בפחיות. לא פחות מהטעמים המוזרים (יחסית. מדובר בבירות "סטנדרטיות" יותר של בורג), שווה להתעכב קמעה על שמות הבירות ועל עיצוב הבקבוקים והפחיות. גם מי שחושב שמה שחשוב הוא התוכן (כמוני למשל, בדרך כלל) לא יוכל להישאר אדיש לציורים המרהיבים והמצחיקים ולשמות המשעשעים. למשל בירה בשם "אין לי שרימפ אדום" - ביטוי שפירושו בדנית "אני קמצן". או אחת המכונה "דחוף אצבע בקרקע" - סוף מעשה במחשבה תחילה.
הנה לפניכם כמה בירות מאת מיקל בורג, אם תרצו, ה"רנה רדזפי" (שף מסעדת נומה האגדית וההרפתקנית בקופנהגן) של הבירה. "חסכתי" לכם את סטאוט הצ'יפוטלה ועוד שתיים. אי אפשר הכול.
אין לי שרימפ אדום - I don’t have a red shrimp. בירת פילזנר (טוב, בערך) מעורפלת, עם חמיצות בולטת ומרירות קצת פחות, אבל עדיין כזו שגם שמרנים כמוני ייהנו לא רק ממראה המשובב אלא גם מטעמה המוזר, אך לא מדי. 4.6% אלכוהול. 15 שקל
• קרש ייפול - wood would fall dawn. אני עצבני ועומד להתפוצץ, הוא פירושו של הביטוי הזה שכמו כל השאר, מתורגם מדנית לאנגלית ואז לעברית (הוא מופיע באנגלית ודנית על הפחית). מי שביקר בברלין מכיר אולי את המשקה המוזר הזה, הברלינר, בירת חיטה בהירה וחמצמצה מעורבבת עם סירופ פירות סטייל ויטמינצ’יק. במקרה של ה"קרש ייפול", את הסירופ מחליף מיץ פסיפלורה טבעי והתוצאה טעימה אומנם בהרבה מהמשקה הברלינאי הבלתי נסבל, לטעמי, אבל עדיין מוזרה ובאופן מפתיע, די מדליקה. 4.2% אלכוהול. 15 שקל
• הונאה - Deception. ההונאה היא בכך שהבירה הזו מרגישה אומנם כמו דאבל IPA כלומר אינדיאן פייל אייל "כפולה", רוצה לומר חזקה מאוד אלכוהולית, אבל אחוזי האלכוהול כאן הם רגילים. היא גם לא "כשותית" מדי בטעמה. בקיצור, הפתעה גדולה גם למי שאינו חובב הז'אנר. חובביו, והם רבים, יעופו על הבירה הזו, ובצדק גמור. מרירה, חזקה בטעמה, עשירה ושופעת. 5% אלכוהול. 20 שקל