עודה, טיבי ושחאדה, המפלגות הערביות
תמיכתן של המפלגות הערביות בהצעת החוק לפיזור הכנסת, בניגוד לעמדת יתר מפלגות הקואליציה הייתה צפויה. לא היה צריך לחץ מיוחד מהליכוד, אף שזה הופעל והובטחו הבטחות, כדי לשכנע את חברי הכנסת הערבים לתמוך בפיזור הכנסת ובנסיון מחודש שלהם לזכות באמון הציבור הערבי. שכן בבחירות שהיו באפריל המפלגות הערביות יצאו בשן ועין. זה החל בפירוקה של המפלגה המשותפת שהשיגה 13 מנדטים בבחירות 2015, מספר שיא של מושבים לחברה הערבית, תוך הגעה לשיעור הצבעה הגבוה בעשורים האחרונים, 63%. אחמד טיבי היה הראשון לפרק, לפי טענתו שלו כדי לקדם את האג'נדה האזרחית של ערביי ישראל, לפי מבקריו כדי לקבל יצוג טוב יותר למקורביו ובהם גיסו.
אחר כך פרשו גם הרשימה האיסלמית רע"מ ואחריה בל"ד הלאומנית. אף שהיה ברור כי לבד, סיכויי מעבר אחוז החסימה קלושים, ראשי המפלגות לא הצליחו להתגבר על חילוקי הדעות. בסופו של דבר, ברגע האחרון ממש התחבר טיבי לחד"ש של איימן עודה, וכך גם רעם ובל"ד, ששינתה פניה ושמה בראשה את אמטנס שחאדה, מרצה למדע המדינה שנראה פחות פרובוקטיבי מחנין זועבי וג'מאל זחאלקה.
ביום הבחירות התייצבו להצביע רק 54% מבעלי זכות הבחירה בישובים הערביים, והתוצאות בהתאם, רק עשרה מנדטים לשתי הרשימות המשותפות. בשלב כלשהו בשעת אחר צהריים של יום הבחירות, הייתה פאניקה ממש במטות הבחירות של המפלגות, המואזינים במסגדים גוייסו ובמערכות הכריזה דחקו בתושבים לצאת ולהצביע.
"אנחנו לא רוצים לחזור על התסריט הזה", אומרים בחד"ש המפלגה הבכירה במגזר, ולכן עוד במהלך הדיונים על חוק הפיזור כבר קיבלנו את הסכמת כל המפלגות לשוב ולרוץ במשותף בבחירות שיגיעו.
תרמה לכך העובדה שבין המנהיגים הנוכחיים יש קשר טוב יותר מבעבר. איימן עודה מסתדר טוב יותר עם ההנהגה החדשה של בל"ד, והאירועים המשותפים שיזמו כלל המפלגות הערביות ובהם הפגנה אתמול נגד טיפול המשטרה בבעיית האלימות בחברה הערבית, מעידים כי הפעם, החיכוכים אולי לא יעלמו אבל יהיו מתונים בהרבה.
הד"ר לסוציולוגיה מהא כרכבי סבאח מאוניברסיטאות חיפה ותל אביב, אומרת כי שיעור ההצבעה נמוך מסורתית בחברה הערבית, ובעיקר כאשר יש סבב שני או בחירות חוזרות כפי שקורה כעת, התחלה לא כל כך טובה לקמפיין הזה. לדבריה שני גורמים מפחיתים את ההשתפות, האחד השוליות הפוליטית של הערבים בהנהגת המדינה, שום מנהיג לא ראה בערבים שותפים והרחוב הערבי מבין שלא סופרים אותו. אם נוסיף לכך את התבטאויות ההנהגה נגדם כמו נתניהו וכן חוק הלאום הגרום הזה גבר. גורם שני הוא פנימי, כלומר האמון או אי האמון בהנהגת החברה הערבית והלגיטימיות שלה כמנהיגות מייצגת, והאחוז הנמוך מעיד כי האמון הזה לא גבוה במיוחד.
כעת זו הזדמנות להנהגה לשפר את תמונת המצב וריצה משותפת היא חיונית לכך. לדבריה הנהגה זו חייבת לקיים שיח שידבר אל הציבור הערבי. הציבור לא קיבל את השיח שיצא נגד הימין הישראלי בבחירות בראשית השנה. השיח צריך להיות כזה שלא עוסק בימין הישראלי אלא כזה העוסק במעמדם זכויותיהם ואזרחותם של ערביי ישראל.
היא לא פוסלת את העלאת הסוגיה הפלסטינית גם בקמפיין ובכלל שכן זו בעיה של העם הפלסטיני-ערבי ישראלי, אבל צריך לשלב לדבריה את שיח האזרחות הישראלית עם הלאום הפלסטיני ולגשר ביניהם.
דבר אחד ברור למפלגות הערביות בוודאות, למרות נאום איימן עודה בהפגנה בתל אביב, כחול לבן, מפלגת האלטרנטיבה, תמשיך להתעלם מהן ולא תראה בהן שותפה עתידית.