צחי הנגבי / צילום: תמר מצפי, עיבוד תמונה: טלי בוגדנובסקי
"צביעות תקשורתית", כך הגיב צחי הנגבי מהליכוד על ההאשמה שלפיה ניסיון מפלגתו לבטל את המגבלה החוקית על גודל הממשלה נובע מנוחות קואליציונית. "ראש הממשלה היחיד שכיבד את ההחלטה על ה-18 שרים היה, אתה יודע מי?" הוא שאל את רזי ברקאי בגלי צה"ל, וענה: "בנימין נתניהו! כל הממשלה שאני כיהנתי בה כשר משפטים, מ-1996 ל-1999, מנתה 18 שרים".
הנגבי התייחס לסעיף שיזמה ממשלת רבין ב-1992, שלפיו מספר השרים (כולל רה"מ עצמו) לא יעלה על 18, ומספר הסגנים לא יעלה על שישה. המגבלה הזו הייתה תגובה לאינפלציה בגודל הממשלות, שתפחו מ-12 חברים בממשלתו הראשונה של בן גוריון ל-25 בממשלת שמיר ב-1988. האם באמת נתניהו הוא היחיד שעמד בה?
רבין עצמו מינה תחילה לממשלתו רק 17 שרים מלבד עצמו. אבל זה היה איפוק מרצון, שכן החוק נועד להיכנס לתוקף רק בבחירות הבאות. כשהליכוד ניצח בבחירות ב-1996, נתניהו ציית ומינה 17 שרים בלבד. הרכב הממשלה נשאר יציב למדי לאורך שלוש שנות קיומה. עם זאת, ממשלות רבין ונתניהו לא קימצו במה שלא נאסר עליהם - חלוקת התיקים והכיבודים, ששר אחד יכול להחזיק בכמה מהם.
אבל כשהרכיב ברק ממשלה ב-1999, הוא תיקן את החוק ומינה 23 שרים. ד"ר עופר קניג מהמכון הישראלי לדמוקרטיה מסביר זאת בצורכי הקואליציה הרחבה שלו - 75 ח"כים. לא הועילו המלצות ומחאות, כל הממשלות מאז מנו מעל 18 שרים. את השיא רשם נתניהו עצמו ב-2009, כשמינה 30 שרים, שהחזיקו ב-32 תיקים ומינו 15 סגנים.
בשורה התחתונה: דבריו של הנגבי נכונים ברובם. מאז שנכנסה לתוקף הגבלת מספר השרים ל-18, רק ממשלת נתניהו מ-1996 עמדה בה. עם זאת, גם הממשלה שיזמה את התיקון, זו של רבין מ-1992, עמדה ברף הזה לפני שהיה מחייב.