אזור קריסת העגורן ביבנה/ צילום: ג'וזף
על רקע התאונה הקטלנית שהתרחשה השבוע ביבנה, בואו ניתן לעובדות להגדיר את מצב הבטיחות בתחום הבנייה עבודה בישראל. בשמונה השנים האחרונות נפלו בממוצע יותר משני עגורנים בשנה - זהו נתון חמור, בעיקר כשמביאים בחשבון שעגורנים נבנים בלב שטחים עירוניים, באזורים הומי אדם, באזורי מגורים, ליד מוסדות חינוך, צירי תנועה וכו'. רדיוס הפגיעה של עגורן יכול להיות יותר מ-60 מטר בנופלו, כלומר פוטנציאל גדול לתאונה עם הרבה נפגעים. בבואנו לדון בסוגיה, חייבים לזכור שהיקפי הבנייה לגובה בישראל רק צפויים להמשיך ולעלות בשנים הבאות.
הנה דוגמה לעומק הבעיה והזלזול בשטח, שאותה הצגתי בספטמבר אשתקד בוועדת הרווחה של הכנסת: בביקורת של מינהל הבטיחות והבריאות לאחר תאונה, התברר ששני עגורני ענק, שמוצבים מעל בית חולים בלינסון בפתח תקווה, היו חסרי בדיקת בודק מוסמך ומפעילם החזיקו ברישיונות מזויפים ואחד מהם היה קטין. מיותר לציין את היקף תנועת האזרחים נמצאים ברדיוס הנפילה הפוטנציאלי של עגורן כזה ומשמעותה של קריסה באזור.
כשנכנסתי לתפקיד ראש מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית באפריל 2018 (תפקיד אותו עזבתי במחאה לאחר כחצי שנה), כבר ידענו על גודל המשבר והצבנו אותו בראש סדר העדיפות, למורת רוחם של חלק ממקבלי ההחלטות.
לאור הניתוח העמוק שביצענו למשק העגורנים, שכלל גם הצלבת מידע של שלושה מחקרים לא תלויים, שניים בארץ ואחד בחו"ל, מחקרים שהתבססו על ניתוח של מאות תאונות וכמעט תאונות. הוגדרו הפערים והותנעה פעילויות "חירום" בענף זה ,פעילות שאני מקווה שנמשכה גם לאחר התפטרותי.
עגורן צריח הוא מבנה הנדסי כבד וגבוה ונכון להיום לא קיימת חקיקה או נוהל שמגדירים את מארג המסמכים והאישורים שנדרשים כדי לבנות אותו. אין הגדרה של מרכיבי העגורן, אישורי מתקין ובודק חשמל, מעקב אחר שינויים שבוצעו לעגורן, שנת ייצור ובדיקות של כל מרכיב. ביקשנו ממכון התקנים לכתוב מודל ל"תיק עגורן צריח". המודל הוצג להתייחסות פורום מפעילי ומאחזקי העגורנים בכנס חירום בסוף אוקטובר אשתקד. קיומו של תיק כזה הוא מחויב המציאות, וזה רק שלב ביניים עד שיינתן פיתרון עמוק יותר בצורת חקיקה, תקנות ונהלים.
כ-1,800 עגורנים מוצבים כיום בישראל, כאשר כל אחד מהם חייב להיבדק על ידי בודק מוסמך לפחות פעמיים בשנה. בנוסף, עגורן חייב להיבדק לאחר שהוא מוקם או לאחר תיקון בעיה חמורה. כיום היקף הבודקים המוסמכים עומד על כ-10 בלבד - נדרש לפחות לשלש את מספרם כדי שיהיה לעמוד בהיקף הפעילות באופן מקצועי .
במקביל, יש לטפל בביטוח ייעודי לעוסקים בתחום, שמתקשים היום לבטח את עצמם.
אחת הסיבות המרכזיות לנפילת עגורני צריח היא חשיפה לרוחות חזקות, בעיקר כשמפעיל העגורן שוכח לשחרר את הבלם בסיום העבודה, כדי לאפשר למנוף להסתובב עם הרוח ולא לייצר מומנט נפילה חזק.
אפשר למזער סיכונים כאלה באמצעות הגבלת הצבת עגורנים עד 90% מגובה העבודה המקסימלי המותר - מה שיגדיל משמעותית את יציבותו. כמו כן יש למפות את משטרי הרוחות בגבהים של 60 מטר - נתון שחייבים להביא בחשבון בתהליך התכנון והצבת העגורנים , ניתוח כזה הטלנו על המכון המטאורולוגי באוגוסט האחרון.
כמו כן יש לחייב קשירת עגורנים, במיוחד באזורים עירוניים. אפשר לרתום עגורן למבנה שמוקם, כדי להגדיל את יציבותו. ברוב המקרים היום הדבר הזה לא מבוצע, לרוב משיקולי עלות. ככל שהתכנון ההנדסי של המבנה והמנוף מאפשרים זאת, נכון לחייב רתימת העגורן למבנה - אם בהיתרי בנייה שמפיקות הרשויות המקומיות ואם באמצעות רגולציה של המדינה.
קיימים שני בעלי מקצוע מרכזיים בתחום הפעלת העגורנים: האחד הוא מפעיל העגורן והשני הוא האתת, שמכוון אותו מהקרקע. אנחנו חייבים לשפר את תהליך ההכשרה שלהם, בין היתר על ידי אימונים בסימולטור. כמו כן, נכון יהיה להתנות חידוש עיתי של הרישיון במעבר של מבחן ידע.
אחת הבעיות הקשות של זיופי תעודות רישיון של מפעילי עגורנים צומצמה משמעותית כבר בסוף שנה שעברה, לאור הנפקה של תעודות פלסטיק קשות לזיוף ופרסום תמונות המנופאים באתר המינהל. כך ניתן להצליב בין התעודה למפעיל העגורן.
ישנן היום מערכות טכנולוגיות חדשות שמאפשרות שיפור ברמת הבטיחות של המנופים. למשל, מערכת למניעת התנגשות, מערכת לבקרת עומס העמסה, מערכת למדידת רוח ואף מערכות אופטיות שמשפרות את שדה הראייה ומבטלות "אזורים מתים" של מפעיל העגורן, ומקטינה את התלות באתת - יש לחייב שימוש באמצעים אלה, לדוגמה דרך היתרי הבנייה של הרשויות המקומיות.
בנוסף, יש לרענן את משק העגורנים. נכון להיום כ-50% מעגורני הצריח במדינה הם בני 50-20 שנה. זהו משק מיושן. חוקרים מקצועיים לא מצאו קשר מובהק בין תאונות לגיל העגורן, אבל כן נמצא קשר בין תאונות לתחזוקת העגורנים. כיום נושא זה פרוץ, ולא מוגדרים בעלי מקצוע, שאמורים לטפל ולתחזק עגורני צריח. הטיפול והתחזוקה מבוצע על ידי בעלי מקצוע שהוסמכו על ידי בעלי העגורנים בלבד. בנוסף, גם חלק ניכר מחלקי החילוף של העגורנים לא נמצאים תחת בקרה. לבקשתנו מכון התקנים הסכים להכניס לתוכנית העבודה שלו לשנה זאת כתיבת תקן לתחזוקת עגורנים.
למרות שלא נמצא קשר מובהק בין תאונות לגיל העגורן, יש להגביל את גיל העגורן כנהוג בחלק ממדינות ה-OECD. יש לתמרץ את בעלי העגורנים הישנים להחליפם בחדשים עם תמרוץ כספי ממשלתי. ייתכן שאפשר להשתמש בהחלטת הממשלה 1320 לתיעוש הבנייה. הגבלה זאת תמזער את התלות באחזקה ותכניס בדרך עקיפה מערכות טכנולוגיות חדשות שקיימות בעגורנים החדשים.
אינני יכול להתייחס למשק ולמצב העגורנים במדינה, בלי להתייחס למצבו של מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית במשרד העבודה והרווחה. במינהל עובדים אנשים יקרים מאוד, חדורי מוטיבציה, שעושים כל אשר ביכולתם כדי לקדם את הבטיחות והבריאות התעסוקתית בישראל.
ראיתי אותם עובדים לילות כימים, גם שלא תוגמלו על כך, במטרה לקדם את הבטיחות. וזאת, למרות הביקורת הנוקבת על מצב הבטיחות בעבודה. לצערי, המינהל נמצא היום במצב שבו הוא "רודף אחרי הזנב של עצמו".
למינהל מגוון עיסוקים עצום - פיקוח על 65 אלף מפעלים, 13 אלף אתרי חקלאות, אלפי הסמכות בעלי מקצוע בתחום הבטיחות, 130 אלף מעליות, 13 אלף אתרי בנייה, כלל חומרי הנפץ במדינה שאינם בשימוש צבאי, מאות מרכזים עם סיכוני קרינה, הרפואה התעסוקתית במדינה ועוד. ניתוח מדוקדק שערכנו הראה שמעבר ל-130 התקנים הקיימים של המינהל, שכ-20% מהם לא מאוישים, חסרים לו לא פחות מ-160 תקנים נוספים. לאחרונה הובטחו למינהל 60 תקנים נוספים, בלבד.
בנוסף להיקף כוח-האדם החסר, יש לזכור שבשנים האחרונות פרשו ממטה המינהל מומחים רבים. אנשים שצברו את ניסיונם במשך שנים רבות עזבו, והמינהל לא מצליח לגייס לשורותיו מומחים חדשים. הסיבה העיקרית - השכר הלא אטרקטיבי של המשרד. כך יוצא שתחומים מקצועיים רבים נשארו ללא מוביל מקצועי במטה המינהל - כמו, באופן טרגי, תחום הבטיחות בבנייה.
למרות האתגרים הרבים שעומדים בפני המינהל, ניתן לשפר את המצב, בעיקר עם כניסתה של ממשלה חדשה. נידרש לאפשר לראש המינהל הבא לבצע את תפקידו ללא התערבות חיצונית (כמוגדר בחקיקה), ובמקביל להעמיד לרשותו בעדיפות עליונה את כול המשאבים המתאימים באופן המיידי.
הכותב הוא לשעבר ראש מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית במשרד העבודה והרווחה