הריון / צילום: shutterstock
החוק אינו מכיר בקיומה של זכות בלתי מסויגת של מטופל לבחור את האופן והדרך שבו יינתן לו הטיפול הרפואי. כך הבהיר בשבוע שעבר בית המשפט העליון בפסק דין שבו דחה את בקשתן של שתי נשים בהריון, כי יאושר להן לשכור את שירותיו של רופא פרטי, שרישיונו הוגבל. מדובר בבקשה ללוות אותן בלידה המוגדרת בסיכון גבוה, מחוץ לכותלי בית החולים.
העליון קבע, כי לא ניתן לקבל את הטענה כי כחלק מהזכות לשלמות הגוף, זכאיות יולדות לכך שהן יוכלו לקבל שירות רפואי ללא סייג, ללא תלות בסטנדרט רפואי מקובל ביחס לאותו שירות, ובכל מקום שברצונן לקבלו.
פסק הדין ניתן בארבע עתירות שהוגשו בעניינו של ד"ר אילן הלוי, רופא שהתמחה ברפואת נשים ומיילדות שרישיונו הוגבל. ד"ר הלוי הגיש שתיים מן העתירות, שבהן הוא ביקש שיותר לו לעסוק בליווי יולדות, בביתן, ובמרכז הלידה שבבעלותו, "ג'הארה דולה", בלי שיינתן להן "טיפול רפואי".
בשתי העתירות הנוספות, העותרות הן נשים המבקשות לאפשר להן לשכור את שירותיו של רופא פרטי - ובעיקר את שירותיו של ד"ר הלוי - ללוות אותן בלידה המוגדרת בסיכון גבוה, מחוץ לכותלי בית חולים. עיקר טענותיהן הן נגד הוראות חוזר מינהל הרפואה בעניין לידות בית (חוזר ממאי 2012) הקובע, כי מצבן הרפואי והרקע המיילדותי בעניינן אינו מאפשר לגורמי מקצוע ללוותן בלידת בית.
קיבל יולדות בסיכון
החוט השזור בכל העתירות, הוא פועלו של ד"ר הלוי, וההליכים המתנהלים נגדו. נגד הלוי מתנהלים הליכים משמעתיים ומשפטיים, ואף חקירה פלילית. זאת, בין היתר על רקע הטענה שהוא נוהג לקבל נשים בהריון בסיכון גבוה ללידות טבעיות מחוץ לבית חולים. רוב ההליכים עדיין תלויים ועומדים.
הפרשה החלה בשנת 2015. אז, משהתקבל במשרד הבריאות מידע בעניינו של ד"ר הלוי, כי הוא מקבל לידות ב"מרכז הלידה" בניגוד להוראות החוזר, ותוך חשיפת היולדות והיילודים לסיכונים משמעותיים, ננקטו במשרד הבריאות צעדי אכיפה כלפיו. במסגרת הליכים אלו, ולאחר שהוזהר ד"ר הלוי כי הוא מנהל את מרכז הלידה ללא רישיון, התחייב ד"ר הלוי, ביוני 2017, להפסיק לבצע כל פעילות של קבלת יולדות במתחם.
אלא שבמשרד הבריאות התקבל מידע על כך, שנוסף לכך שד"ר הלוי המשיך לכאורה לקבל ללידה יולדות במרכז, הוא אף קיבל יולדות בסיכון, על אף קיומן של התוויות נגד לידה בסיכון מחוץ לבית חולים. חלק מהמקרים הביאו לגרימת נזקים בריאותיים ליולדות, ולהגשת תביעות נזיקין מצידן נגד ד"ר הלוי.
לפיכך, ננקטו נגדו ונגד מרכז הלידה מספר צעדים מנהליים ומשמעתיים.
כך, עניינו של ד"ר הלוי הועבר מספר פעמים לבחינת ועדה, אשר המליצה תחילה על הגבלת רישיונו; ולבסוף על התלייתו. זאת, בשל החשד כי ד"ר הלוי קיבל לידות בסיכון גבוה במרכז הלידה. במסגרת המקרים שתיארה הוועדה, בולטים במיוחד שני מקרים שלגביהם התעורר חשד כי ד"ר הלוי קיבל שתי לידות בסיכון גבוה, של יולדות שבעברן הן עברו שני ניתוחים קיסריים.
במקרה אחד (שאירע ביוני 2018), הגיעה היולדת לבית החולים במצב קשה כשהיא סובלת מקרע ברחם. משרד הבריאות אף דיווח בדיון בבית המשפט העליון, כי בימים אלה ממשיך להתקבל מידע שלפיו ד"ר הלוי ממשיך לקבל לידות, תוך ביצוע פעולות רפואיות במתחם המרכז.
על רקע האמור, הוגשו נגד ד"ר הלוי גם קובלנות משמעתיות, לפי סעיף 41 לפקודת הרופאים; ונפתחה נגדו גם חקירה פלילית. מנכ"ל משרד הבריאות אימץ את החלטות הוועדות, וביקש להגביל - ולבסוף להתלות את רישיונו של הרופא - עד להכרעה בהליך המשמעתי התלוי ועומד נגדו.
לאחר שהתנהלו מספר הליכים בעניין, הוגבל רישיונו של ד"ר הלוי. על-פי ההגבלה, לא הותר לו לעסוק במיילדות, למעט במוסד רפואי מוכר, ותחת פיקוח. הרופא הורשה לעסוק ברפואה כללית וברפואת נשים, למעט טיפול באישה הרה, החל מהשבוע ה-35 להריונה (זאת, על-פי החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים מדצמבר אשתקד).
מלבד ההגבלות שהוטלו על ד"ר הלוי, נקט משרד הבריאות צעדים מנהליים גם כלפי מרכז הלידה: הוצא לו צו סגירה מינהלי האוסר על פעילות מיילדותית במתחם, קבלת נשים יולדות במקום, ואיסור מתן טיפול רפואי בקשר ללידה. חרף זאת, על-פי המידע שהגיע למשרד הבריאות, קיבל ד"ר הלוי אישה ללידה ב"מרכז".
זאת, בניגוד להנחיות משרד הבריאות, וחרף התוויות רפואיות ברורות וחד משמעיות, שלא לקבל את הלידה מחוץ לבית חולים, בשל ההיסטוריה המיילדותית של היולדת. כך, גם אופן הטיפול בלידה והעברת היולדת והיילוד לבית חולים נעשתה בחריגה מסטנדרט מקובל. ערר שהוגש על הצו (לסגירה) נדחה.
בטיחותה של היולדת
ד"ר הלוי, אשר ביקש להמשיך לעסוק בליווי לידות, פנה שוב למשרד הבריאות, "כאקט של זהירות", וביקש לדעת אם יוכל לעבוד כ"דוּלה" או כ"תומך לידה", ואם יש בכך משום הפרה של התליית הרישיון. בתגובה, ענה לו משרד הבריאות, כי בשים לב להכשרתו ולניסיונו כרופא, ליווי יולדות אינו עולה בקנה אחד עם המגבלות החלות על רישיונו. במכתב צוין, כי מדובר בניסיון מלאכותי מצד ד"ר הלוי להפר לכאורה את האיסורים החלים עליו.
במקביל להליכים, בין לבין, ניתן גם פסק דין בבג"ץ בעניין "רום נגד מדינת ישראל", אשר קבע כי במרכזי לידה ניתן "טיפול רפואי", ולכן ניתן לראותם כ"בית חולים", ולא ניתן להפעילם לצורך פעילות מיילדותית בלי לקבל אישור להקמתם. על פסק הדין הוגשה בקשה לקיים דיון נוסף.
על רקע עובדות אלה, דן בית המשפט העליון בעתירתו של ד"ר הלוי, ובעתירתן של הנשים שביקשו כי הרופא ילווה אותן בלידתן מחוץ לבית החולים, חרף הסיכון.
השופט דוד מינץ, בהסכמת השופטים ענת ברון וניל הנדל, דחה את כל העתירות, כאשר הוא קבע, בין היתר - לעניין הנשים ההריוניות, כי עתירותיהן תיאורטיות במידה רבה, מאחר שאף אחת מהן לא הוכיחה כי ישנם רופא או מיילדת שהיו נכונים לקבלן ללידת בית - מלבד ד"ר הלוי - על אף הסיכון הנשקף בלידה לאור עברן המיילדותי, סיכון אשר שתיהן לא חלקו על כך כי הוא אינו נמוך.
עם זאת, בחן השופט גם את טענותיהן נגד החוזר של משרד הבריאות, ובהן הטענה כי הן זכאיות לבחור את הרופא המטפל ואופן הטיפול הרפואי, וכי החוזר הוצא בחוסר סמכות. השופט ציין, כי בבסיס החוזר של משרד הבריאות עומד העיקרון שעל פיו נדרש איזון בין "חופש הבחירה של היולדת" לבין בטיחות היולדת והיילוד, וכי "כפי שמציין החוזר, הוא מופנה אל אנשי המקצוע ולא אל האישה היולדת, והוא מבהיר עבורם מהו הטיפול הנכון והראוי, לעמדת משרד הבריאות, ביולדת המבקשת ללדת בביתה".
לא פגיעה בזכויות
עוד קבע בית המשפט, כי "הפרספקטיבה האמורה לעיל, בדבר אופיין של הוראות החוזר במקרה זה, מובילה גם לדחיית טענת העותרות, שלפיה עצם הוצאת החוזר מהווה פגיעה בזכויות של ציבור היולדות, ללא הסמכה בחוק. לא ניתן לקבל את הטענה הכללית כי עצם קביעת הוראות החוזר מהווה פגיעה בזכויותיהן".
כן, הובהר בפסה"ד, כי "החוזר אינו אוסר על אישה, כולל אישה בהריון בסיכון גבוה, ללדת בביתה ללא איש מקצוע. החוזר אף מדגיש באופן מפורש, כי אישה רשאית לעשות כן".
בית המשפט אף דחה את טענתן של העותרות, שלפיה הוראות סעיף 3 לחוק זכויות החולה, הקובע את הזכות לטיפול רפואי, מאפשר להן לבחור את המטפל, ובמקרים חירום אף ללא כל תנאי. לדברי השופט מינץ, "סעיף זה אינו מכיר אפוא בקיומה של זכות בלתי מסויגת למטופל לבחור את האופן והדרך שבו יינתן לו הטיפול הרפואי, אלא 'בהתאם לכל דין' 'ובהתאם לתנאים ולהסדרים הנוהגים'".
השופט מינץ הוסיף, כי "גם לא ניתן לקבל את הטענה כי כחלק מהזכות לשלמות הגוף, זכאיות יולדות לכך שתוכלנה לקבל שירות רפואי ללא סייג, ללא תלות בסטנדרט רפואי מקובל ביחס לאותו שירות, ובכל מקום שברצונן לקבלו".
באופן דומה, נקבע, כי גם אין מקום לקבל את הטענה כי עצם הוצאת החוזר מהווה פגיעה בחופש העיסוק של רופאים המבקשים ליילד יולדות בביתן, כאשר הוראות החוזר מונעות מהם לעשות כן. השופט ציין, כי "לא הוצגה כל תשתית שיש בה כדי לבסס את הטענה, כי הוראות החוזר הן המונעות מאנשי מקצוע רלוונטיים ללוות יולדות כאמור בביתן, להבדיל מפרקטיקה רפואית מקובלת והתוויות רפואיות מקובלות. הטענה כי כביכול עומדת לרופאים זכות קנויה לקבלת לידות בתשלום פרטי, בעת ליווי לידות בית, בניגוד להתוויות רפואיות מקובלות, אינה יכולה להתקבל".
לא חיסול של מקצוע תומכות הלידה
במסגרת פסק הדין נדחו כליל טענותיו של ד"ר אילן הלוי נגד הגבלת עיסוקו. בין היתר, התייחס השופט דוד מינץ לטענת הלוי, בשולי הדברים, כי קבלת עמדת משרד הבריאות משמעותה "חיסול" מקצוע תומכות הלידה - ודחה אותה.
מינץ ציין, כי "ניסיונו של העותר לכרוך את גורלו בגורלן של תומכות לידה באשר הן, אינו ממין העניין. איננו נדרשים בגדרי עתירה זו לשרטט את גבולותיו של מקצוע 'תומכת הלידה'. מה גם שאין מדובר ב'מקצוע' אשר נדרש לו רישיון בישראל".
מינץ הוסיף, כי "תומכת לידה" בדרך כלל מבקשת לתמוך ביולדת בתהליך הטבעי של הלידה, מבחינה פיזית, רגשית ואינפורמטיבית, ובין היתר הפנה להגדרת "דולה" באתר ארגון תומכות לידה בינלאומי. "ממילא אין זה מתפקידה של תומכת לידה 'לפקח' באופן רפואי על התקדמות הלידה, ואף רחוק מאוד מכך. תומכת לידה אינה מעניקה טיפול רפואי, והיא אינה מקבלת החלטות רפואיות".
על כן, קבע השופט, אין כל קשר בין מה שמבקש ד"ר הלוי, שמשרד הבריאות יאשר לו לעשות, לבין עבודתן ופועלן של תומכות הלידה. "הליווי והתמיכה שבהם מבקש העותר לעסוק בקשר לנשים יולדות, חורג בהרבה מגדרי פעילות 'תמיכה' רגילה בלידה, ואין בהכרעה בעניינו כדי להשליך כהוא זה על פעילותן של תומכות הלידה, או בעלי מקצוע אחרים".