שכר הבכירים בחברות ציבוריות / צילום: shutterstock
אחת הסכנות לכלכלה העולמית בכלל ולכלכלה הישראלית בפרט, היא התחזקות השיח הפופוליסטי. דיונים על משכורתו של בכיר כזה או אחר הם לרוב צהובים, וקשה להביא אותם למקום מעמיק ומעניין.
בכלכלה הישראלית אנו עדים בשנים האחרונות לשיח זה, שזוכה לתמיכת חלקים בתקשורת, ופוליטיקאים רבים מכל קצות הקשת הפוליטית. למשל, פרויקט "מחיר למשתכן" של שר האוצר משה כחלון הפך ציבור שלם של צעירים למשקיעים בעל כורחם, עקב זכייה בהגרלה לרכישת דירה שלא תכננו לרכוש מראש. שר האוצר הקודם יאיר לפיד חתום על מהלך שקידמה ח"כית שלי יחימוביץ' הידוע בתור "חוק הגבלת שכר הבכירים".
אומנם החוק נוצר מתוך חוסר קורלציה בין ביצועי החברות הפיננסיות לבין שכר המנהלים שלהן, אבל התוצאה? שוב שפכנו את התינוק עם המים.
המגזר הפיננסי מופלה למעשה ביחס למגזרים אחרים במשק, מה שגורם למנהלים מוכשרים ובעלי רקורד מוכח לעבור לנהל חברות במגזרים אחרים. רביב צולר, שניהל את איי.די.איי ביטוח ואייל לפידות מהפניקס, הם דוגמאות למנהלים טובים, שהשיאו ערך רב לאורך שנים לבעלי המניות של החברות אותן הם ניהלו, ובחרו לעזוב לחברות אחרות, שאינן במגזר הפיננסי ואינן כפופות למגבלות החוק.
המעבר של לפידות מהפניקס לשיכון ובינוי, תופס כותרות רבות עקב השכר שאותו מציעה החברה, שכולל שכר בסיסי נאה ואופציות בשווי של 65 מיליון שקל על פני חמש שנים. שכר זה גבוה מהמקובל בענף, אולם שיכון ובינוי היא חברה לא מקובלת בענף, והיא סובלת שנים מניהול בינוני.
השוק העלה את מניית החברה בעשרות אחוזים מאז ששמו של לפידות דלף כמועמד לניהול החברה, והדבר מעיד יותר מכל מה המשקיעים רוצים.
עם זאת, לאחרונה התפרסמו מאמרים שקראו להרחבת מגבלת שכר הבכירים לשאר הסקטורים. בין היתר, נטען כי שכר גבוה למנהלים הוא "שיא של קפיטליזם חזירי, וחסר היגיון כלכלי". להוכחת הטיעונים הובאו חברות ממשלתיות, כמו אלתא והתעשייה האווירית, כדוגמה לכך שאפשר אחרת - ומנהלי חברות אלו מרוויחים הרבה פחות מחברות ציבורית מתחרות.
האבסורד צועק מטענות אלה, מכיוון שתעשייה אווירית מוכרת כל שנה ב-13 מיליארד שקל, בדומה לאלביט מערכות (אשר שכר מנהליה לא מוגבל ונקבע ע"י בעלי המניות של החברה). אולם בעוד שאלביט מערכות מרוויחה מעל 800 מיליון שקל בשנה ממוצעת, תעשייה אווירית מדשדשת על גבול הרווחיות.
אם נבחן כמה בעלי המניות של תעשייה אווירית נהנו מדיבידנדים לעומת בעלי המניות של אלביט מערכות, נראה תמונה עגומה של 20 מיליון שקל לשנה לעומת מעל 250 מיליון שקל לשנה אצל האחרונה בממוצע של שלוש השנים האחרונות. מכאן, שאנו כבעלי המניות של תעשייה אווירית מפסידים "רווח תיאורטי" של 800 מיליון שקל בשנה.
התעסקות בשכר הבכירים בשיח הנוכחי היא פופוליסטית ומפספסת את המהות. פגיעה בזכות הקניין של בעלי המניות לקבוע את שכר המנהלים של החברות בהן הם משקיעים. ניהול איכותי בשוק רווי ותחרותי מהווה את האקס פקטור בהצלחת החברה, והשנים האחרונות הוכיחו לנו זאת אף בסקטור הפיננסי.
יש קורלציה רבה בין צמיחה כלכלית בת-קיימא לבין שמירה על זכויות הקניין. הרחבת המגבלה לסקטורים נוספים תפגע בכלכלה הישראלית ותדיר משקיעים מקומיים וזרים מלהשקיע כאן.
בסופו של דבר, אף בעל מניות לא ירצה לנדב את חלקו בעוגה ללא הצדקה לטובת מנהלי החברות. אולם כל בעלי המניות ישאפו להגדיל את העוגה - וזאת ע"י העסקת מנהלים מצטיינים אשר באופן טבעי ראוי לתגמל אותם.
הכותב הוא סמנכ"ל השקעות באלטרנטיב. הכותב או בית ההשקעות עשויים להחזיק או לסחור בניירות הערך המצוינים במאמר.