מנכ"ל סלקום ניר שטרן ומנכ"ל פרטנר איציק בנבנישתי / צילום: תמר מצפי
בשנים האחרונות עסקנו הרבה במשבר העמוק בשוק הסלולר. הכותרות שסיפקו החברות על יוזמות חדשות, כמו כניסה לתחום הטלוויזיה, פריסת סיבים אופטיים ועסקאות כאלה ואחרות, יצרו מפעם לפעם תחושת אופטימיות לא ברורה, שהביאה לעלייה קצרת-טווח בשערי המניות של החברות. אלא שמהר מאוד האופטימיות נעלמה, מיד אחרי פרסום התוצאות הכספיות העגומות של החברות. כך קרה גם לאחר פרסום הדוחות הרבעוניים האחרונים של סלקום ופרטנר .
המגמה בסלולר היא חדה וברורה. המדיניות של משרד התקשורת גרמה למנהלי החברות לצאת ל"הרפתקאות" מורכבות ויקרות. סלקום ופרטנר, שהיו בעבר חברות סלולר בלבד, עברו שינוי מהותי והפכו לקבוצות תקשורת. השינוי הזה אולי שירת את האינטרסים הפוליטיים של שרי התקשורת לשעבר, אבל הוא לא יצר כל ערך לחברות - להפך. נתח השוק שלהן נחתך בצורה דרסטית.
הגורמים המרכזיים לצלילה בשווי החברות הם מדיניות השוק הסיטונאי והרחבת התחרות בסלולר, שהביאה בחשבון רק פרמטר אחד - המחיר לצרכן. הצעדים שנקט משרד התקשורת לא נעשו מתוך חשיבה אסטרטגית ארוכת-טווח וללא הפנמת לקחים ממדינות אחרות.
התוצאה היא שכדי להישאר עם הראש מעל המים, החברות נזקקות לתרגילים צרכניים, כגון גביית תשלום עבור תא קולי והעלאת מחיר של שירותים שבהם משתמשים בעיקר לקוחות מבוגרים, כגון הודעות מולטימדיה (MMS).
עסקאות העבר נראות דמיוניות
מאז הכניסה של סלקום לתחום הטלוויזיה, היא איבדה כ-60% משוויה. שווי השוק הנוכחי של סלקום, כ-1.5 מיליארד שקל בלבד, דומה לשווי שבו נרכשה חברת נטוויז'ן, ספקית אינטרנט בגודל בינוני, על-ידי סלקום לפני מספר שנים.
מי זוכר שבשלהי 2015 חתמה סלקום על הסכם לרכישת גולן טלקום תמורת סך של 1.2 מיליארד שקל, די דומה לשוויה הנוכחי של סלקום כיום? קל לנחש מה היה עולה בגורלה של סלקום אם העסקה הייתה יוצאת אל הפועל - החוב של סלקום היה נוסק לרמה של כמעט 4 מיליארד שקל.
גם בפרטנר התמונה דומה. היא נהנית אמנם מרמת חוב נמוכה יותר, אבל זו הושגה בזכות הפיצוי הנדיב שהתקבל מאורנג' העולמית בעקבות הפרידה המאולצת מהמותג ובזכות מכירת חצי מהרשת שלה להוט טלקום.
בדומה לסלקום, גם בפרטנר פעילות הטלוויזיה בינתיים לא יצרה כל ערך, אלא להפך. גם מיזם הסיבים שבו מתגאה החברה לא הוסיף לה ערך. מאז החלה פרטנר בפריסה מואצת של סיבים אופטיים, ירד שוויה בכ-30%.
אם לא די בכך, פרטנר סובלת במשך שני רבעונים רצופים מתזרים מזומנים שלילי ומעלייה ברמת החוב. כמו במקרה של סלקום, גם בפרטנר ניסו לבצע עסקאות רכישה, והחברה השתתפה במכרז לרכישת פעילות לאומי קארד. למרבה מזלה, היא נכשלה במכרז, שהיה מעמיס נטל חוב של מיליארדים נוספים על גבה.
בנוסף, ובלחץ בעלי השליטה, פרטנר הודיעה על תוכנית לרכישה עצמית של מניות בהיקף של 200 מיליון שקל. במסגרת התוכנית רכשה פרטנר מניות בהיקף של 100 מיליון שקל ועצרה, ככל הנראה בשל מחסור במזומנים. לא ברור כיצד הדירקטוריון אישר תוכנית שכזו, כשלנגד עיניו עמדה תחזית של תזרים מזומנים שלילי.
מי לא תהיה החברה הראשונה שתקרוס
בפני שתי החברות עומדים אתגרים משמעותיים. שתיהן עומדות בפני פרויקט עצום של שדרוג הרשת לדור ה-5 בסלולר, פרויקט שידרוש השקעות עתק בתשתיות ובתדרים.
איך הן יעמדו בזה? לא ברור. מצב החברות לא ילך וישתפר, כל עוד הפעילות בסלולר תישחק בקצב גבוה יותר מהתרומה השולית של הפעילות בשוק הקווי ובטלוויזיה. גם פעילות השיחות הבינלאומיות בקריסה, ומפעילות ה-ISP (ספק אינטרנט) הרווחית לא נותר כמעט דבר.
מנועי הצמיחה לא נראים באופק, לפחות לא בטווח הקרוב. הטלוויזיה תישאר כנראה פעילות הפסדית בתנאי השוק הקיימים. גם בתחום הסיבים האופטיים לא נראים סימנים מעודדים, וזה עוד לפני שבזק והוט הצטרפו לזירה הזו.
מה היה ניתן לעשות אחרת? מקרה גולן טלקום מלמד שאולי אפשר להישאר מפעילה סלולרית טהורה. מנכ"ל החברה גיל שרון מסרב אפילו להיכנס לתחום ציוד הקצה, שנחשב לרווחי. גולן טלקום הייתה ונשארה מפעילת סלולר רזה, יעילה ורווחית, גם אם מדובר בשולי רווח צנועים. אפשר להעריך כי גולן טלקום לא תהיה החברה הראשונה שתקרוס.
איפה הביקורת של חברי הדירקטוריון
השאלה המתבקשת היא מה עושים חברי הדירקטוריון שעומדים מנגד. האם בדירקטוריון של אחת החברות אומרים להנהלה להתמקד בפעילות רווחית בלבד? האם מישהו מחבריו יורה לצמצם את פעילות הסיבים האופטיים והטלוויזיה שמסבות הפסדים?
כולם מקווים שיגיע היום שהפעילויות האלה יצליחו לשאת את עצמן, ושהרגולטור ימשיך לשמש להם מעין מקל הליכה ולא ידרוש מהן מטלות יקרות, כמו למשל הפקות מקור, כפי שהוא דורש מ-yes ומהוט.
איך שלא נסתכל על זה, השלב הבא יהיה לעשות את מה שעשה ניר שטרן, מנכ"ל סלקום. הוא קם ואמר בצורה ישירה שאין מנוס מקיצוץ בהיקפי כוח-האדם. בכלכלה אין ואקום. אם לא רוצים לסגור פעילויות, מישהו צריך לשלם את המחיר. ניסיון העבר מלמד כי בדרך-כלל אלה העובדים. האפשרות השנייה היא שאחת המפעילות תקרוס, ויתבצעו מיזוגים בשוק. אך כאן אי-הוודאות היא בצד של הרגולטור, שבעבר התנגד למיזוגים בין מפעילים.