בית המשפט העליון / צילום: גיל יוחנן
המאבק בין שלוש רשויות השלטון - המחוקקת, המבצעת והשופטת - הוא עתיק-יומין, ואין בו כל חידוש. למדנו וחונכנו כי "המילה האחרונה" מסורה תמיד לרשות השופטת, וטוב שכך. אנו מצווים לשמור על עיקרון יסוד זה. אכן הכנסת (הרשות המחוקקת) היא הריבון, והיא מייצגת את אזרחי ותושבי ישראל, ויחד עם זאת אני סבור כי הרשות השופטת רשאית (ואולי חייבת) להתערב ואף לבטל חוקים במקרים קיצוניים של פגיעה מהותית עמוקה ויסודית בזכויות אדם באשר הוא אדם ובערכי השוויון המעוגנים במגילת העצמאות.
לאחרונה נשמעה ביקורת ציבורית בכל הקשור להוראות חוק יסוד: ישראל - מדינת הלאום של העם היהודי. אינני שותף לביקורת זו, ואני מניח שאם תהא עתירה לביטולו - בג"ץ לא יבטלו. אכן ישראל היא מדינתו של העם היהודי בעולם כולו, ומקריאת הוראות החוק לא מצאתי שיש בו פגיעה כלשהי בזכויות אדם של מיעוטים.
נוכח העובדה שחוקי היסוד מהווים פרקים של החוקה העתידית של ישראל, אם דעתי הייתה נשמעת, הייתי מחוקק חוק נוסף הקובע כי כל חוקי היסוד מהווים מיקשה אחת, ויפורשו וייושמו כאחד; ובענייננו - חוק הלאום בשילוב עם חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
ניקח לדוגמה חוק שיאפשר לאזרחי ישראל, גם אם אינם תושביה, להצביע לכנסת (כמקובל בהרבה מדינות נאורות). אני מניח שחוק כזה לא יבוטל על-ידי בג"ץ. לעומת זאת, טלו את אותו חוק שבמסגרתו ייקבע כי זכויות ההצבעה מוקנות רק למי שהוא יהודי - אני מניח שחוק מפלה כזה כן יבוטל על-ידי בג"ץ.
מכאן ועד לביטול חוקים, כמו למשל "מס דירה שלישית" עקב הליכי חקיקה חפוזים, או ביטול כליאה לתקופה סבירה של מסתננים שנכנסו לישראל בניגוד לחוק הכניסה לארץ ולחוק למניעת הסתננות - הדרך עוד ארוכה.
על בית המשפט העליון מוטלת האחריות לנהוג בזהירות ולפעול במתינות ("Self Restraint") ובמגבלות עצמיות", בטרם ביטול חוקים, ואין כל צורך בחקיקה של "פסקת ההתגברות", שתקנה לכנסת סמכות - אפילו ברוב מיוחס - לחוקק מחדש חוק שבוטל על-ידי בג"ץ. ההפך הוא הנכון:
אם תהא חקיקה פוגענית כזו, מספר הביטולים רק יגדל, שכן האחריות לתוצאותיהם לא תחול על בית המשפט העליון - אלא על הכנסת, על כל ההשלכות הנגזרות מכך.
יחד עם זאת, נוכח העובדה ש"המילה האחרונה" מסורה לרשות השופטת, מן הראוי שביטול חוקים לא ייעשה ברוב רגיל מבין חברי הרכב השופטים היושב לדין, לדוגמה 3 מתוך 5 שופטים או 4 מתוך 7 שופטים, אלא ברוב מיוחס של שני שלישים מכלל השופטים המכהנים באותה עת בבית המשפט העליון.
כל הדיבורים הנשמעים לאחרונה, כמו למשל - שיש לעלות על בית המשפט עם D-9, או בדבר "סוף הדמוקרטיה" - אינם ראויים. כל מה שצריך להיעשות בעת הזו הוא הידברות ושיח הולם עם הרשות השופטת על-מנת להגיע להסכמות.
והיה ובניגוד לעמדתי ולעמדת מרבית מחבריי למקצוע, הכנסת תתיימר לחוקק את פסקת ההתגברות, וגם אם החוק יתקבל כחוק יסוד - אמליץ ללשכת עורכי הדין להשבית את עבודת בתי המשפט ואת העשייה המשפטית, עד לביטולם של רעיונות כאלה. השופטים אינם רשאים לשבות - אנו יכולים וחייבים.
הכותב הוא ראש משרד עורכי הדין כספי ושות'