העיר הסמויה מן העין / צילום: Jos? A. ALAY?N
פסטיבל דוקאביב לקולנוע תיעודי הוא הסנונית המבשרת את עונת פסטיבלי הקולנוע הקיצית והעמוסה של ישראל, ובהחלט מדובר בסיפתח נהדר. זוהי מהדורתו ה־21 של הפסטיבל, שיתקיים בין ה־23 במאי ל־1 ביוני בסינמטק תל אביב, וכבר עכשיו קופות הכרטיסים פתוחות והאולמות מתמלאים. אם אתם מעוניינים לשריין לעצמכם מקום מול הקולנוע התיעודי הטוב בעולם, אבל לא לגמרי בטוחים מאיפה להתחיל, הנה ארבע המלצות ואזהרה אחת מהתוכנייה הבינלאומית.
המסעיר | "הם לא יזקינו"
הבמאי הניו זילנדי פיטר ג’קסון ייזכר לנצח כמי שהחיה את הארץ התיכונה של טולקין עם טרילוגיית "ההוביט" ו"שר הטבעות", ועכשיו הוא מנסה את כוחו בהפקה מורכבת ואפית מסוג אחר לגמרי. ג'קסון קיבל לידיו גישה אל חומרי הארכיון של מוזיאון הבריטיש אימפריאל ומשם דלה דקות ארוכות של חומרי גלם ממלחמת העולם הראשונה שטרם נראו.
בעזרת כל פלאי הטכנולוגיה, ג'קסון וצוותו שיפצו וצבעו את הפילם הישן והפיחו בו חיים חדשים. התוצאה היא "המלחמה הגדולה" כפי שטרם ראינו בקולנוע התיעודי. על אף כמה רגעים שבהם הסרט מאבד תנופה, מדובר בחוויה מסעירה ממש, שעיקרה, ההישג הטכני המדהים הזה. בעזרת ליווי קולי מפי החיילים הבריטים עצמם, "הם לא יזקינו" מקרב אותנו כמה שניתן לחוויות המלחמה הקשות, אז קחו בחשבון כמה מראות קשים למדי.
המטלטל | "מרחק נגיעה"
על הסרט הזה עדיף לדעת כמה שפחות, מכיוון שבמחצית השעה שלו מתרחשת תפנית מטלטלת במיוחד, שהופכת את הסרט על פיו וצובעת אותו באור חדש. על כן נתרכז רק בנקודת הפתיחה: כשהיה בן 9, קיבל עמנואל מצלמת וידיאו והחל לתעד את השכונה הקשוחה שבה גדל לא רחוק מגבעת הקפיטול, את אמו היחידנית, את שני אחיו הגדולים ואת חבריו. אחרי 20 שנים של תיעוד, נאספו החומרים לכדי מסע רגשי מצמית ומאוד לא פשוט המכניס אותנו לתוך החיים המסוכנים והאלימים בחצר האחורית של אמריקה.
הבמאי דייוי רות'ברט מצליח להתעלות מעל הקלישאות בעזרת דרך סיפור חכמה שכול רגע חושפת לנו משהו חדש, ובסופו של דבר, מתקבל סרט שיישאר אתכם הרבה זמן לאחר שיסתיים.
המאתגר | "יחי השטן?"
לפעמים נראה שסרטים תיעודיים הם בעיקר מסה מרוכזת של דיכאון. זה לא מאוד רחוק מן האמת, אבל בהחלט יש גם כאלו שמעלים חיוך. "יחי השטן?" הוא בדיוק כזה. הבמאית פני ליין יצאה להתחקות אחר ארגון "מקדש השטן", המהלל את נסיך האופל, וגילתה שלא מדובר בקבוצה של אנשים מסוכנים או אלימים. די להיפך, אפילו. מתברר שמתחת לאיפור הכבד והתלבושות המוזרות, נמצאים אנשים נחמדים למדי שפשוט רוצים לטלטל את הממסד השמרן ולהציף שאלות על כפייה, משוא פנים, גזענות ושחיתות.
"יחי השטן?" מייצר עניין בדיסוננס שבו, כי מצד אחד אין ספק שמדובר בחבורה לא לגמרי יציבה, אבל מאידך יש לה כמה נקודות מאוד טובות שקל להנהן מולן בהסכמה. לא מדובר בסרט הכי חשוב או טוב של תוכניית דוקאביב, אבל הוא מאוד מהנה ונותן לא מעט חומר למחשבה.
המרתק | "העיר הסמויה מן העין"
אחד הזרמים היותר מרתקים בקולנוע התיעודי הוא זה שלא עוסק בבני אדם. קשה לחשוב על אתגר גדול מזה - ליצור סרט סוחף שאין בו באמת נראטיב או דמות שאחר קורותיה אנו עוקבים, ואת זה בדיוק ניסה הבמאי הספרדי ויקטור מורנו לעשות ב"העיר הסמויה מן העין". הסרט הוא כולו שיטוט מתוך המבוכים שנמצאים מתחת לעיר, תעלות הביוב והמנהרות העצומות, שמרגישים כמו יקום מקביל ומשונה מתחת לרגלינו. אומנם הסגנון הזה מתאים בעיקר לאנשים בעלי סבלנות גבוהה, אבל קשה לתאר כמה הסרט הזה עוצר נשימה, וכיצד הצילום ועבודת הסאונד גורמים לנו לעיתים לתחושה של עניין, מתח ופחד, אפילו כשאנחנו יודעים ששום דבר לא עומד לקרות.
מדובר באחד הסרטים הכי יוצאי דופן של התוכנייה, והצפייה על מסך גדול מומלצת במיוחד.
המתקטנן | "הרוח של פיטר סלרס"
בעקבות הופעותיו ב"הפנתר הוורוד" ו"ד"ר סטריינג'לאב", נחשב השחקן פיטר סלרס לאחד הכישרונות הגדולים שידע המסך. עם זאת, הוא כנראה לא היה אדם קל במיוחד. את זה חווה הבמאי פיטר מדאק על בשרו, כאשר אי-אז בשנות ה-70 חבר לסלרס על מנת להרים סרט ענק שסופו להיות אחד הכישלונות הגדולים ביותר בקולנוע הבריטי, וכעת הוא רוצה לספר את סיפור ההפקה הארורה ההיא מנקודת מבטו.
לא מעט חומרי ארכיון מעניינים יש כאן, אבל נדמה שהמטרה העיקרית של מדאק הייתה לטהר את המוניטין שלו מאותו כישלון קולוסאלי ובעיקר לסגור חשבונות עם השחקן הראשי. סלרס לא בהכרח חף מכל פשע, אבל להשחיר במשך סרט שלם אדם שכבר לא בסביבה להגן על עצמו - ובכן, זה לא בדיוק הדבר הכי נעים לצפייה. ככזה, הסרט הזה הוא דווקא אחד שעדיף לדלג עליו.
