אופניים חשמליים / צילום: תמר צפי
מי שמזדמן לרחובות ערינו לא יכול לפספס זאת: מהפכת המיקרו-מוביליטי (Micro Mobility) בעיצומה.
ישראל, שהייתה חלוצה עולמית בתחום, ממשיכה בתנופה ולפי נתוני הארגון לתחבורה חשמלית קלה קרוב ל-400 אלף כלים חשמליים נרכשו עד כה בישראל. בתחום הקורקינטים השיתופיים אנחנו רואים שארבע המפעילות שהתבססו בת"א וערי גוש דן פוזלות כעת לעבר יעדים נוספים: נהריה, ירושלים, הרצליה ואילת. סימני דעיכה בודדים ניתן לזהות בשירותי האופניים השיתופיים (תל-אופן איבדו מחצית מהמנויים, ofo הפסיקו את פעילותם בארץ ו- Mo-Bike מצמצמים את הפעילות הבינלאומית), אך סימנים אלה הם רק חלק מהאבולוציה הטבעית של התחום.
אבל מה הוא מסלול הנסיעה של כל הרוכבים האלה?
בתל אביב, למשל, סלולים כ-120 ק"מ של שבילי אופניים. למרות שהיא שיאנית המדינה, סך השבילים רחוק מכיסוי מלא. ביתר הערים הנתונים עגומים למדי ונעים בין קילומטרים בודדים לעשרות קילומטרים לא מספקים.
בחינה של נתוני משטרת ישראל, כפי שפורסמו בשנה החולפת, העלתה כי מספר הדו"חות שקיבלו רוכבי האופניים (ודומיהם) עמד על כ-30 אלף. חלק הארי (73%) ניתנו לרוכבי אופניים בגין עבירות שניתן להגדירן כנסיעה במקום שהחוק אוסר עליהם לנסוע בו.
לשם השוואה, EuroVelo היא רשת של 15 מסלולי רכיבה שונים הפרוסה ברחבי אירופה, מקשרת 42 מדינות, אורכה כ-45 אלף ק"מ והיא מתוכננת להתרחב לכ-70 אלף ק"מ. קופנהגן למשל, הגדולה בשטחה מתל אביב ב-60% ובגודל האוכלוסייה ב-40%, מרושתת ב-410 ק"מ של מסלולי רכיבה. המטרופולין של קופנהגן, המורכב מ-26 ערים נוספות שבהן גרים פחות תושבים מגוש דן, מחובר לעיר הבירה באמצעות 500 ק"מ נוספים.
כך, נדחקים הרוכבים הישראליים לכביש, המקום החוקי לנסיעה, אך שם גובר הסיכון, כשעולה רמת החיכוך עם כלי הרכב והם נפגעים בצורה קשה. בשנה החולפת גדל ב-5% שיעור התאונות הקשות והקטלניות שבהן מעורבים הכלים הדו-גלגליים.
בישראל בינתיים מנמנמים. תכנית "אופנידן" שנועדה לרשת את מטרופולין גוש דן ב-100 ק"מ של שבילי אופניים הוכרזה ב-2015, ועדיין נמצאת בשלב התכנון. תחילת העבודות על פרויקט זה לא נראה באופק. ראשי הרשויות משתדלים להימנע מעימות עם תושבים המורגלים לנסוע במכוניות ולא ששים לקבל החלטות אמיצות, שישפרו את איכות החיים בעיר כבר עכשיו.
במקום 17 רשויות שהיו שותפות בתכנון המקורי, ארבע כבר החליטו לעשות סיבוב פרסה וביטלו את הפרויקט בעירן. החלטות לסלילת או סימון שבילים נדחות פעם אחר פעם, על אף שמשרד התחבורה מעמיד בכל שנה 100 מיליון שקל לטובת הנושא ומינהל תכנון ופיתוח תשתיות אף הוציא נוהל מסודר לרשויות המקומיות.
הביקוש כבר קיים והרוכבים ממתינים בקוצר רוח לשבילים מסומנים. ואם זה לא מספיק - אז מחקרים תומכים, וכפי שניסיוננו הרב בכבישים מלמד - כשבונים תשתיות, הן מתמלאות בנוסעים.
ראשי רשויות, אפשר למלא את רחובות הערים בתשתיות, הפעם מהסוג הנכון. הבחירה בין ההגה לכידון, בידיים שלכם. תבחרו בכידון - תקבלו תושבים מרוצים שמגיעים בקלות וברוגע למקום העבודה ולסידוריהם. תבחרו בהגה - תקבלו תושבים מתוסכלים ומלאי תלונות על היעדר חנייה ועל בזבוז הזמן היקר בפקקים. ראו ברוכבים את הפוטנציאל להצלת העיר שלכם מהפקקים.
זה הזמן לשינוי גישה שיוביל לשיפור ופתרון. לא רק בדיבורים של ערב בחירות, אלא גם במעשים.
הכותבת היא מנכ"לית Future Mobility IL