רה"מ נתניהו ושר האוצר כחלון./ צילום: קובי גדעון-לע"מ
הגירעון בתקציב הממשלה טיפס ל-3.8% באפריל, חריגה משמעותית לעומת היעד של 2.9%. העלייה בגירעון התחילה עוד בשנה שעברה, אך עד עתה לא עוררה חששות מיוחדים והשווקים נותרו רגועים. הממשלה מגייסת כספים בקצב שיא מאז 2013, אך בריביות שנמוכות בחצי מהריבית שהייתה נהוגה באפיזודה הקודמת של הגירעון בשנים 2012-2013. גם בשוק מטבע החוץ השקל ממשיך להיות אחד המטבעות החזקים בעולם.
בדרך-כלל מציינים שתי סיבות לכך שהגירעון הגבוה הוא "לא נורא". קודם כול אומרים לנו, שלכולם יש היום גירעונות גבוהים. ואם כך, אז מה רע בגירעון שתומך בצמיחה ומאפשר לשפר את חיי האזרחים? הסיבה השנייה שלא צריך לדאוג, כך מספרים לנו, היא שהיחס בין חוב הממשלה לתוצר בישראל ירד בשנים האחרונות לרמה של 61% בלבד - נמוך משל הרבה מדינות מפותחות ומתפתחות.
האמת היא אחרת. שלא לכולן יש גירעונות גבוהים. למעט ארה"ב, הגירעון הנוכחי בישראל הוא הגבוה בין המדינות המפותחות. אפילו לרוב המדינות המתפתחות יש גירעון נמוך יותר.
אסור לסמוך יותר מדי גם על ה"מגן" שמספק היחס הנמוך בין החוב לתוצר. היחס הזה לא כל-כך משקף את הסיכון האמיתי להגיע למשבר.
אפשר להסתכל על היחס בין החוב לתוצר במדינות החברות בגוש האירו לפני המשבר בשנת 2008 ושלוש שנים לפני המשבר הגדול באירופה ב-2011. יחס החוב לתוצר ביוון ובאיטליה היה קרוב ל-100% והיה הגבוה ביותר באירופה. אולם מתוך קבוצת המדינות שהחזיקו ביחס של 60%-70%, שכללה את אוסטריה, צרפת גרמניה ופורטוגל, רק פורטוגל נקלעה למשבר חריף. בספרד ובאירלנד, החברות בקבוצה הלא כל-כך מכובדת שקיבלו את כינוי PIGS בזמן המשבר באירופה, היה יחס החוב לתוצר של 35% ו-24% בלבד. מנגד, בבלגיה, עם יחס של 87%, לא היה משבר.
ככלל, ביותר משליש מהמקרים של פשיטות רגל של המדינות ב-20 השנה האחרונות, היחס בין החוב לתוצר היה דומה ליחס הנוכחי בישראל או נמוך ממנו לפני המשבר.
הירידה ביחס החוב לתוצר בישראל בעשור האחרון הייתה באמת הישג חשוב, אך חלקה לא ממש קשור למדיניות הממשלה. ראשית, באופן די חריג, מדד המחירים שאליו צמוד התוצר במשק עלה בקצב גבוה יותר מאשר מדד המחירים שאליו מוצמד החוב הממשלתי, מה שגרם לירידת היחס ביניהם.
בנוסף, הריבית בישראל ירדה בחדות, מה שהוזיל את עלות החוב הממשלתי במידה משמעותית. גם התחזקות השקל הפחיתה מגודלו של החוב במטבע חוץ. לבסוף, וזה אולי הדבר החשוב, הוא שצלחנו את משבר 2008 בקלות יחסית לעומת העולם.
הניסיון מלמד כי לא היחס בין החוב לתוצר, אלא התנהגות תקציבית אחראית של ממשלה - הוא הדבר החשוב ביותר שמגדיר את סיכון המדינה. אי-הקפדה על משמעת פיסקלית וצעדים לא אמינים של "שומרי הקופה" הם הסימן שמצביע על עלייה בסיכון.
לעתים קרובות ממשלה נאלצת להתערב בזמן משבר כדי לחלץ בנקים או גופים חיוניים אחרים, למשל גופי חיסכון פנסיוני. אירוע מסוג זה, כפי שהיה בכמה מדינות מאז המשבר 2008, עלול להכניס ממשלה שהמצב הפיננסי שלה נראה תקין לפני כן, למשבר חוב חריף. לפעמים ממשלה נאלצת להוציא סכומים גבוהים בעקבות אסון טבע או מלחמה.
ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להיות שאננה אחרי סיבוב ענק בשוק הנדל"ן המקומי בעשור האחרון, שהזניק מחירים בחדות והגדיל באופן חד את היקף החובות הקשורים לענף. גם הסיכון הביטחוני בישראל גבוה יותר ממדינות אחרות, והוא דורש שולי ביטחון רחבים יחסית במצב הכספי של הממשלה.
לכן, אסור לממשלה להתפתות לתירוצים שונים שיאפשרו נטילת סיכונים גבוהים בתקציבה. מחיר ריסון הגירעון בעת הזו, כשהכלכלה צומחת, יהיה כאין וכאפס לעומת המחיר היקר מאוד שעלול לגבות משבר חוב.
הכותב הוא כלכלן ראשי במיטב דש השקעות