סכסוכים בין רשתות בנוגע לשימוש בלעדי של סימני מסחר ופטנטים אינם דבר נדיר. כך לאחרונה הסתיים סכסוך משפטי בין רשת חנויות הרהיטים "הביטאט" הישראלית לבין רשת הריהוט הבינלאומית Habitat Design Limited (HDL), בקביעה של בית-המשפט העליון כי לשתי החברות לא יתאפשר השימוש הבלעדי בסימן המסחרי "הביטאט". מקרה נוסף, שאומנם לא נגע ישירות לסימן מסחרי, עסק בסכסוך משפטי מעניין בין חברות מזון על קטשופ. מדובר בסכסוך בין קבוצת "אסם" לקבוצת "היינץ", שבסופו נקבע כי היינץ תוכל לקרוא למוצר שאותו היא משווקת בארץ - "קטשופ היינץ".
קרב נוסף על "קניין רוחני" התקיים בשנים האחרונות בלשכת "רשם הפטנטים" (רשות הפטנטים שייכת למשרד המשפטים) בין "מגדניית אנג'ל - שלמה א. אנג'ל", המוכרת לרבים בשם "מאפיית אנג'ל" לבין "קונדיטוריית אֵנגל י. מוצרי מאפה". הסכסוך הוכרע לאחרונה בניצחונה של מאפיית אנג'ל.
מאפיית אנג'ל הירושלמית, שהקים שלמה אנג'ל בשנות ה-20 טענה כי קונדיטוריית אֵנגל, משתמשת בשם דומה העולה לכדי הטעיה לסימנה המסחרי, ובכך מטעה את הציבור, וגורמת לו לרכוש את מוצריה (של אנגל) במחשבה מוטעית שהם רוכשים את מוצריה של מאפיית אנג'ל.
מנגד, טענה קונדיטוריית אֵנגל, שהקים יצחק אנגל בשנות ה-50, כי מאז הקמתה היא משווקת דברי מאפה באריזות הנושאות את הסימנים אנגל בעברית ובאנגלית Engel, וככל שקיימת טעות בקרב הציבור, זו נגרמה בשל כניסתה של מאפיית אנג'ל לרשתות השיווק, לאחר שנים רבות שבהן היא (אֵנגל), פעלה בזירה זו, ללא מתחרים.
הסכסוך הובא לדיון ברשות הפטנטים. בהחלטה שנתנה סגנית רשם הפטנטים, עו"ד ז'קלין ברכה, המשמשת מטעם הרשות כפוסקת בסוגיות בתחום הקניין רוחני, נקבע - כי "מהפעלת 'מבחני התחרות' על בקשות השתיים עולה כי ידה של 'מאפיית אנג'ל' (נמצאת) על העליונה; ולכן בחינת הבקשות שלה לרישום סימני מסחר תימשך", בעוד שבקשות 'קונדיטוריית אֵנגל' נדחו.
למרות הניצחון של מאפיית אנג'ל בקרב, נראה כי המלחמה בין יצרניות המאפים טרם הסתיימה. יש באפשרותה של אֵנגל לערער על החלטתה של עו"ד ברכה לבית-משפט מחוזי.
על קוצו של גרש
תחילת הפרשה בשנת 2014, בעקבות תלונות שקיבלה מאפיית אנג'ל מצרכנים, בגין איכות ירודה לכאורה של מוצרי מאפה ארוזים, כשרים לפסח, ששווקו ברשתות השיווק. אנג'ל אשר כלל איננה מייצרת או משווקת מוצרים כשרים לפסח, הופתעה לגלות כי המוצרים שבגינם התלוננו הצרכנים, מיוצרים על-ידי הקונדיטוריה, המסמנת אותם בשם "אֵנגל".
הצרכנים אשר רגילים לזהות את המילה "אנג'ל", לא ייחסו חשיבות לניקוד השם או להיעדר הגרש בשם המותג, ולטענת אנג'ל, הוטעו לחשוב שהם רוכשים את המוצרים שלה. לטענת אנג'ל, הטעיה זו הובילה להגשת תובענה ייצוגית נגדה ביחס למוצרים ששיווקה בכלל קונדיטוריית אֵנגל.
בעקבות ההטעיה, פנתה אנג'ל במכתב אל הקונדיטוריה, ודרשה כי תחדל מהשימוש בשמה. במקביל, מיהרה להגיש המאפייה הוותיקה בתוך 5 חודשים, 3 בקשות לרישום סימני מסחר נוספים, שכללו את שמה המסחרי ("קונדיטוריית אנג'ל", "אנג'לי" ו"אנג'לנו"). אך הקונדיטוריה מצידה לא ויתרה, סירבה לחדול מהשימוש בשם "אֵנגל", והגישה מטעמה לרשם סימני המסחר, בקשה לרישום סימני מסחר, שכללה את השם אֵנגל ("אֵנגל - פשוט, אפיה של איכות").
לאור הבקשות המתחרות המונחות בפניה, וטענת כל אחת מהמאפיות כי זכותה לרשום את הסימנים גוברת על זכותה של רעותה, הורתה סגנית רשם סימני המסחר על קיום הליך של "בקשות מתחרות". הליך, שבמסגרתו יוכרע למי מהצדדים הזכות להמשיך את תהליך רישום סימני המסחר.
במהלך ההליך צורפו לבקשת הצדדים מספר בקשות נוספות לרישום סימני מסחר, כאשר מאפיית אנג'ל ביקשה לרשום מותגים של מוצרי לחם ומאפה שונים מבית אנג'ל ("אנג'ל מלא" ו"אנג'ל צרפתי"); וקונדיטוריות אֵנגל ביקשה לרשום כסימן מסחר את השם "אֵנגל".
ייצוגית נגד אנג'ל
סגנית הרשם, עו"ד ברכה, קיבלה את טענותיה של מאפיית אנג'ל, שיוצגה באמצעות עורכי-הדין נרדה בן-צבי ודניאל סקלר, ממשרד עוה"ד סולומון ליפשיץ. ברכה קבעה, כי אנג'ל "הצליחה להוכיח כי היקף ומשך השימוש שלה בסימניה נרחבים יותר, וכי היא הצליחה להחדיר לתודעת הצרכנים את המותג אנג'ל באופן שהציבור מייחס לה, לא רק את מוצריה שלה, אלא גם את מוצריה של הקונדיטוריה".
כדוגמה לכך הזכירה ברכה את דבר הגשת הבקשה לתובענה ייצוגית על-ידי צרכן שרכש מוצר של הקונדיטוריה, במחשבה שמדובר במוצר של אנג'ל. על אף שהטעות תוקנה באופן מיידי, טענו באי-כוחה של אנג'ל, כי טעות זו מעידה על עומק ההטעיה שנגרמת לצרכנים מהשמות הדומים.
בפסיקתה, דחתה סגנית רשם סימני המסחר את הטענה המקדמית של קונדיטוריית אֵנגל, שיוצגה על-ידי משרד עוה"ד בלום, גדור, פריימן, שלפיה הבקשות לרישום סימני המסחר אינן דומות עד כדי הטעיה; ולכן לא היה מקום לפתיחת הליך התחרות בין שתי החברות. בעקבות בקשות הצדדים (אנגל ואנג'ל) בחנה הרשמת את הדמיון בין השמות, לאור "המבחן המשולש" שנקבע בפסיקה. המבחן מורכב מבחינת "המראה והצליל", בחינת "הסחורות וחוג הלקוחות", ובחינת "יתר נסיבות העניין".
ברכה קבעה, כי "עולה בבירור כי קיים דמיון מטעה בין הסימנים, וכי לא די בהבדלים ביניהם כדי לאפשר לציבור להבחין בין מוצריה של המבקשת 1 (קונדיטוריית אֵנגל - מ' ש') לבין אלה של המבקשת 2 (מאפיית אנג'ל - מ' ש')"; ומשכך, נפתח בצדק הליך התחרות בין הצדדים".
סגנית הרשם הוסיפה, כי לפי "מבחן יתר נסיבות העניין", הבקשה לתובענה ייצוגית שהוגשה בטעות נגד אנג'ל, במקום נגד קונדיטוריית אֵנגל, מוכיחה את הבלבול של הציבור בין השתיים. מסקנה, שהובילה אותה לקבוע, כי "די בכך שקיימת הטעיה בשוק אשר לא נמצאו דרכים למנוע אותה, על מנת לדחות את הבקשה לרישום הסימנים במקביל".
עו"ד ברכה קבעה בנוסף - גם על-סמך ראיות כגון מחזורי מכירות - כי המוניטין של מאפיות אנג'ל "גדול לאין שיעור" מזה של הקונדיטוריה, ובכך העדיפה את המשך בדיקת בקשותיה לרישום הסימנים של אנג'ל. עם זאת, היא קבעה, כי לא הוכח שבחירת "אֵנגל" בסימן המסחר שלה נעשתה ממניעים פסולים. כי בשים לב לכך שנטען כי השימוש בסימן "אֵנגל" החל לפני כמעט 70 שנה, לא ניתן לקבוע אם היה כבר אז, במועד זה, למאפיית אנג'ל מוניטין רב.
עוד נימקה ברכה את החלטתה בכך שכניסת אנג'ל לתחום הקונדיטוריה בשנת 1984, והעובדה שהחלה להפעיל רשת חנויות ובתי-קפה תחת המותג "אנג'ל", הובילו למכירה ישירה לצרכן, שיצרה קרבה בין הצרכנים לאנג'ל (מכירה שלא התקיימה בין הקונדיטוריה לצרכנים), והיא זו שהביאה לקליטת המותג אנג'ל בתודעה הצרכנית, עד למצב שהצרכנים מזהים את המוצרים של הקונדיטוריה (אנגל) עם אנג'ל.
ברכה זקפה לחובת קונדיטוריית אֵנגל את העובדה שלמרות טענתה כי השתמשה במשך עשרות שנים בסימני המסחר שאותם היא מבקשת לרשום כעת, אנגל לא מצאה לנכון לרשום אותם עד עתה. לדברי ברכה, "הצורך" ברישום אֵנגל, הוא תולדה של מכתב התראה שקיבלה ממאפיית אנג'ל, שביקשה ממנה להימנע מלעשות שימוש בשם מסחרי מטעה.
עו"ד דוד בלום לשעבר ממשרד בלום, גדור, פריימן (כיום ממשרד ד"ר אייל ברסלר ושות') מסר בתגובה: "אנו לומדים את ההחלטה ושוקלים האם לערער על ההחלטה לביהמ"ש המחוזי".
