כנס החירום של עורכי הדין / צילום: שלומי יוסף
לכבוד: גב' אסתר חיות, נשיאת בית המשפט העליון ושופטי/ות העליון
מר צביקה בר נתן, משרד עו"ד גולדפרב זליגמן, מארגן מחאת עורכי הדין ה"בכירים" נגד הפגיעה לכאורה במערכת המשפט
פורום "מומחי" המשפט, קואליציה של הפקולטות למשפטים למען השלטון
ולכל חברי האליטה המשפטית
מכובדיי,
אני חש שדאגתכם לשלטון החוק ולדמוקרטיה הישראלית, כפי שהיא באה לידי ביטוי בארגון מחאות בעלות הד תקשורתי נרחב, באה אכן מעומק לבכם ומטרידה את מנוחתכם. לכן אני חש חובה להביא לידיעתכם, עד כמה שידי משגת, את רחשי האזרחים כפי שבאו לידי ביטוי באלפי שיחות לאורך השנים. הדמוקרטיה שאתם כה חוששים לה היא, בין היתר ובעיקר, מתן ביטוי לרחשי הרוב, ולא לרחשי מיעוט שולי, בכיר ככל שיהיה, שאפשר לכמתו בעשרות עד מאות בודדות של אנשים - מיעוט שמחובר היטב לעטיני התקשורת. האזרח הישראלי איננו מחובר לתקשורת ולכן קולו כמעט שלא נשמע, אף שהוא שקול לכל קול של אלה המכנים את עצמם "בכירים" או "מומחים".
ובכן, להלן רשמיי: החיכוך של האזרח הישראלי הממוצע עם בית המשפט העליון הוא די מינורי. החיכוך הרב הוא בעיקר של תנועות אזרחיות, לרוב מהצד השמאלי מאוד של המפה, שהפכו את העליון לבמת ערעור על כל החלטת ממשלה או הכנסת, כתוצאה מאובדן ההגמוניה בשלטון. לרוב, האזרח הישראלי בא בשערי בתי המשפט בערכאות הרבה יותר נמוכות, והוא מוצא שם מערכת שגוררת את ענייניו על פני שנים, מענה את דינו ונוטה לא להקשיב לו. הוא מוצא שם מערכת עם שופטים המחזיקים בדעות קדומות, לעתים גזעניות; הוא מוצא שם פסיקות לא אחידות; הוא בא לחפש צדק ולפעמים הוא מוצא שם דווקא אי-צדק. הוא מבין שהוא אינו יכול לנצח מערכת כה מסורבלת ושכדי לחפש צדק הוא צריך לא רק לבזבז שנים מחייו במאבקים במסדרונות בתי המשפט, אלא גם להיפרד מסכומים גדולים.
מכובדיי ודאי מכירים היטב את הנתונים שהופיעו בדוח האחרון של הוועדה האירופית ליעילות הצדק, שפורסם באוקטובר 2018 ונתוניו נכונים ל-2016: ישראל היא שיאנית במספר עורכי הדין לתושב - 738 עורכי דין ל-100 אלף תושבים, לעומת ממוצע של 162 עורכי דין וחציון של 119 עורכי דין ל-100 אלף תושבים באירופה. אינפלציית עורכי הדין בישראל פוגשת מיעוט יחסי של שופטים - 8.5 שופטים "מקצועיים", כפי שהם מוגדרים בדוח, לעומת ממוצע של 21.5 שופטים וחציון של 17.8 חציון באירופה. במדינות כמו אירלנד, סקוטלנד, דנמרק, ארמניה, גיאורגיה, מרוקו ועוד היחס הוא עוד יותר נמוך - בין 4 ל-8 שופטים ל-100 אלף תושבים. היחס הזה בין עורכי דין לשופטים יוצר את פקק המשפטיזציה בישראל - פקק שמזיק לאזרח, מזיק לדמוקרטיה ומזיק גם לכלכלה הישראלית.
מכובדיי, כדי לעשות לכם היכרות עם הדמוקרטיה העממית, לא זו שברומה של עולם, בחרתי להביא כאן ציטוטים נבחרים מהדוח השנתי של הסנגוריה הציבורית על תנאי המאסר והמעצר של אסירים, במיוחד של קטינים ובעלי מוגבלויות. כשקראתי את הדוח הזה, חשכו עיניי. לא חשבתי שבדמוקרטיה הישראלית, שכה יקרה ללבכם, מתרחשים דברים מזעזעים כל כך. עכשיו אני משוכנע שקל לשבור את רוחם של עצורים ולגייס אותם כעדי מדינה - הם יגידו כל דבר שיתבקשו ולו רק כדי להפסיק את ההתעמרות בהם, כפי שמתוארת בדוח. אינני יודע מי אשם ומי אחראי (הכי קל "לזרוק" את האשמה על שירות בתי הסוהר), רק תמהני אם תתגייסו למען הדמוקרטיה בהיבט הזה ותוכיחו שאתם לא מנותקים מהעם. למשל, תארגנו כנס של עורכי דין "בכירים" כדי לאיים בהשבתת בתי המשפט אם העוול לא יתוקן, או תצאו בקריאה של "מומחי משפט" באקדמיה למען זכויות הפרט, או תשמיעו נאום תקיף של נשיאת העליון בכנס כלשהו.
חלקכם ודאי מכיר את בג"ץ תנאי המחיה של אסירים שקבע כך: "כאשר מדובר באסירים הנתונים מאחורי סורג ובריח, קיומם הבסיסי אינו תלוי באפשרויותיהם הכלכליות, ומטבע הדברים הוא צנוע בהרבה, ועיקרו האפשרויות העומדות בפני האסיר ביומיומו לקיים את חייו במגבלות בית הסוהר ותכלית המאסר. אכן, 'זכותו של אדם לכבוד היא גם הזכות לכך שיהיו לו תנאי חיים המאפשרים קיום שבו יממש את חירותו כבן אנוש'... האסיר אינו יכול, כמובן, לממש בעת מאסרו את חירותו, אך אינו חדל כמובן להיות בן אנוש; והיחס האנושי אליו יועיל גם לחברה, במבט לעתיד ולמניעת שיבה לעבריינות ככל הניתן".
תמונה עגומה בבתי הסוהר
והנה הממצאים הקשים שעולים מדוח הסנגוריה הציבורית שפורסם לפני פחות משבועיים ולא זכה כמעט לאזכורים בתקשורת:
"מהאמור בדוח זה עולה שבמתקנים שבאחריות שירות בתי הסוהר, אשר נבדקו במהלך השנים 2018-2017 על ידי אנשי ונשות הסנגוריה הציבורית, אותרו מספר הפרות קשות של זכויות כלואים. התמונה המצטיירת בחלק מבתי הסוהר היא עגומה: תנאי הפרדה ובידוד קשים; צפיפות בלתי נסבלת; שימוש לא מידתי בכבילה; תנאים קשים ברכבי ההובלה; תנאים תברואתיים ירודים, מצב היגייני גרוע ובעיית מזיקים; תנאי אוורור בלתי נאותים; מחסור בציוד בסיסי לאסירים; ליקויים בקשר לאיכות המזון וכמותו; ליקויים במתן טיפול רפואי ועוד. ממצא מדאיג עולה ביחס לאוכלוסיית הכלואים הסובלים מלקויות נפשיות. מהדוחות עולה שכלואים אלו מוחזקים במקרים רבים בתנאי הפרדה והשגחה קשים, אשר אינם מהווים מענה לצורכיהם ואף עשויים להחמיר את מצבם. לעתים, כאשר עולה חשש לפגיעה עצמית, נעשה שימוש באמצעי ריסון באופן לא מידתי ובניגוד לעמדת הגורמים המקצועיים בתחום. אוכלוסייה נוספת אשר סובלת במיוחד מתנאי כליאה קשים היא הכלואים המסווגים כביטחוניים. כלואים אלה מוחזקים בתנאי צפיפות קשים במיוחד, ואינם זוכים לטיפול סוציאלי או למסגרות תעסוקה וחינוך.
"אשר למתקני המעצר שבבתי המשפט, מממצאי הביקורים שנערכו בשנים 2018-2017 עולה תמונה קשה לגבי תנאי ההחזקה של עצורים ואסירים. בין היתר, נמצא כי בחלק מהמתקנים שוררת צפיפות בלתי נסבלת; כי בחלק מהמתקנים תנאי תברואה ואוורור ירודים ביותר; כי קיימים ליקויים רבים במצבם של השירותים; כי במקומות רבים אין תנאים המאפשרים מפגשים בין עורכי הדין ללקוחות באווירה מכובדת ובטוחה, מצב המוביל לפגיעה בזכות ההיוועצות, ועוד.
"הניהול השוטף של ליווי הכלואים לבתי המשפט על ידי שב"ס בשנים 2018-2017 עודו מתאפיין בליקויים רבים המביאים לפגיעה חמורה בזכויותיהם של כלואים, כגון טלטולם בדרכים במשך שעות רבות שבמהלכן הם שוהים בצפיפות ברכבי ההובלה כשהם כבולים, והארכת משך שהייתם במתקני המעצר שבבתי המשפט מעבר לנדרש, כל זאת בתאי מעצר קטנים וצפופים שאינם מיועדים אלא להחזקת עצורים מעטים ולשעות בודדות. כפועל יוצא מגיעים הכלואים לדיונים בעניינם מותשים, באופן המקשה עליהם לממש את זכותם להליך הוגן. לכך יש להוסיף כי הן סדרי הליווי אל מתקני המעצר והן סדרי הליווי אל אולמות הדיון שבתוך המתקנים עצמם גורמים במקרים לא מעטים להובלת כלואים כשהם אזוקים לעיני הציבור הרחב, תוך פגיעה חמורה בכבודם. פגיעה זו מתעצמת כאשר מדובר בעצורים שהם קטינים או בעלי מוגבלויות.
"... 74% מהקטינים אשר יוצגו על ידי הסנגוריה הציבורית במהלך שנת 2017 נענשו בבידוד לפחות פעם אחת; ומחצית מהם נענשו בבידוד מספר פעמים לאורך תקופת מאסרם. נתונים אלה מעידים על שימוש תדיר ומדאיג באמצעי הבידוד, כאשר מבחינת המקרים השונים שבהם נעשה שימוש בענישה של בידוד עולה תמונה מטרידה גם באשר להיעדר הלימה בין המעשים שבגינם נענשו הקטינים, לבין חומרת הענישה שננקטה כלפיהם. עוד פורט בפנייה זו מידע שנאסף ממחקרים בעולם המלמד על השלכות חמורות של בידוד קטינים, לרבות בהקשרים של התפתחותם התקינה ובריאותם הנפשית. על רקע זה, הודגש בפנייה כי אופן השימוש באמצעי הבידוד כלפי קטינים וכן התנאים שבהם מוחזקים הקטינים בבידוד, עומדים בפער משמעותי אל מול סטנדרטים בינלאומיים ואל מול הנעשה במדינות מערביות אחרות, וכי יש לפעול באופן מיידי לצמצום השימוש בעונש הבידוד ביחס לקטינים, עד לביטולו כליל בהתאם לאמות המידה שנקבעו בסטנדרטים בינלאומיים. כן צוין כי נדרש לעגן את ההבחנה בשימוש באמצעי הבידוד ביחס לכלואים קטינים ובגירים בחקיקה ובהנחיות פנימיות מתאימות המותאמות למאפייניה הייחודיים של אוכלוסיית הקטינים".
"... אחד הקטינים מסר למבקרים כי נשפט לבידוד פעמים רבות במהלך מאסרו, למשל בעקבות דפיקות על חלון התא או שפיכת מים בתא. לדבריו באחת הפעמים שהה בבידוד במשך 6 ימים שבמהלכם לא התירו לו להכניס בגדים להחלפה. הקטין תיאר כי החלון בתא הבידוד היה סגור וכי המזגן היה מכובה, כך שבתא שררה תחושת מחנק קשה. קטין אחר מסר כי האסלה בתא הבידוד הייתה שבורה ולא היה ניתן לעשות בה שימוש לאורך כל הימים שבהם שהה במקום. שני קטינים מסרו כי בזמן ששהו בבידוד נלקחו מהם המזרנים במהלך היום, כך שנאלצו לשכב על מיטת הברזל... המבקרים התרשמו כי חוויית השהייה של הקטינים בתאי הבידוד היא קשה ביותר: שהייה לבד בתא ריק, בניתוק מוחלט מכל המתרחש באגף, ללא קשר עם המשפחה או עם גורמים אחרים וללא ציוד אישי וחומרי קריאה, אינה ראויה ומחייבת שינוי המציאות...".