תרזה מיי, ראשת ממשלת בריטניה, נואמת בפרלמנט / צילום: Reuters TV
כמו סיזיפוס, היה נראה כי ראש ממשלת בריטניה תרזה מיי נדונה שוב ושוב לנסות ולגלגל הסכם "ברקזיט" בלתי אפשרי דרך הפרלמנט הבריטי. פעמיים היא נכשלה רשמית. בפעם הראשונה בהפרש הגדול ביותר בהיסטוריה המודרנית של בריטניה, בפעם השנייה באופן שחיסל את סיכוייו; אינספור שינויים בהסכם בוצעו, עשרות אלפי שעות הוקדשו לדיונים. הניסיונות נעשו עד השבוע האחרון, שבו הציגה מיי דרך חדשה לאישור ההסכם, שכוללת גם אפשרות הצבעה נוספת עליו. כשהתברר כי גם היא חסרת סיכוי, הרימה מיי ידיים ונכנעה. בפעם השלישית, סלע ה"ברקזיט" הידרדר וקבר תחתיו את הקריירה הפוליטית של מיי.
את אנחת הרווחה שלה עתה, כשלא תצטרך להמשיך ולעסוק ב"ברקזיט" מול תקשורת לועגת ופרלמנט מציק, היה אפשר לשמוע כל הדרך מ"דאונינג 10". היא הזילה דמעה, אבל קשה לדעת אם לא היו אלה גם דמעות של שחרור. מישהו אחר יצטרך לרבע את המעגל, להעביר את ההסכם למרות ניגוד האינטרסים בתוך המפלגה השמרנית ובתוך מפלגת הלייבור שבאופוזיציה, ומצד הצפון אירים הנאמנים לממלכה המאוחדת.
"כעת יהיה על מי שיבוא אחריי לקדם חקיקה שתכבד את החלטת העם הבריטי לפרוש מהאיחוד האירופי", אמרה מיי, "היא או הוא ייצטרכו למצוא קונצנזוס בפרלמנט שאני לא הצלחתי למצוא. הסכמה כזו רק תבוא לאחר ששני הצדדים יסכימו להגיע לפשרה".
היא הבהירה את מה שברור לכולם: פשרה כלשהי תצטרך להתבצע. מיי לא היססה ואמרה כי הגעה אליה היא עניין של חיים ומוות. "לעולם אל תשכחו שפשרה אינה מלה מלוכלכת" ציטטה את דבריו של סר ניקולס ווינטון, שסייע לארגן את רכבות ה"קינדרטרנספורט" שהצילו אלפי ילדים יהודים משטחי גרמניה הנאצית ברגע האחרון, "החיים תלויים בפשרות".
גם אם התפטרותה לא היתה מפתיעה, ההודעה עדיין טילטלה את המערכת הפוליטית באירופה, הנמצאת במהלך בחירות לפרלמנט האירופי. הליש"ט עלתה קלות (0.3%), בין השאר על רקע הערכות כי גוברים הסיכויים כי הפרישה כולה ללא תתרחש.
אבל אם הדברים תלויים במחליף האפשרי של מיי, הדברים נראים לגמרי אחרת. בוריס ג'ונסון, שר החוץ הבריטי לשעבר פרש מהממשלה על רקע ביקורת על ה"ברקזיט" הרך שהובילה מיי, ונחשב למועמד המוביל להחליפה. ג'ונסון כבר הבהיר כי אם ייבחר לתפקיד, הוא יאיים על האיחוד האירופי בפרישה חד-צדדית, תסריט ממנו חוששים רבים באיחוד האירופי וגם בבריטניה, ותסריט שנגדו הצביע הפרלמנט הבריטי כבר פעמיים.
גם ג'ונסון, תלמיד לימודים קלאסיים באיטון ובאוקספורד, היה זקוק למשל מהזמנים העתיקים כדי להגדיר את התנהגותה של מיי, שהיתה רוויה מכשולים, משברים ומרידות פנימיות, ושדומה כי לא ידעה יום של נחת פוליטית בכהונתה הקצרה - חלק גדול מכך בגללו. בהודעת הברכה שפירסם בטוויטר, שבה שיבח את התפטרותה, כינה אותה ג'ונסון במלה אחת: סטואית.