"לא ענינו לביקורת של יאיר נתניהו. זה לא הסגנון שלנו"
מיה זיו סילבר, מנהלת הסושיאל והקריאייטיב של "כאן" דיגיטל
גיל: 44
מצב משפחתי: נשואה, אם לשניים ולכלבה מדהימה
מגורים: תל-אביב
עוד משהו: בעבר ניהלה את עמוד הפייסבוק של ה"חינוכית"; משחקת כדורעף
מיה זיו סילבר, מי שניהלה את השיח הדיגיטלי סביב האירוויזיון ובעבר את עמוד הפייסבוק היצירתי של "החינוכית", לא מתרגשת מהפריצה לאתר "כאן" שנעשתה במהלך שידור חצי הגמר, אבל כן מתרגשת מהשיח החיובי על ישראל ברשתות החברתיות.
קחי אותנו לרגע שנטע זוכה.
"נטע זוכה ואני אומרת לעצמי איזו הזדמנות לעשות אירוע בדיגיטל שיביא אותנו לקהל בינלאומי".
אותנו זה את התאגיד?
"אותנו זה את הציבור. התאגיד הוא של הציבור. לדברר את הישראליות בדיגיטל ציבורי שייחשף לקהל בינלאומי. מלכתחילה הדיגיטל בתאגיד הוגדר כפלטפורמה חשובה ורבת ערך".
באיזה מדיות התמקדתם?
"לא צריך לבחור כי בכל מקום קורה משהו אחר לגמרי. באינסטגרם, למשל, עשינו פעילות עם וולוגרים (אנשים שמנהלים וידאו בלוג - מ.ר.ח) בשיתוף עם פייסבוק. הם הפיצו כמויות אדירות של תוכן וזה חשף את האירוויזיון לגילאי 16-20 - קהל שלא צופה בדרך-כלל בכאן. הבלוגרים, עם עשרות אלפי העוקבים שלהם, הנגישו את האירוויזיון גם לדור הצעיר".
סרטון המחזמר שלכם עשה רעש, אבל עורר גם ביקורות על אופן ההצגה של ישראל כמדינת תאבת בצע.
"בכל האנליטיקות שעשינו בלטה העובדה שאנשים ברחבי העולם מאוד אהבו את הסרטון והבינו שמדובר בהומור. שאנחנו יודעים לספר על הדבש, אבל גם על העוקץ. אני באמת חושבת שלצחוק על האנטישמיות הישנה והמיושנת עם דימויים של 'תאבי בצע' תמיד היה חלק מההומור היהודי".
גם התרגום של חופים באנגלית ל-Bitches במקום Beaches היה חלק מההומור?
"לא. זאת הייתה טעות בתרגום! בשנייה שהעלינו את זה אליה (אליה גרינפלד, יוצר הסרטון - מ.ר.ח) אמר שזה לא מצחיק ושזה גס. ההוראה הייתה לא להוריד כי אי-אפשר לתקן. זה לא סוג ההומור שלנו - ועדיין החלטנו שלא להוריד את הסרטון".
למגיבים הכועסים עניתם שהם 'לעולם לא ידעו אם מדובר בטעות או שזה היה מכוון'.
"נכון, ושיבחתי את מי שענה כך. הרעיון ברשתות הוא לערב את הקהל ולייצר איתו סוג של פינג-פונג".
גם יאיר נתניהו הגיב לסרטון עם ביקורת חריפה על התאגיד.
"יאיר נתניהו הוא אדם עם נוכחות ניכרת ברשתות ואנחנו לא עונים לו. זה לא הסגנון שלנו".
ספרי לנו על עבודת הדיגיטל.
"פתחנו קהילת אירוויזיון בניהולה של סתיו זיו שעבדה איתי בחינוכית וחברים בה המון אנשים מכל העולם. אנחנו על זה 24/7. התחלנו לייצר ולהעביר חומרי אירוויזיון כבר לפני כשנה, ובארבעת החודשים האחרונים המטרה הייתה לחבר בין המותג אירוויזיון ל'כאן'.
"השיח ברשתות היה מפרגן. הייתה התרגשות ממופע הפתיחה של נטע ומהשיר של דנה אינטרנשיונל שנחשבת עדיין למותג בינלאומי מוביל. נטע פופולרית יותר באינסטגרם, והיא משמשת - ולא רק בישראל - מודל לחיקוי לנערות בנות 16-17. דנה, לעומת זאת, חזקה יותר בפייסבוק. כל אחת מהן פונה לקהלים אחרים. גם על סרטוני הגלויות הייתה תהודה מדהימה, אנשים השתמשו בחומרי האירוויזיון כדי לספר ש'הייתי בישראל והיא מדהימה'".
ומה לגבי הטוויטר?
"פתחתנו טוויטר באנגלית שהפך להיות מרכז שירות, החל משאלות 'האם בטוח לבוא לישראל', ועד ל'איפה אפשר לקנות כרטיסים'. צוות שלם יושב ועונה לכולם".
מה את עושה ביום שאחרי האירוויזיון?
"מתחילה להשיק את העונה החדשה של כאן 11. אני מצפה לצניחה במתח ובאנרגיה וזקוקה לזמן בית. אני אוהבת שיש פיק, אבל גם את הרגע שאחריו".
"זה לא היה עניין של טילים. התיירים לא באו בגלל המחירים"
ליבי טישלר, סגנית מנהל מינהל תקשורת ושיווק בעיריית תל-אביב
גיל: 40
מצב משפחתי: אם לתאומות בנות 3, אליה ונורי
מגורים: יפו
עוד משהו: אשת קריאייטיב בנשמתה וחולת פיצה
כשנטע זכתה באירוויזיון, ליבי טישלר, סגנית מנהל מינהל תקשורת ושיווק בעיריית תל-אביב, התחבטה בשאלה האם היא יוצאת לקפוץ לבריכה בכיכר רבין או לא. כשהגיעה לכיכר, "כי בכל זאת אני מהעירייה", השמענו אני וגידי (שמרלינג, דובר העירייה - מ.ר.ח) את השיר 'TOY' בבידורית עלובה. גידי אמר שחייבים לעשות לנטע מסיבה כשהיא חוזרת לארץ, והרמנו גם את האירוע הזה. משם התחלנו לחשוב".
בשלב שעוד התלבטו אם האירוע יתקיים בירושלים?
"ראינו שזה לא יתאפשר וחשבנו איך זה יכול לקרות כאן, בתל-אביב. ניגשנו למכרז יחד עם ירושלים, אילת וחיפה. הכנו חוברת מרהיבה, בנינו תוכנית מטורפת ש-90% ממנה אכן קרה בפועל".
מה שלא קרה הוא שמספר התיירים שציפיתם לו לא הגיע.
"מספר התיירים זה לא העסק שלנו. התחזיות יכלו להיות ריאליות אם שאר הגורמים היו נרתמים. זה לא היה עניין של טילים, אלא של המחירים הגבוהים. חובבי אירוויזיון רגילים שהם קונים כרטיס ב-20 אירו וישנים במקומות שעולים 100 אירו. כאן זה לא קרה וזה היה המחסום הראשון.
"גם המשלחות וגם התיירים של האירוויזיון הם כמוני וכמוך - חובבי מוזיקה ולא תיירות פרימיום. הסיפור האמיתי הוא של 1,500 אנשי התקשורת שמתקשרים את הסיפור של תל-אביב-יפו ושל ישראל בצורה אחרת. זה הערך האמיתי מהדבר הזה. ועדיין, הציפייה למספר גדול של תיירים אפשרה לנו לעשות כמה מהלכים, כמו זה הנושא של התחבורה הציבורית בשבת שעורר הרבה שיח. אמנם לא עמדנו בכמות התיירים המצופה, אבל הבאנו לשיפור תשתיות משמעותי".
מתי הבנתם שמה שחשוב באמת זה הסיפור שמסופר לצופים בכל המדיות?
"הסיפור מתחיל בתייר הבודד ולכן חיפשנו איך לשרטט את המסלול שלו מהרגע שהוא נוחת כאן. בזירה הדיגיטלית הקמנו אתר עם עשרות אלפי כניסות, ושמנו דגש על זירות כמו פייסבוק ואינסטגרם עם מערך של סרטוני וידאו שמייחצן לא רק את תל-אביב. היה חשוב לנו שהתושבים בעיר לא יהיו צופים מהצד. לא רצינו שהם ירגישו שמנחיתים אירוע על העיר מבלי שהם מעורבים בו".
או שלא רציתם שיכעסו על סגירת כבישים ופקקים.
"לא זו הסיבה. אנחנו עושים המון מהלכים של שיתוף ציבורי כל הזמן".
למה דחסתם לשבוע הזה כל-כך הרבה אירועים: גם פסטיבל האוכל, גם הלילה הלבן. האירוויזיון לא מייצר אווירה לבד?
"האירוויזיון לא מספיק מעניין את עם ישראל, שבתכל'ס אוהב יותר לאכול. רואים את זה בשטח של היורו ווילג' ששילבנו בו את פסטיבל האוכל. 50-70 אלף איש הגיעו לשם ביום ששודר חצי הגמר הראשון. זה שטח ענק ופחדנו שזה יהיה בסוף פארסה, אבל זאת הצלחה אדירה".
רוב המבקרים בכפר האירוויזיון הם ישראלים.
"וזו בדיוק ההצלחה. אותי מעניין שאנשים ייהנו ממה שיש לעיר להציע. זו מדינה שחווה כאב ומאבקים, וזו מבחינתי האתנחתא. אנשים שמחים ומרוצים, ואני לא שומעת תלונות למעט עניין האנדרטה (בסמוך לאנדרטת הפיגוע בדולפינריום הוצבו שירותים כימיים - מ.ר.ח). נעשתה טעות וטיפלנו בה".
המותג תל-אביב נחשב לחזק תיירותית. מה האירוויזיון עשה לו?
"הוא נתן קפיצת מדרגה למיתוג התיירותי שלנו, בזכות המהלכים חסרי התקדים שיחידת עיר עולם ביצעה בכל החזיתות: תחבורה, שילוט, הסברה, דיגיטל, עסקים ועוד. זו עבודה מאומצת גם בזירה המקומית. אנחנו 23 עובדים בדוברות, בעיקר נשים, וכולם גויסו לעבודה 24/7. לא נחנו לרגע, אפילו לא היה לנו זמן ללכת לראות את החזרות".
עד כמה ראש העיר מעורב?
"לראש העיר יש מודעות גבוהה לפייסבוק ולטוויטר שלו. הוא יוזם ומציף מה שחשוב באמת במציאות שלנו. צוות הניו-מדיה מעלה רעיונות יותר קיצוניים יצירתית, וגם אם הוא חושב שהם שטויות ביחס לסדר היום, הוא זורם איתנ,ו כי הוא יודע להעריך את האימפקט של הניו-מדיה לתדמית של העיר".
"היו המון קשיים. לא היה שלב אחד שלא הזענו, שלא לומר דיממנו"
מיטל כהן, מפיקת הטלוויזיה והשידור באירוויזיון
גיל: 42
מצב משפחתי: בזוגיות
מגורים: תל-אביב
עוד משהו: חובבת גינון ומטפחת גינה קטנה
כשנטע זכתה, מיטל כהן הייתה אז בעיצומה של הפקת התוכנית "אביב או אייל" יחד עם הבמאי יואב צפיר. "ישבתי בטדי הפקות חדר ליד איפה שכתבו את 'TOY' והקליטו את הקליפ. בכאן חיפשו מפיקה והחיבור הגיע דרך ארז טל ואלדד קובלנץ, מנכ"ל התאגיד. הייתי בטיול ביפן כשטילפנו לשאול אם אני רוצה את התפקיד. שאלתי אז את עצמי אם אני לא נכנסת למה שמסתמן כהרפתקת חיי המקצועית".
וכך היה?
"במשך עשר שנים הייתי המפיקה הראשית של 'ארץ נהדרת'. עזבתי אחרי שחשבתי שזה השיא ושאין משהו גדול יותר לעשות. חברתי לסטארט-אפ ועבדנו שם על ההפקה של המופע 'סירק דה סוליי' - וגם אז חשבתי שלא יהיה משהו גדול יותר. אבל החיים תמיד מזמנים לנו הפתעות. האירוויזיון הוא הפקה בסדר גודל אחר".
ואיך ניגשים להפקה כזאת?
"מתחילים בבניית תקציב. עבדנו שלושה אנשים: יובל כהן (העורך הראשי ובמאי האירוויזיון); זיווית דווידוביץ' (המפיקה הראשית) ואני, כשמולנו ספר עב-כרס מה-EBU (איגוד השידור האירופי). בנינו מטה שמנוהל בשלוש רגליים: תפעול ולוגיסטיקה, שידור (ניידות וצלמים) ובמה ותפאורה".
מתי התחלתם להבין איך זה הולך להיראות?
"יש כמה רגעים. אחרי שהיה סלוגן, לוגו ועיצוב לבמה, התחלנו להפיק את הגלויות של המשתתפים. בנינו עיר שלמה ושרטוטים עד לרמת השולחן והכיסא".
אבל עם הרבה קשיים בדרך, כולל המשבר מול איגוד הצלמים.
"היו המון קשיים. לא היה שלב אחד שלא הזענו, שלא לומר דיממנו. מבחינתי אני עדיין נמצאת בלב ליבה של העבודה. היום נשדר את חצי הגמר ובשבת את הגמר, ויש עוד דרך ארוכה ומלאת אתגרים".
ואז גם מודיעים לכם שמדונה מגיעה להופעה.
"חלק גדול מתכנון העבודה הוא לייצר תרחישים לכל מיני מצבים, כמו הופעה של אמן בינלאומי או כזה שבו הדלת של החתול שנטע מגיחה ממנה לא נפתחת. ההפקה של האירוויזיון היא ענקית, בסדר גודל עולמי, אבל כך גם ההפקה של מדונה. האתגר הוא האינטגרציה בין שתי ההפקות - ונעמוד בו".
אחריות עצומה רובצת על כתפייך.
"אני לא מתעסקת באחריות הגדולה אלא מעדיפה להתרכז בתיקונים ובתרחישים עד לשידור. ברגע שמבינים את החשיבות האמיתית של השידור הזה זה יכול לשתק. זאת התרגשות עצומה. הקמנו קונטרול שלא היה כדוגמתו בארץ עם 24 מצלמות".
והחזרה הגנרלית שמצולמת כגיבוי?
"נכון. אתמול צילמנו את חצי הגמר שיהיה הערב, ובזמן המופע החי אנחנו למעשה משדרים במקביל. כך שאם אם חלילה קורה משהו אנחנו יכולים לעבור בלחיצת כפתור לשידור הגיבוי".
זה קרה פעם?
"זה קרה כמעט כל שנה, בדרך-כלל לשניות ספורות. הצופים לא שמים לב כי זה יושב על אותו הפריים. זה מדהים ומסוכן טכנית".
השידור של חצי הגמר הראשון זוכה לפרגונים רבים. מה זה עושה לך?
"העדפתי לעלות למשרד, להגיד תודה ולערוך ישיבה ליום המחרת. זה מחמיא אבל יש עוד דרך ארוכה. אסור להיכנס לאופוריה. אנשים פה לא ישנו חודש, וחוסר שינה ואופוריה זה מתכון לתקלות. חצי הגמר היה טוב, אבל אני אומרת לצוות שלי שהחצי השני יכול להיות טוב יותר, והגמר עוד יותר".
ומה את עושה ביום ראשון בבוקר?
"מתחילים בפירוק שיימשך 96 שעות. אחרי זה אני חושבת שאני ובן הזוג שלי שי בונדר, שגם עובד בהפקה כראש מחלקת וידאו וטכנולוגיה, נצא לארוחת ערב. יש בינינו הרבה ריבים, כי בכל זאת אני מפיקה עם דרישות, למרות שהוא עושה עבודה מופלאה בכל הווידאו ארט והטכנולוגיה של הבמה. אולי פשוט נשב ונבהה על הספה אחרי שהכול ייגמר".
"אמרו לי שגם בקבוק המים שבר רפאלי שתתה ממנו הוא אייטם"
שרון בן דוד, דוברת האירוויזיון בתאגיד כאן
גיל: 46
מצב משפחתי: בזוגיות, אם לשתי בנות
מגורים: תל-אביב
עוד משהו: שוחה שלוש פעמים בשבוע
שרון בן דוד, מנהלת ההסברה והיח"צ בתאגיד כאן, ליוותה את נטע בתחרות שנערכה בשנה שעברה בליסבון כדוברת של המשלחת הישראלית. למרות שנטע כיכבה אז בטבלת ההימורים, בן דוד נשלחה ללא צוות של דוברים. "לא באמת האמנו שזה יכול לקרות", היא מספרת.
20 שניות אחרי ההכרזה על הזכייה, והטלפון שלה קרס ממאות הודעות. "נכנסתי לסחרחרה של עבודה שמתחילה עם מסיבות עיתונאים ועד הנחיתה בישראל. זו הייתה הפעם הראשונה שלי באירוויזיון. נסעתי בלי להבין את גודל ההפקה, לא הבנתי כמה עיתונאים אני אפגוש. כן הבנתי את מידת העניין בנטע, אבל לא הכינו אותי למה שאני הולכת לחוות - התפוצצות תקשורתית שאני לא זוכרת ב-20 שנות הקריירה שלי.
"אם היו מכינים אותי לאן אנחנו הולכים הייתי באה עם צוות. 24 שעות אחרי שנחתנו בארץ אני מבינה שגם אני זכיתי באירוויזיון ובהזדמנות מקצועית מדהימה".
אבל את העבודה המרגשת מתחילה בן דוד באווירה של משבר. "משבר המימון של האירוויזיון ושל התאגיד מול הממשלה היה עיקר העבודה. רק אחרי שהוא הסתיים העבודה הפכה ליותר אינטנסיבית".
מה גילית על התקשורת הישראלית?
"למחרת הזכייה פורסם תאריך שגוי של התחרות. נהיה טירוף תקשורתי, כולם רצו כותרת וההתעניינות הלכה וגברה. ועדיין זו הייתה עבודה שטיפלה בו-זמנית בשני אלמנטים ביחסי ציבור: טיפול במשברים על בסיס יומי, ומצד שני יצירת תקשורת חיובית. בסוף זאת חגיגה, רק שהדרך אליה הייתה מורכבת ומאתגרת.
"באופן טבעי, בגלל שאנחנו המדינה המארחת התקשורת המקומית היא מאוד תובענית ויש הרבה תשומת-לב וסיקור.
"ויתרתי על נושא הבלעדיות ככל האפשר ועברתי לשקיפות. ישבתי מול העורכים הכי בכירים כדי שנתאם מראש איך אפשר לפעול כדי שכולם ייהנו. כשאחד מהעורכים הבכירים בארץ אמר לי שגם בקבוק המים שבר רפאלי שתתה ממנו בחזרות הוא בבחינת אייטם, הבנתי שאין גבול לרמת העניין".
ואז מגיע המבצע בעזה. מה עושים?
"במסגרת ההכנות יחד עם דוברות המשטרה, צה"ל ומשרד ההסברה פתחנו חמ"ל משברים שפעל לפי ספר שאת חלקו קיבלתי מאיגוד השידור האירופי (EBU) ושעליו הוספנו תרחישים נוספים. עשינו תרחישי דמו כדי להחליט מי מגיב ומה אומרים. היו תרחישים מסויטים - החל מפריצה לבמה כמו שקרה בשנה שעברה, ועד למוות של עובד כמו שקרה לנו, שזאת טרגדיה בפני עצמה.
"טכנית, הייתי מוכנה למבצע צבאי, אבל המעבר בין תיאוריה למעשה היה קשה רגשית. חשוב לציין שלא עלתה מצד ה-EBU שאלה האם לבטל את התחרות. הדברים שעמדו על הפרק היו איך מתדרכים את המשלחות ואת העובדים, איך מתמודדים עם העיתונאים המקומיים והאורחים שלנו".
מה התחושות לקראת חצי הגמר השני והגמר?
"עד שזה לא נגמר זה לא נגמר. זה הולך ותופס יותר תאוצה. אני רגע לפני השיא ורק רוצה לראות שהכול עובר בשלום ואז נוכל לנשום לרווחה".
ומה תעשי ביום ראשון בבוקר?
"אני מניחה שנסיים רק ב-6:00 בבוקר ואז אלך הביתה לישון מחובקת עם הבת שלי. למרות שהעבודה לא תיגמר באמת כי זה פרויקט שלא מסתיים ברגע שהשידור נגמר.
"בכל מקרה, אני מקווה ששבוע אחרי הגמר אהיה מאוד גאה בעצמי".
