1.
קרוב לשנה חלפה מאז ההודעה הראשונה על רכישת השליטה בשיכון ובינוי על-ידי נתי סיידוף מידי המיליארדרית שרי אריסון. בזמנו, כבר עם ההודעה על העסקה, תיארתי אותה כעסקה תמוהה ומוזרה, שנעשית בדיסקאונט על מחיר הבורסה, ועוד אחרי תקופה של ירידות במניה מאז הפרסומים על חקירות בעסקיה בחו"ל.
מי שהיטיב לתאר את העסקה המוזרה הזו (מבחינתה של אריסון), והמצוינת עבורו, הוא נתי סיידוף בעצמו, בראיון שהעניק ל"כלכליסט" לפני חודשיים. "הקב"ה היה טוב אליי ונתן לי את שרי, החברה שלי, ולא את החברה של אלוביץ'. יש לנו גם התאמה אנושית יותר טובה".
אחרי זה תיאר סיידוף איך הוא עושה עסקים: "אני קונה בלי בדיקות נאותות. אין לי בנקאי השקעות, עורכי דין ואנליסטים, אני עושה הכל לבד ומשתמש באינטואיציה. הולך בין הטיפות. אין הרבה עסקים שקניתי ולא צלחו. אני לא תשובה שנכנס, מרוויח, מפסיד, מהמר. שיעור התשואה השנתית הממוצעת להשקעות שלי הוא 22%.... הייתי מצטנע ואומר שזה יותר מזל משכל, אבל זה גם מזל וגם שכל. לא רק מזל. אבל כן, בסופו של דבר הקב"ה היה טוב אליי".
סיידוף אף הסגיר פרטים ממהלכו הקצר של המו"מ... "אפרת פלד באה, ישבנו, סיפרו לי על החברה; אני לא אוהב לקרוא אלא לשמוע. אמרתי, 'בסדר, אקנה את החברה. זה הדיו דיליג'נס שלי, לא צריך מצגת, אני מבין'. אמרו לי, 'מה, תיכנס לדיל ואז תעשה מו"מ מחודש?'. אמרתי 'לא, אעשה את העסקה בלחיצת יד. יש לי רק בקשה אחת: אין לנו שום דבר בכתב. אם המניה תרד מחר זה עליי, לא אשנה את דעתי, אבל אם המניה תעלה מחר, אל תשנו גם אתם'. אמרתי לשרי: 'תזכרי את הרגע הזה שאת עומדת בו, עם חקירות ובלגן והמון משתנים. יום אחד תסתכלי אחורה ותגידי, הבנאדם הזה קנה בזול. אם זה יהיה ככה, אני רוצה שתפרגני לי'. שרי אמרה, 'נתי, אני חייבת למכור מסיבות אישיות, אאחל לך כל טוב'".
2.
ותראו את כל הטוב שנפל על סיידוף. כחוט השערה היה בינו ובין חתימה על עסקה שהיתה גורמת לו הפסדים כבדים על הנייר (בזק), אבל אין ספק: הקב"ה אכן היה טוב אליו. סיידוף קנה את השליטה (כ-47%) בשיכון ובינוי ב-1.1 מיליארד שקל, המניות הללו שוות היום כ-1.75 מיליארד שקל, רווח של כ-650 מיליון שקל על הנייר, רווח של כ-60% תוך שנה, ובהתחשב בהלוואת המוכר שקיבל סיידוף משרי אריסון (הוא אומר שהלוואה "קטנה"), התשואה על ההון העצמי הרבה יותר גבוהה.
חלק מההסבר שנותנים בשוק ההון הוא מינויו של אייל לפידות למנכ"ל החברה, שאף זכה לחבילת תגמול מאוד שמנה, אלא שהתמונה רק התחדדה מאז ההכרזה על מינויו: עסקת שיכון ובינוי היא אחת העסקאות התמוהות (מצד המוכר) שחוויתי אי פעם כעיתונאי. אני מתקשה לזכור עסקה כה גדולה, למכירת חברה כה ותיקה, שמתבצעת בהנחה כה גדולה על מחיר השוק. אני גם בטוח שסיידוף עוד יספור את הכסף במדרגות בעתיד והרווח לא יישאר "על הנייר". לשיכון ובינוי יש יתרת רווחים הראויים לחלוקה של קרוב ל-1.9 מיליארד שקל, יש לה אמנם מגבלות פיננסיות כלשהן בחלוקת דיבידנד, אבל דיבידנדים כלשהם בוא יבואו בעתיד.
3.
מזלו הטוב של סיידוף הפגיש אותו עם מוכרת - שרי אריסון - שרצה להיפטר מעסקיה בכל מחיר, נמאס לה מזה שתמונתה מרוחה על העיתונים, והיתרון הגדול שלה מבחינתו היתה שהיא עשירה כקורח. היתרון הנוסף הגדול של סיידוף היה אפרת פלד, יד ימינה של שרי אריסון, המשמשת כיו"ר וכמנכ"לית אריסון השקעות.
בעבר חשפתי שפלד זכתה לעלות שכר של 18 מיליון שקל בשנה, 1.5 מיליון שקל בחודש, בחברות ההחזקה הפרטיות של אריסון. עם השנים, היא הפכה לעושת דברה וליועצת של אריסון בעסקיה. למעשה, היא הייתה בעלת "ייפוי כוח" מאריסון לנהל כראות עיניה את העסקים השונים של הקבוצה, כולל בנק הפועלים, ואריסון לא הייתה ממש עסוקה בהם.
איך בדיוק מנהלת שמקבלת 18 מיליון שקל בשנה מוכרת עסק בדיסקאונט, בשיא צרותיו? אינני יודע אלו משתי האפשרויות גרועה יותר: האפשרות שפלד קיבלה שכר כה גבוה רק בשביל למלא אחר בקשותיה של אריסון, כולל למכור את השליטה בשיכון ובינוי ויהי מה, רק בגלל כמה כותרות בתקשורת על חקירתה של אריסון, או שהיא קיבלה שכר כה גבוה בשביל לא להבין שאף פעם לא מוכרים בנקודת השפל של חברה, במיוחד חברה יציבה עם עסקים מגוונים, שסך חלקיה באותו זמן היה הרבה יותר גבוה מהשלם.
בהיסטוריית העסקאות הישראלית תיזכר עסקת שיכון ובינוי כעסקה שבה המנהלת הכי מתוגמלת במשק עשתה את העסקה הכי הזויה במשק בעשור האחרון. אני תמיד משתאה איך אנשים עם תארים פיננסיים מתקדמים, עם יכולות ניתוח מבריקות לכאורה, שיודעים לכאורה לבדוק עסקים במסרקות ברזל, לא מסוגלים להבין את הכלל האינטואיטיבי בהשקעות.
"כשיורד גשם, אנשים מתקשים להאמין שבסוף השמש תצא", אמר סיידוף באותו ראיון, "ואז אני קונה, כי אני יודע שהיא תצא, ותייבש, והכל יהיה בסדר. זו התנהלות לא קונבנציונלית, אבל בניגוד לאחרים שעושים המון שיעורי בית, הולכים לפי כל החוקים, ואז מרוויחים או מפסידים - אני לעתים מאוד רחוקות נכנסתי לביזנס שלא צלח".
זה נשמע כל כך פשוט, אבל במקרה של שיכון ובינוי זה היה עוד יותר פשוט: זה לא שהעסק לא צלח, זה לא שהעסק הפסיד ערימות של כסף, זה לא ששיכון ובינוי הייתה במשבר פיננסי, שיכון ובינוי הייתה בסך הכול בתקופה של מבול כותרות שליליות על חקירות על שוחד לכאורה בעסקיה באפריקה וחששות להפרשות כבדות. והיו לה בסך הכל מנהלים שקיבלו כל כך הרבה כסף בשביל לא לזהות דבר כזה פשוט.
גורמים המקורבים לעסקה מסרו בתגובה, כי מכירת שיכון ובינוי בוצעה בעיתוי זה בין היתר בשל רצון הבעלים, כשברקע קיים חוק הריכוזיות שיכול היה להטיל מגבלה על משך הזמן של פיזור גרעין השליטה בבנק הפועלים. קבוצת אריסון השיאה תשואה יפה לאורך השנים מהחברה, תוך הבאת ערך מוסף בתחומי הקיימות החשובים לה.
