רענון חלומות / איור: עומר הופמן
התברר שביום הולדת חמש של נועם היא ביקשה כלב. אני לא הייתי מרוכז, לא הסברתי לה שיש דברים שאינם בסמכותי מאז שנישאתי, וכרגיל לא הרחקתי ראות. דחיתי את הקץ, והבטחתי לה, כך לדבריה, שביום הולדת שש אקנה לה כלב. באופן מפתיע למדי אירעו במהלך השנה האחרונה שלושה אירועים שלא צפיתי מבעוד מועד - נועם הגיעה לגיל שש, תאי הזיכרון שלה לא נפגעו במהלך השנה האחרונה ויעלי לא השתנתה, וכך הגעתי אל מפתן יום הולדתה במצוקה רב-כיוונית.
פעם, לפני יותר מעשור, כשמעט רווח לנו ומימשנו את חלום הבית הפרטי, הגעתי לאירוע המימוש חדור מוטיבציה, עם דף חלומות להגשמה. כמי שגדל בבית משותף וזקן, ברחוב הראשי, בטבורה של ראשון לציון, כשבחזית הבניין חנות מכולת, חנות ירקות וחנות פיצוחים ובירכתיו מועדון קלפים - חלמתי משחר ילדותי על בית פרטי, עם גג אדום, מדשאה, עצי פרי, כלב מכשכש זנב, אישה צוחקת ושלושה ילדים תואמים.
התאמנו את הבית לחלום. התברכנו בכל העצים מהסיפורים על שבעת המינים, השקענו במדשאה רחבת ידיים ולקינוח רכשנו כלב מזן גולדן-רטריוור, כזה מהפרסומות לנייר טואלט, אחרי שהסבירו לנו שהוא נפלא עם ילדים. ואכן, לא היה לנו קל. בכל פעם שקטפתי מפרי עץ הרימון, גיליתי, מאוחר מדי, שרימות ביקרו בו לפניי, והוצאתי לא בלי בחילה את האצבע הקוטפת שחדרה עמוקות דווקא לחלקו הנגוע. התאנה התברכה במלוא תולעי ארצנו, הגפן הביאה אל חלוני בצורה בלתי אמצעית את מגוון דבורי ארצנו, הזית הותיר את כתמיו עלי מדרכת והתמר שכח לתת פריו (מזל גדול שגיליתי שכסף, חיטה ושעורה אינם גדלים על העצים).
ליתר ביטחון, גידלנו גם שזיף, שהכתים מקומות שאליהם הזית לא הצליח להגיע, ושדרת פיקוסים, שהיטיבו למצוא את צינורות הביוב שלנו, טוב ומהר יותר מכל אינסטלטור - שהגיע שוב ושוב לבדוק מי סתם אותם.
ביתר הדברים טיפל הכלב - הוא הריח בחושיו החדים שאיבדנו משהו מתחת למדשאה ועקר אותה ביסודיות על מנת לברר במה מדובר. את אביזרי התאורה הוא תלש, וסידר אותם במערום בחזית האין-דשא, ואילו שלושת הילדים (זו הכמות המדויקת שהייתה לי אז) סירבו במפגיע לצאת לחצר אל פיסת הדשא שנותרה, כי משהו שם עקץ אותם.
עם הולדת הנועם, החלטנו לנסות לרענן חלומות, ובנינו שוב את בית חלומותינו, מעט מפוכחים יותר. הפעם ידעתי בעיקר מה לא לעשות. באופן כללי, בית שני ואישה שנייה עשויים להיות מקצה שיפורים מבורך, אם אתה יודע להסיק מסקנות ומקפיד לרשום את כל הפאקים בצורה מסודרת. ליתר ביטחון, יש לי גם רשימה מסודרת של מה לחפש, אם יעלי תפטר אותי יום אחד (התקווה הקוסמית לשינוי רדיקלי של בן הזוג תוך כדי תנועה היא תקוות שווא. לכל היותר אנחנו נעשים קצת יותר דומים לאבא שלנו והן לאמא שלהן, ולרוב זה מקצין בעיקר דברים שפחות אהבנו וניסינו להצניע. גרוע מכך, לרוב אבא שלנו לא ממש אוהב ולא ממש מתאים לאמא שלהן - כך שהשינויים היחידים אינם מסייעים לכלום).
אז הפעם בנינו בית ללא פיסת דשא, ללא כלב, עם המון מקומות מקורים לשכב בחוץ בצל, והרבה עצי פרי נכונים - תפוז, קלמנטינה, פומלה, לימון ועצים חדשים יחסית באוכלוסיית ארצנו - מנגו, ליצ’י וקרמבולה. מתברר שכשאתה ותיק בתפקיד או במקום מסוים, מתחיל ריקבון, נוצרות מחלות ונצמדים טפילים. זה נכון גם לגבי עצים. כשמגיע מישהו חיצוני, הסביבה לא ממש יודעת איך לאכול אותו, הוא לא חלק משרשרת המזון הרגילה שלה. כאלה הם גם העצים שזה מקרוב באו, ומזיקי ארצנו טרם התפתחו והסתגלו אליהם. מהעצבים והמסקנות הקפדתי, בשביל הדווקא, שאפילו הרעפים לא יהיו אדומים.
ופתאום, נועם תפסה אותי עם הבטחה לכלב. באותות ובמופתים התפשרתי איתה על שרקן. אחר כך בדקנו וגילינו לחרדתנו שתוחלת החיים של שרקן היא 8-7 שנים. במסגרת עיקרון צמצום הנזק, הצלחנו להסיט לה את החלום לכיוון ארנב, שנוהג לחיות כ-4 שנים בלבד.
ביום ההולדת חזרתי הביתה עם כלוב מפואר, ארנב לבן וחמוד ואישה כועסת (הוספתי את התגובה שלה לרשימות שלי). הסברתי לה שהבטחות חייבים לקיים, והיא הסבירה לי שלא חייבים להבטיח (אחת הדרכים להיגמל מאלכוהול, כך אומרים, היא לקיים כשאתה פיכח את כל מה שהבטחת כשהיית שיכור), והביאה את עצמה כדוגמה לעיקרון המצוין הזה.
הבעיה היותר מורכבת שנאלצתי להתמודד איתה היתה יום הולדתה של יעלי, שחל 10 ימים לאחר יום הולדתה של נועם, כשאני שובר את הראש כיצד לפייס אותה עד אז על הרחבת משפחתנו הבלתי מתוכננת. מתברר שלעיתים מלאכתם של צדיקים נעשית בידי אחרים, ומסיבה זו הגבתי ברגשות מעורבים כשעמית ויונתן הגיעו אליי לסלון, ערב יום ההולדת של יעלי, עם בשורת איוב על מותו בטרם עת, מסיבות עלומות, של הארנב החדש של נועם.
פטירתו המצערת הוכרזה באישון לילה. אני עמדתי בהבטחתי לילדה והבית עמד לשוב למסלולו ולריח המוכר שלו, מלפני ימי הארנב. כולנו חיכינו לבוקר, על מנת להביא את הבשורה המרה בפני נועם.
עם פרוץ הבוקר, יעלי לקחה את נועם לשיחה לא נעימה - וכעבור שתי דקות נועם ירדה, מאושרת, למטה, ואמרה לי שהיא כבר לא עצובה - כי אמא הבטיחה לה שבמקום הארנב עליו השלום, נפצה אותה ונקנה לה כלב.