לפני כמה ימים חגגתי עם הבת שלי את ל"ג בעומר. מה אומר לכם? לא חגגתי.
עזבו רגע בצד את המדורות האלה שעושות נזק נוראי לאיכות הסביבה והאוויר שלנו, אני רוצה לדבר על רשימות הכיבוד.
אלה, שכל ההורים ממהרים להירשם בהן כדי להספיק להשיג את הסעיפים הטובים - חבילה של 10 פיתות, או כלים חד פעמיים לבני המזל וסלט ירקות, למי שנרדם בשמירה. אז כן. יש שם גם סלט. אבל יש בעיקר המון המון המון ג'אנק.
סוכריות ונחשי גומי, טופי, במבה, ביסלי, תפוצ'יפס, נקניקיות - וקטשופ, כמובן אלא מה? ועוד לא אמרנו מילה על הקולה ומיץ הענבים. חגיגה בלתי נגמרת של סוכר ומלח וחומרים משמרים וצבעי מאכל. והכל בחסות ועד ההורים.
אם זה היה יום אחד בשנה, מילא. אבל אין מסיבת יומולדת בלי שולחן מעוצב מלא בכל טוב, או בכל רע, תלוי בהשקפה - וכמובן אין חגיגה בלי עוגה. כולנו כבר מכירים בנזקים של המזון הזה לילדים שלנו. אנחנו גם מדברים איתם כל הזמן על בריא ולא בריא. הם אפילו יודעים לדקלם את פירמידת המזון. אבל עד שאנחנו, ההורים, לא באמת נעשה שינוי בעצמנו ונבין שאפשר וצריך לחגוג אחרת, שום דבר לא ישתנה.
ואם אתם חושבים שאני סתם נודניק, הנה נתון קטן לסיום: כחמישית מתלמידי כיתות א' בישראל סובלים מעודף משקל. בכיתה ז' כבר מדובר בכשליש מהילדים וישראל היא בין המדינות המובילות בעולם בשיעורי התחלואה בסוכרת.
אז הנה אני מתחייב: שנה הבאה אני ראשון להירשם להביא סלט.