התיקון לחוק החסינות כבר הוגש השבוע לנשיאות הכנסת כהצעה של ח"כ מיקי זוהר, והמחאות נגדו עוררו את אחד מהתומכים להעלות באוב טיעון ישן. "בהרבה דמוקרטיות מערביות, ראשי מדינה מראש לא יכולים בכלל להיחקר", אמר ל-ynet השר להגנת הסביבה זאב אלקין, ברמז למודל שמכונה "החוק הצרפתי". "בואו נגיד לצרפת שהיא מדינה מושחתת", הוא לעג בהזדמנות אחרת, בראיון לכאן ב'.
בצרפת החסינות של הנשיא לא תלויה בשיקול הדעת של הפרלמנט, וכל ההליכים, גם החקירה וגם ההעמדה לדין, מחכים להשלמת הכהונה. "כמה מהנשיאים שהיו שם בתקופות האחרונות, כולם כמעט, היו תחת סכנה של חקירה בזמן הכהונה - שהוקפאה ונמשכה אחר כך. והיו כאלה שזה הניב גם תוצאות", אמר אלקין.
כדי ללמוד באמת מהמודל הצרפתי, כדאי להתבונן לעומק איך מתמודדים איתו הצרפתים עצמם. בשישה עשורים שבהם מודל החסינות הצרפתי עומד בתוקף כיהנו במדינה תשעה נשיאים. לא כולם הצטיינו בניקיון כפיים, אך רק שניים מהם חסו בצל החסינות: ז'אק שיראק וניקולא סרקוזי. שיראק הוא היחיד שהועמד לדין לאחר כהונתו; סרקוזי עלול להצטרף אליו בקרוב.
שיראק: החוקרים זכו בעשור וחצי של וקאנס
החסינות הנשיאותית המיוחדת בצרפת נולדה ב-1958, כחלק משיטת המשטר שעיצב שארל דה גול במטרה לתקן את חולשות הדמוקרטיה הפרלמנטרית שנהגה בצרפת עד אז. חוקת הרפובליקה החדשה העניקה אפוא לנשיא סמכויות מופלגות. מנסח החוקה, מישל דברה (Debré), קרא לזה "מונרכיה רפובליקנית". החוקה קבעה בין השאר שכל עוד הנשיא מכהן, הוא לא יידרש להעיד בבית משפט, לא ייחקר ולא יועמד לדין. סעיף שלא הופעל מעולם קובע שבמקרה של האשמה ב"בגידה חמורה", יישפט הנשיא בידי הפרלמנט, שישמש כבית משפט גבוה.
בניגוד לחסינות פרלמנטרית, ההגנות האלה חלות על הנשיא בלבד: כמו ח"כים ישראלים, חברי פרלמנט צרפתים נהנים מחסינות חלשה יותר, שמגנה עליהם ממעצר וממאסר, אך לא מחקירה ומהעמדה לדין על עבירות שביצעו מחוץ למסגרת תפקידם.
בסוף שנות התשעים נפתחו בצרפת חקירות על חלוקת עשרות משרות מדומות בעיריית פריז לחברי המפלגה הגוליסטית RPR. ראיות מוצקות הובילו אל הנשיא הטרי שיראק, שהיה ראש העירייה מ-1977 עד בחירתו לראשות המדינה ב-1995.
בשנים הבאות נדרשו המועצה החוקתית של צרפת, לשכת התובע הציבורי בנאנטר וביהמ"ש העליון לפרש לראשונה את סעיף 68 לחוקה, המעניק לנשיא חסינות. מסקנתם הייתה זהה: הנשיא שיראק נמצא מעל לחוק עד אחרי שיסיים את תפקידו. בינתיים התרבו פרשות השחיתות ששמו של שיראק נקשר בהן: אל המשרות הפיקטיביות נוספו הטיית מכרזים, זיוף קולות בבחירות לעירייה ונסיעות יקרות לחו"ל במימון מקורות עלומים.
כשהתמודד שיראק לכהונה נוספת ב-2002, הוא נענה ללחץ הציבורי והבטיח לקדם תיקון בחוקה שיאפשר לפרלמנט להדיח נשיא מכהן, וכך להקדים את ההליך הפלילי. אלא שרק ב-2007 - חמש שנים אחרי שנבחר - אישר הפרלמנט תיקון כזה. על שיראק זה לא השפיע. הוא ממילא סיים את הקדנציה שלושה חודשים לאחר מכן, והחקירה נגדו התחדשה.
בשנים ששיראק ישב לבטח בארמון האליזה נפתחה שורת משפטים באותן פרשות נגד מקורביו ובכירים במפלגתו. עשרות הורשעו, ובראשם רה"מ לשעבר אלן ז'ופה, שנידון ב-2004 לשנה וחצי מאסר על תנאי. שניים ממקורבי שיראק, ראש הסגל שלו מישל רוסן והבכיר במפלגה הגוליסטית מישל ז'ירו, נידונו לארבע שנות מאסר כל אחד.
כתב האישום הראשון נגד שיראק הוגש רק ב-2009, והוא הורשע שנתיים אחר כך - בגיל המופלג 79, כשמצב בריאותו הולך ומחמיר. העונש על פרשות השחיתות המסועפות הסתכם בשנתיים מאסר על תנאי.
סרקוזי: הניסיון לחזור לאליזה ולחסינות נכשל
גם סרקוזי, יורשו של שיראק, נתלה בחסינות כדי להתמודד עם חקירות בכמה פרשות שחיתות. השתיים הבולטות נגעו למימון הקמפיין לבחירתו לנשיאות ב-2007. ב-2010 הוא הואשם, לצד שר העבודה בממשלתו אריק וורת, בקבלת תרומות של 150 אלף אירו במעטפות מהאישה העשירה בתבל - ליליאן בטנקור, יורשת אימפריית הקוסמטיקה לוריאל.
בנוסף, ב-2011, בראיון לרשת הטלוויזיה הצרפתית euronews, רמז בנו של מועמר קדאפי, סייף אל אסלאם, כי סרקוזי קיבל כספים מלוב. "הליצן הזה צריך להחזיר את הכסף: עזרנו לו כדי שיעזור לנו, והוא אכזב אותנו", הוא התלונן על מעורבות צרפת בפלישה של נאט"ו ללוב. לפי החשד שהתעורר, סרקוזי קיבל מקדאפי 50 מיליון יורו.
כמה לאט טחנו טחנות הצדק במקרה של סרקוזי? וורת התפטר מתפקידו כבר ב-2010, כשהנשיא עוד נהנה מחסינות. משפטו נפתח ב-2012 והוא זוכה ב-2015. חקירת סרקוזי בפרשה החלה רק עם פרישתו ב-2012, והתיק נגדו נסגר כעבור שנה.
סרקוזי שב והתמודד בבחירות לנשיאות ב-2012, אך הפסיד למועמד הסוציאליסט פרנסואה הולנד. במהלך הבחירות, טענה חברת המפלגה הסוציאליסטית וזוגתו של הולנד לשעבר, סגולן רויאל, כי סרקוזי נאבק על כסאו כדי לשמור על חסינותו. "אנחנו מכירים היטב את כל בעיות השחיתות שהאפילו על שנות נשיאותו".
בפרשת קדאפי נפתחה חקירה רשמית נגד סרקוזי ב-2013, וב-2014 הוא זכה לכבוד המפוקפק להיות הנשיא-לשעבר הראשון שנעצר לצורך חקירה. במרץ 2018, הוא נעצר שוב, ובתוך כמה ימים הוחלט להגיש נגדו כתב אישום, ובו סעיף נוסף: ניסיון לקדם שופט-חוקר תמורת הדלפה מהחקירות בפרשה. בסוף 2018, אחרי שסרקוזי ערער לשווא, נקבע שיעמוד לדין. משפטו טרם נפתח.
הביקורת הציבורית על החסינות הנשיאותית בצרפת מזכירה לפעמים את זו שנמתחת עכשיו בישראל. ב-2001 התפטר במחאה אריק אלפן, השופט החוקר באחת מפרשות השחיתות של שיראק בעיריית פריס. "הנשיא שלנו חשוד שבמשך שנים העשיר את מפלגתו מכספי משלם המסים", הוא אמר אז בראיון, והזכיר שריצ'רד ניקסון בארצות הברית נאלץ להתפטר על עבירות קלות בהרבה. "אם לא נחקור אותו, איך נוכל להמשיך לחקור את כל החשודים האחרים?".
