קריסת מנוף ביבנה בה נהרגו 4 פועלים / צילום: ג'וזף
אחרי 20 הרוגים בתאונות בנייה מתחילת 2019, שישה מהם בתוך שלושה ימים בלבד, אין מחלוקת שיש לנקוט צעדים מידיים וחריפים לשיפור רמת הבטיחות באתרי הבנייה. מהצד השני ברור גם ששינוי משמעותי לא יקרה בתוך יום ולא יומיים. כשמדברים על תאונות הבנייה, מדברים בדרך כלל על היעדר פיקוח ואכיפה, על רשלנות ועל זלזול. בצד הפתרונות מדברים על הגדלת מספר המפקחים, על קנסות וסגירות אתרים ועל רגולציה קשוחה יותר. אבל אלו לא הכלים היחידים בהם ניתן להשתמש על מנת לצמצם את הקטל באתרי הבנייה. הנה עוד כמה פתרונות שבדרך כלל נשארים בשוליים.
1. למידה מכשלים
ארבעה בני אדם נהרגו מקריסת מנוף. המשפט הזה נכון לא רק למה שקרה ביבנה בשבוע שעבר אלא מתאר גם מקרה שהתרחש לפני שלושה שבועות בלבד בעיר סיאטל בארצות הברית. שניים מההרוגים היו מפעילי המנוף שעמדו עליו ונפלו איתו, ושניים עוברי אורח שהיו במכוניותיהם שהמנוף נפל עליהן.
אף שעדיין לא שוחררו מסקנות רשמיות מהחקירה, מומחי בטיחות אמרו לאתר Engineering News Record (ERN), כי החשד הוא שהצוותים באתר, שהיו בתהליך של פירוק המנוף, שחררו מוקדם מדי או הסירו את הפינים שחיברו את הציר למגדל - בדומה לדיווחים הלא רשמיים שנשמעו בשבוע שעבר מחקירת התאונה ביבנה.
יש ענפים שבהם הלמידה מתאונות היא עניין מובנה ומעמיק - אולם ענף הבנייה רחוק מכך מאוד. "כשמתרחשת בתעשייה שלנו תאונה של 'כמעט ונפגע', מנערים את האבק וממשיכים הלאה אפילו בלי לדווח", אומרת מירב אורן, מייסדת חברת הסטארט-אפ Versatile Natures, המייצרת חיישן IOT למנוף ופועלת בישראל ובארה"ב. "זו שאלה של תרבות. היכולת להבין מצבים של 'כמעט שנפגע'. לייצר תרבות שבה אתה יודע לזהות תהליכים של סיכון גבוה ולנטר אותם".
מה את אומרת על הדמיון בתאונות, בסיאטל וביבנה?
"כרגע שתי התאונות עדיין בבדיקה, אבל יש רמזים לקיצורי דרך בבטיחות.
"הרקע שלי הוא מאינטל וזה טבוע בי מאוד חזק - איך אתה משתמש באירועי ה'כמעט ו-' כדי למנוע את אירועי האמת. צריך להסתכל על בנייה כמו שמסתכלים על תהליך ייצור: הסתכלות תהליכית. אין יעילות בלי בטיחות".
האלוף (מיל) איל בן ראובן, ח"כ לשעבר וכיום ראש המטה לבטיחות בהתאחדות בוני הארץ, מסכים שדרוש שינוי עומק בנושא תרבות הלמידה מתאונות. "נסעתי ליבנה ביום ראשון, ראיתי את המנוף, ולמחרת הוצאנו לכל הקבלנים נייר עם לקחים ראשוניים ממה שקרה, ועם המלצות מה לבדוק - את גיל המנופים, את ההכשרה של המנופאים, את ההכשרה של אנשים שבאים לפרק ולהרכיב - היום לא דרושה שום הסמכה לכך.
"זו הייתה הפעם הראשונה שזה נעשה. אני מביא את זה מהתרבות הצבאית, אבל בצבא נותנים פקודות - והחיילים מבצעים אותן. ברור שזה הרבה יותר קשה באזרחות".
מה השלב הבא בלמידה מטעויות?
"אני מדבר עם מנהלי החברות הגדולות שעושות תחקירים, כדי שאפשר יהיה להשתמש בהם. אני רוצה לפרסם ללא זיהוי, ללא שם וללא פרט מזהה, ונכתוב מה שווה ללמוד מהמקרה. לא קל לאנשים לעכל את זה.
"דבר שני, את החקירה הפלילית עושים ביחידת פלס במשטרה, ואני הולך לדון עם מפקדת היחידה איך אני יכול לקבל את הדברים שלא ישמשו כנגד הקבלנים לאחר מכן, רק לצרכי למידה".
2. הכשרת עובדים
חסן שולי, מומחה בטיחות ומדריך ותיק בהדרכות בטיחות, סבור שהבעיה בבטיחות בענף הבנייה מתחילה השכם בבוקר, כשמגייסים עובדי בניין ללא כל הכשרה. "אתה עובר עם הטנדר שלך בשכונה, מצפצף, אנשים יוצאים ואתה אומר, 'אני קבלן בניין וחסר לי עובדים', ולוקח את מי שבא. אפילו לא שואלים אותך אם זה ברזלנות, טפסנות, עבודות גמר", הוא אומר.
בשיחה עמו בשבוע שעבר הוא נשמע מתוסכל וכעוס. "צריך להכשיר את עובדי הבניין לעבודה, ולחנך לבטיחות. כמו שאני נכנס לתא הנהג ברכב עם רישיון נהיגה, אני אמור להיכנס לאתר בנייה עם רישיון. אתר בנייה זה כמו שדה מוקשים.
"את הכסף שאנחנו משלמים כפיצויים ולשארים של האנשים שנהרגים בתאונות עבודה, היינו יכולים להשקיע בלייצר 'דוקטורים לעבודות בנייה'. חבל שהכסף הזה משולם ללא תועלת. ויש גם הרבה תאונות ללא הרוגים. אלפים, בתהליכי שיקום וטיפול רפואי, שהמשפחות שלהם יורדות מתחת לקו העוני".
"את הכשרת הבטיחות אנחנו (התאחדות בוני הארץ - ה.י.ל) לוקחים על עצמנו. נשקיע בעצמנו את כל המשאבים הדרושים בהכשרות בטיחות, שלא ייכנס פועל לאתר שלא עבר הכשרה. אבל הכשרת הפועלים לעבודה זה תפקיד של המדינה", מסכם בן ראובן את הדברים.
3. שימוש בטכנולוגיה:
טכנולוגיות מתקדמות נכנסות לאט מאוד לאתרי בנייה, אבל דווקא במלחמה בתאונות אפשר להשתמש בטכנולוגיות לא מאוד מורכבות.
איך היית משתמשת בטכנולוגיה למניעת תאונה כמו קריסת המנופים?
אורן: "אנשים שעובדים באתרי בנייה אומרים שבעת פירוק של מנוף - אף שבדרך כלל מדובר בחברה חיצונית - בשלב הזה הם אף פעם לא רגועים. הפירוק הוא תמיד תהליך יותר מסוכן. אז פעולה שידועה כמסוכנת, כמו פירוק עגורן, הייתי מנטרת עם מצלמות או באמצעות רחפן. אפשר להשתמש בדברים שכבר קיימים.
"אבל תרבות עיגול הפינות לא מתחילה בנקודה הזו, וכל אמצעי הניטור של העולם לא בטוח שיעזרו אם אין תרבות של בטיחות. כבר ראיתי פועלים עם רתמות עליהם שרק לא עושים את הקליק להתחבר למבנה. זו תרבות".
יגידו לך שהמאמץ כרגע הוא להוריד את מחירי הדיור, ובטח לא להוסיף לעלויות.
"הניסיון להוריד את המחיר לתחתית פוגע בבטיחות. מאה אחוז. כשצריך להקטין עלויות, מעגלים פינות וזה פוגע בבטיחות. גם כאן הכנסת טכנולוגיה לבנייה יכולה לעזור, כי היא מגדילה רווחיות, ואם נשאר לך יותר שוליים אפשר להשקיע אותם בבטיחות".
4. שיימינג לחברות
ד"ר שרון ידין מהמרכז האקדמי פרס פרסמה בשבוע שעבר מחקר שכותרתו Saving lives through shaming. המחקר, שפורסם ב-Harvard Buisness Law Review Online, עסק בביוש רגולטורי: שיימינג שהרגולטורים עושים לחברות שכשלו בבטיחות - לא רק בבנייה.
כך למשל, משרד העבודה האמריקאי פרסם ניוזלטר שבו נכתב "הכישלון של המעסיק להגן על עובדיו, יצר טרגדיה שיכלה להימנע אם העובדים היו עוברים הכשרה והציוד המכני היה מטופל כמו שצריך".
לפי המחקר שערכה ד"ר ידין, משפטים כאלה מתפרסמים לעתים קרובות באתר האינטרנט של המשרד ובציוצים ובפוסטים ברשתות החברתיות. "זה מאוד אפקטיבי ומחזק את ההרתעה בענף. מפעלים אחרים מסתכלים על זה", היא אומרת.
הפרקטיקה הזו עוררה דיון נרחב בארה"ב. בממשל אובמה, היא מציינת, הפרקטיקה הזו זכתה ליותר תמיכה. "עורכי הדין של המעסיקים מאוד התנגדו לכך, וכרגע תחת ממשל טראמפ התעשייה הצליחה לקבל את שלה והם מאוד מצמצמים את התחום", מעידה ד"ר ידין.
זה יכול לעבוד גם בארץ? כי אנחנו רואים שמשרד העבודה דווקא החל לפרסם באתר שלו רשימה של צווי הבטיחות שהוצאו, אבל אנחנו לא רואים שבמבחן התוצאה זה עוזר.
"בישראל המצב גרוע ויש מחסור בתקציבים ובפקחים. הכלי הזה יכול להיות מאוד אפקטיבי. זה אמור לגרום לכל מיני קהלים להפעיל לחץ צרכני ועסקי על החברות.