שוק העבודה / צילום: שאטרסטוק
נניח שיושבים שני פקידים במשרד ממשלתי ואחד מעביר לשני דפים לבנים, השני גוזר אותם ומעבירם בחזרה לפקיד הראשון. הראשון מדביק אותם, מחזירם למצבם המקורי ומעבירם שוב לשני ששוב גוזר וכך חוזר חלילה ושוב בלי הרף.
ברור ששום תועלת לא נוצרת מעבודה זו. אך מבחינת הסטטיסטיקאים נוצר כאן "פריון עבודה", שבאין דרך טובה יותר הוא נמדד פחות או יותר באמצעות השכר שכל אחד מהפקידים האלו מקבל. משמע, למרות שברור לנו שתועלת העבודה אפסית, יש עדיין פריון עבודה. לפחות לפי הסטטיסטיקאים.
יתר על כן, לפי מדידות סטטיסטיות מקובלות, פריון העבודה של הפקידים הנ"ל שוות ערך לזה של שני מורים שמקבלים שכר זהה, אך להבדיל אלפי הבדלות הם עמלים ומזיעים ללמד כיתות של תלמידים ידע, בינה ודרך ארץ.
ויש גם פריון עבודה שלילי: בעלים של חברה שוכר את שירותיו של עו"ד מומחה לדיני חוזים והם מסכימים ביניהם ששכר העו"ד יהיה לפי שעות. העו"ד רוצה לעשות כמובן עבודה טובה, אך יותר מזה - הוא רוצה לעשות כמה שיותר כסף. מכיוון שהוא עובד לפי שעות כדאי לו לנפח את מספר שעות העבודה כמה שיותר. לכן הוא מוסיף כהנה וכהנה קושיות לחוזה, מטבל בשאלות שאינן בהכרח חשובות, מתעכב על זוטות ועוד. כך מתנפחות להן שעות עבודתו.
במקביל הוא מבזבז את זמנם של הצד השני לחוזה ושל עורכי דינו, שנאלצים לענות על עוד ועוד קושיות וזוטות, והוא אפילו מבזבז את זמנו של הצד ששכר את שירותיו הטובים.
והרי לנו כבר תופעה של פריון עבודה שלילי שאפילו הסטטיסטיקאים לא מסוגלים למדוד.
ישראל מדורגת במקום ה-27 מתוך 36 מדינות ה-OECD במדד הפריון. מקום שמחייב שיפור. אך זהו מדד חמקמק, בפרט במקרה הישראלי, ויש להתייחס אליו בפקפוק ובספקנות.
ספרי הכלכלה טוענים ש"הפריון הוא פונקציה של הרמה הטכנולוגית של המשק, וכן של רמת ההכשרה וההשכלה של העובדים". לפי הגדרה זו, ישראל, שיש בה יותר חברות טכנולוגיה ועובדי הייטק באופן יחסי מכל מדינה אחרת בעולם ושהיא המדינה השלישית הכי משכילה בעולם, הייתה צריכה להיות בעלת פריון עבודה מאוד גבוה. אם כך כיצד ממוקמת ישראל כל כך נמוך?
קיימות כמה תשובות לשאלה.
1. להלן "סוד" שידוע רק לסטטיסטיקאים שעוסקים בתחום: מתברר שמדינות אירופה, שהן 26 מתוך 36 המדינות ב-OECD, מודדות את פריון העבודה שלהן באופן שמושך אותו כלפי מעלה ביחס לכל היתר. מפאת בעיה בנתונים, מדינות אירופה אינן מודדות את שעות העבודה של העובדים הזרים שלהן, מכיוון שאין להן נתונים מספקים בנוגע לכך. מכאן, שהעובדים הזרים הם כאילו "בונוס", שמתווסף לפריון לעובד של כל מדינה באירופה.
לפי הלמ"ס, חלקם של העובדים הזרים מכלל שעות העבודה של העובדים בישראל הוא כ-10% והוא די יציב ב-15 השנים האחרונות. אם ישראל היתה מודדת את פריון העבודה כמו באירופה, הדבר היה מגדיל את הפריון שלה בכ-11%, שהיה משפר את מיקומה של ישראל בחמישה מקומות למקום ה-22 ב-OECD.
2. בעיית מדידה נוספת היא שהעובדים בארץ צעירים בהרבה מבמדינות המפותחות. הגיל החציוני בישראל הוא 30, לעומת 42 ב-OECD. עובדים צעירים הם פחות מיומנים ולכן גם פחות פוריים. בנוסף, בישראל המשכורת הנמוכה של חיילי הסדיר נספרת כתפוקה שלהם.
כמו כן בהשוואה בינלאומית יש לנו צבא ענק יחסית לאוכלוסייה. זה אומר, שהמון "עובדים" צעירים, חיילים בשירות סדיר מפיקים מ"עבודתם" תפוקה נמוכה יחסית. גם משקלם הגדול מקרב כלל העובדים מעוות את הנתונים עוד יותר.
3. פריון עבודה גבוה במדינות מסוימות היא בכלל עניין של מזל. הנורבגים נחשבים לעם בעל פריון עבודה מהגבוהים בעולם. האם הם עובדים קשה? לא בהכרח. האם הם מאוד מתוחכמים טכנולוגית? לא עד כדי כך. הסיבה העיקרית שהופכת אותם לבעלי פריון עבודה כה גבוה היא, שהם מצטיינים - או יותר נכון הים מסביבם מצטיין - במאגרי נפט וגז אדירים. עובדה זו הופכת אותם למדינה בעלת התוצר לנפש הגבוה ב-OECD. ומכאן פריון העבודה הגבוה.
4. אנחנו מדינה מיוחדת בגלל ההייטק. בשיטות למדידת פריון עבודה קשה מאוד למדוד סטארט-אפים. בישראל כ-7,500 חברות כאלה, שמעסיקים עשרות אלפי עובדים. אנשים מבריקים שעובדים קשה, אך אינם מייצרים הכנסות מיידיות.
השיטה הקיימת למדידת הפריון שלהם היא לחלק את ההשקעה הכספית בסטארט-אפים במספר העובדים. ברור שזה מגוחך לאור הפוטנציאל האדיר שמייצרת התעשייה הזו בתחום המו"פ. בעיה נוספת היא שחברות הייטק שהן סניף מקומי של חברה זרה (ויש כ-380 כאלה) משערכות את שווי השירותים הניתנים בישראל, בין היתר לפי שיקולי מס, בשיטת "עלות פלוס", שיטה שמתעלמת מהתרומה הכלכלית האדירה של מרכזי המו"פ וכאן למעשה שוב נפגעת מדידת "הפריון" (וגם התוצר כמובן).
5. הסיבה נוספת לפריון נמוך היא הצטרפות נשים חרדיות וערביות למעגל העבודה. כאשר קיימת הצטרפות מאסיבית של נשים של מגזרים אלה למעגל העבודה. פריון העבודה יורד כי רמת הכישורים שלהן בתחילת הדרך נמוכה יחסית (אך תשתפר בהמשך) וכך גם רמות השכר שלהן נמוכות.
אם היו משקללים באופן רציני את כל הסיבות האלו, היה מתגלה שפריון העבודה בישראל דומה, אם לא גבוה מהממוצע של ה-OECD. המעקב אחרי המדד הזה הוא ריצה אחרי הרוח. הסקת מסקנות ממעקב אחרי מדד פריון העבודה בישראל (או בכל מקום אחר בעולם) זה קשקוש.
זהו אחד המדדים הכלכליים החמקמקים והבלתי אמינים ביותר ואין להתבסס עליו בהחלטות הצופות פני עתיד.
הכותב הוא יו"ר חיסונים פיננסים ומחבר משותף של הספר "ישראל סיפור הצלחה"