מחאת עורכי הדין / צילום: שלומי יוסף
"והימים הם ימי מחאה". זו, כך נדמה, הכותרת המתארת את עולם המשפט בימים אלה. נראה כי הימים האחרונים ייזכרו בהיסטוריה המשפטית כימים של מחאה היסטורית וייחודית, שבה חברו יחד מאות משפטנים כדי "להילחם על הבית", על עולם המשפט המוכר להם. מה יהיו תוצאותיה של אותה מחאה, ואפילו לאן היא הולכת מחר, לא בדיוק ברור.
מה שכן ברור זה, שיש קופצים רבים על רכבת המחאה שדוהרת במהירות לעבר התנגשות חזיתית עם הממשל. בקרון אחד ברכבת הזאת נמצאים עורכי-דין בכירים במשק, שהצליחו להרים כמעט בין-לילה מפגש חסר תקדים בהשתתפות עשרות מהם - על-מנת להעלות רעיונות לבלימת יוזמות חקיקה, שלטענתם מאיימות על הדמוקרטיה בישראל, בהם הרעיון לחוקק את חוק החסינות שיעניק לראש-הממשלה חסינות מפני העמדה לדין, והרעיון לחוקק את פסקת ההתגברות, שמטרתה הגבלת כוחו של בית-המשפט העליון (יש הטוענים, כי במפגש השתתפו בין 100 ל-200, אבל איש לא ספר אנשים בחדר).
בקרון נוסף של רכבת המחאות יושבות עשרות משפטניות בכירות, שפנו לחברי-כנסת בדרישה למנוע את חקיקת פסקת ההתגברות, בטענה שהחלשת ביהמ"ש תפגע בזכויות נשים ובשוויון המגדרי; עוד קרון ברכבת המחאות תפוס על-ידי יותר ממאה מומחי משפט מהאקדמיה, שהודיעו על הקמת הקואליציה של הפקולטות למשפטים למען שלטון החוק.
חוצה מגזרים
ולא רק משפטנים הצטרפו לנסיעה המהירה. רכבת המחאה דוהרת גם דרך מחוזות ומגזרים אחרים, שהפועלים בהם מבקשים להגן על שלטון החוק, המאוים לטענתם. מדובר ברופאים בכירים שהחלו בהתארגנות מטעמם, במורים ובאנשי עסקים. ביממה האחרונה נעשו אף פניות כדי לגייס למחאה בכירים בחברות מובילות במשק ובהם אמדוקס, וויקס ונייס.
המחאה הזאת, כך נראה, חוצה מגזרים.
מנגד, צועדים בראש מורם ובנחישות "מתנגדי המחאה" - או שמא יש כבר לכנות אותם "מתנגדי המחאות" - שמבקשים לעצור את ההתלהמות לכאורה של אלה שקוראים תיגר על תוכניות הממשל, ואף מביעים תמיכה בחקיקות העומדות על הפרק. עצומות נכתבות ונחתמות, ומונחות כאבנים בחומה שמבקשים "מתנגדי המחאות" להקים על-מנת להגן על - כך גם לפי עמדתם - שלטון החוק.
המצב הנוכחי - ההיסטורי בעליל, ושלא ניתן לזלזל בו, או לנסות לטאטא אותו מתחת לאיזה שטיח של "לא היה כלום כי אין כלום" או "עסקים כרגיל" - מעורר גם לא מעט סימני שאלה. הראשון שבהם הוא - האם המחאות המשולהבות והמלאות עוז לא מוקדמות מדי? בלב הסערה עומדות תוכניות - לא מגובשות, לא מסודרות, לא ודאיות, ואולי לא ממש קיימות - של הממשל המתהווה, לכונן חוק שיגביל את סמכותו של ביהמ"ש העליון לבטל חוקים, וכן חוקים שיגנו על ראש-הממשלה, בנימין נתניהו, ויעניקו לו חסינות.
בלי בשר ממשי
ההצעות הללו עלו עשרות פעמים בעבר. כמו כן, נוסחו והוגשו גם כמה הצעות חוק ועד כה הן לא עברו. האם המצב הנוכחי, שבו מופרחות תוכניות ושלל מילים לאוויר, בלי בשר ממשי, מצדיק את הסערות הקיימות?
בעתיד הקרוב תינתן לכך תשובה, אם ההצעות אכן יקרמו עור וגידים. אבל בינתיים נראה שצריך לתת קרדיט לבכירי הבכירים במשק, שבחרו דווקא בעת הזאת להשמיע את קולם. זאת, אחרי שנים של שתיקה עבור חלק מהם, ועיסוק בעיקר ב-ד' אמותיהם ובכיסיהם הפרטיים. התחושה שלהם כי הקרקע כיום פורייה לקידום יוזמות שבעבר נבלמו, לא מופרכת.
אם עוברים את המשוכה הזאת, קשה שלא לתהות אם הצעדים המתוכננים והרעיונות שעלו במסגרת הימים הראשונים במאבק אמיתיים, אופרטיביים או שמדובר באיומי סרק. התשובה לכך היא כנראה "גם וגם". בעוד רעיונות קיצוניים שעלו בימים האחרונים, כמו השבתת מערכת המשפט, כנראה ייתקלו בחסמים אובייקטיביים ובחשש לפגיעה בלקוחות, כמו גם פגיעה בשופטים ובמערכת המשפט שעליה מבקשים המשפטנים להגן; נראה כי הפגנות כנראה יתגבשו, מסמכים משפטיים יכתבו, אולי גם עתירות לאותו ביהמ"ש שעליו מבקשים המוחים להגן.