לינדה קיו / צילום: רויטרס
ללינדה קיו, בודקת העובדות של ה"ניו יורק טיימס", יש הרבה עבודה. מאז גויסה ב-2017 לעיתון הנחשב, הראשונה לתפקיד הזה, היא מנסה להכניס קצת היגיון בעידן שבו "האמת" הוכרזה כמתה. "חשוב שקוראים יחפשו את המאמרים של בדיקת העובדות. אלה הם התוספים, הוויטמינים, שבאים לצד הסיפורים הגדולים", היא אומרת בראיון בלעדי ל"גלובס".
הקרב על העובדות הוא עיקש, ו"גלובס" נחוש לנצח בו | נעמה סיקולר
"פוליטיקאים נהנים היום מדרכים חדשות לא מסורתיות להגיע לקהלים שלהם", מוסיפה קיו, שצפויה להתארח בשבוע הבא בישראל בכנס "עיתונות במצור" שעורכים ארגון העיתונאים, מועדון העיתונאים ובית הספר לתקשורת של המרכז הבינתחומי ב-10-11 ביוני. "עוצמת האינטרנט הפכה את המידע לנגיש הרבה יותר, אפילו ארכיונים נמצאים היום באינטרנט, זהו נכס עצום לבודקי עובדות שפעם היו צריכים ללכת לספריות".
זה עובד גם בכיוון ההפוך. האינטרנט עוזר לשקרים ולמידע מוטעה להתפשט מהר הרבה יותר. חסמי הכניסה שהיו מקובלים לפני עשור או שניים - תחקירנים, כתבים, עורכים ושדרנים - הוסרו כמעט לחלוטין, וכיכר העיר הוחלפה ברשתות החברתיות. מחקר של אוניברסיטת MIT מצא כי חדשות מזויפות מתפשטות מהר יותר ממידע מאומת, וכי בני אדם - לא בוטים, אחראים לכך יותר מכול. כל כך רצינית התופעה, שהביקורת הציבורית סביבה דחקה אפילו את פייסבוק לצאת ביוזמה משלה להילחם בתפוצת המידע המזויף או המוטעה על הפלטפורמות שלה.
בודקת העובדות הראשונה
ה"טיימס" גייס לשם כך את קיו ממערכת PolitiFact, אחד מהארגונים העצמאיים הראשונים לבדיקת התבטאויות של פוליטיקאים ולמעקב אחר הבטחותיהם, ושידוע כמי שמכתיר מדי שנה הצהרה פוליטית אחת בתואר "שקר השנה". קיו בכלל הגיעה ל- PolitiFact ב-2014 כמתמחה אחרי שסיימה תואר בלימודים עירוניים באוניברסיטת שיקגו בגלל שמצאה בפלטפורמה "גישה מקורית לפוליטיקה", שסיפקה את חיבתה למחקרי עומק. מהר מאוד היא הפכה לחלק מסגל המערכת, והספיקה לסקר את קמפיין הנשיאות של 2016 לפני ש"הטיימס" גייס אותה לשורותיו.
עד הרגע שהצטרפה קיו, לא היה ל"טיימס" כתב ייעודי שתכלית תפקידו הייתה לבחון את אמיתות הצהרותיהם של אנשי ציבור. זו הייתה עבודה משנית של כתבים שונים, ובכל מקרה לא כללה מתודולוגיה וקטגוריות ברורות לקביעת אמיתות.
כיום עובדת לצדה עיתונאית נוספת לבדיקת עובדות - אמלי קוקרן ( Cochrane ) - שגויסה מעט לפני קיו וגם היא ראשונה בתפקידה הכולל ביצוע בקרה פנימית לכתבות העיתון, לרבות אימות שמות הפוליטיקאים, שיוכם המפלגתי ודיוק עשרוני בנתונים כלכליים.
היום קיו היא חלק ממערכת החדשות של העיתון בוושינגטון, ומפרסמת בדיקות מדוקדקות על אימרות של פוליטיקאים בראיונות, קמפיינים, נאומים או שימועים. "ב-PolitiFact עושים את זה כבר שנים, וב'טיימס' לא היה אדם אחד ייעודי שעשה את העבודה הזו לפניי. זו סביבה נהדרת לעבוד בה כי אני מוקפת בכתבים מומחים".
מה זה "הנורמלי החדש"?
זה לא מקרה שקיו הצטרפה למערכת העיתון ב-2017. מאז זכה דונלד טראמפ בבחירות לנשיאות ארה"ב שנה קודם לכן, העיתונות האמריקאית מתמודדת עם 'הנורמלי החדש׳, מציאות שבה עובדות לא מדויקות מפוזרות בשיטתיות תחת כל עץ רענן, והעיתונות עצמה נתונה למתקפות כמעט בלתי פוסקות. לפי ספירה אחרונה של ה"וושינגטון פוסט", ב-828 ימי כהונתו פיזר טראמפ 10,111 עובדות מטעות או לא נכונות (או כ-12 התבטאויות שגויות בממוצע ביום).
אך לא רק טראמפ או האינטרנט אחראים לתדמית השלילית של העיתונות. הכרסום באמינותה התרחש במשך שנים רבות ונבע מסיבות רבות, חלקן באשמת העיתונות עצמה שנמצאת במרדף אחרי הכנסות, קליקבייטים וסנסציות.
בסקר שנערך בארה"ב לפני שנה, 77% מהנשאלים ציינו כי ערוצי החדשות המסורתיים (עיתונים, טלוויזיה ורדיו) מפיצים חדשות מזויפות. בסקר של מכון גאלופ מאוקטובר האחרון רק 40.1% מהמשיבים סמכו או סמכו מאוד על ערוץ חדשות כלשהו, ו-13% לא סמכו אפילו על ערוץ אחד. מדובר בנפילה חדה מאוד ב-50 השנים האחרונות, אז 72% סמכו על ערוץ כלשהו.
ה"טיימס" בתגובה חיזק את מערכת החדשות שלו, גייס שורה של עיתונאים, הנהיג נורמה חדשה שמגבילה עיתונאים בהבעת עמדות פוליטיות ברשתות החברתיות לצורך שמירה על חזות אובייקטיבית, ויצא בקמפיין פרסומי חדש. "האמת קשה", סיכמו בקמפיין שחנכו בהפסקת הפרסומות בשידורי טקס פרסי האוסקר, "האמת חשובה היום יותר מבעבר".
עננה של ספק
כך, מעל עבודתה של בודקת העובדות קיו מרחפת עננת ספק לא פשוטה. "כדי להימנע ממראית עין של הטיה חשובה השקיפות", מסבירה קיו, "אני נותנת לעבודה שלי לדבר בעד עצמה, ואני מוסיפה לינקים בצורה מאוד ליברלית. אם אני מצטטת מקורות או מומחים, לעתים נדירות - אם בכלל - אשתמש במקורות אנונימיים. אם אני מצטטת מחקר, ויש כאלה שסותרים אותו, אקשר גם אליהם. אני מנסה להשיג מגוון רחב של מומחים שיעניקו מגוון של זוויות. למשל, בנושא של חקיקה בתחום המיסוי אביא מומחים ממכון מחקר שמרני, ממכון מחקר ליברלי וממכון נוסף מאמצע הסקאלה. פעמים רבות, כשזה נוגע למספרים, המומחים מסכימים כי למספרים אין הטיה פוליטית".
חלק מחמתו של הנשיא יוצאת גם על ה"טיימס", העיתון שאיתו הוא מנהל מערכת יחסים סבוכה, ארוכת שנים, מלאה אהבה ושנאה. "לעתים אהיה שותפה כחלק מהסיפור החדשותי הגדול", מסבירה קיו. "למשל ב-2017, כשהנשיא טראמפ ציטט את ה'ניו יורק טיימס' כדי לתמוך בטענה שלו שממשל אובמה האזין לו בסתר, פרסמתי סיפור של בדיקת עובדות פנימית כדי להבין את המקור וקישרתי למקורות הרלוונטיים כדי להראות שהעיתון לא אמר שהייתה האזנת סתר. בכך אנחנו מנסים להילחם גם באמירות שווא על ה'טיימס' עצמו".
הממלכתיות של קיו אינה מקרית. בשנים האחרונות העיתון מהלך בזהירות בין הטיפות הכבדות של חדשות מזויפות שממטירים עליו. "ניתן לעובדות לדבר בשם עצמן", הזהיר מו"ל העיתון את מערכת החדשות לאור ההתקפות החוזרות ונשנות של טראמפ על העיתון. "אל תתערבו", הוא הזהיר, "ואל תיכנסו לקרב חזיתי עם הנשיא".
בחירת הנושאים, או "מחילות הארנבת", כפי שקיו מכנה אותן ולתוכן היא קופצת, גם היא ליברלית. "זו בעיקר שאלה חדשותית - האם זהו נושא חם או חדשות מתפרצות. למשל, עשינו עבודה נרחבת סביב הדוח של התובע המיוחד רוברט מולר שבדק את המעורבות הרוסית בבחירות לנשיאות ב-2016, או סביב העדות של מייסד ומנכ"ל פייסבוק מארק צוקרברג בקונגרס. בטווח הארוך אנחנו כל הזמן עושים עבודה נרחבת בנושאי הגירה ובריאות, ועכשיו אנחנו מתחילים לעבוד על הקמפיינים של המפלגה הדמוקרטית לקראת הבחירות לנשיאות 2020. כמובן שהרבה מאוד מהסיקור שלי מתרכז בטראמפ כי הוא כל הזמן בחדשות".
הסוד הוא בפוליטיקה
למרות שלעתים זו נראית כמו עבודת נמלים מייגעת, כל בדיקת העובדות היא עבודה אנושית, אפילו בפרויקטים מונומנטליים כמו בדיקה בזמן אמת של נאום מצב האומה. הסוד הוא בפוליטיקה. "לפוליטיקאים יש נטייה לחזור על עצמם. לכן למשל, הרבה מהטענות שעלו בזמן הנאום האחרון של טראמפ כבר בדקתי בעבר, וזה היה פשוט יחסית לכתוב סיכום זריז ולעלות לאתר. זה נכון גם לגבי העימותים הטלוויזיוניים בין המועמדים".
זה כמובן לא מספיק. "אני חושבת שכל מי שהוא עיתונאי בוושינגטון זוכה למנה של ביקורת משני הצדדים. האימייל שלי בהחלט מוצף בתומכים ובמתנגדים מהקשת הליברלית והשמרנית. אני משתדלת ככל האפשר לתקשר עם הקוראים - אם הם שואלים אותי שאלה או מנסים לנהל איתי דיון בתום-לב, אני תמיד עושה מאמץ להגיב ולהתייחס להערות שלהם. יש לי עור עבה יחסית".
טראמפ מצידו כבר אמר כי בודקי עובדות הם "מוטים וליברלים" ואין לו כל צורך בהם, והוא לא היחיד. בודקי עובדות במערכות חדשות וגם בגופים עצמאיים סובלים מחצי ביקורת על שאלת האובייקטיביות שלהם, כמו גם על הכוח העצום שהונח בידיהם - לקבוע מה נכון או לא, ואילו חדשות ראוי או לא ראוי לצרוך. בתהליך קריסתו של רעיון ה"אמת", קמו מנגנונים לבדוק את בודקי העובדות בעצמם.
יש לכם מתודולוגיה ספציפית?
"אני מנסה להביא ל'טיימס' הרבה דברים שלמדתי ב- PolitiFact . למשל, יש לנו סט של דירוגים להתבטאויות - שגויה, חסרת עדויות תומכות, מטעה, מוגזמת או נכונה. לעתים, אם זה מסובך מכך, נציין גם את זה. אני משתדלת גם לספק הרבה מאוד קישורים כדי לפצות על כך שאנחנו לא מפרסמים רשימת מקורות בצד הכתבה. ובעיקר - הכול צריך להיות עטוף באתיקה עיתונאית טובה, כמו למשל לקחת אחריות על טעויות ולתקן אותן מיד. אני חושבת שכשעושים טעויות, השקיפות מאוד חשובה".
*** גילוי מלא: המשרוקית של "גלובס" פועלת בין היתר בשיתוף פעולה עם יוזמת פייסבוק לניטור פייק ניוז ברשת החברתית