תמונה של נחמה ריבלין ונר זיכרון בבית הנשיא / צילום: תומר רייכמן
בהר הרצל נערכה אחר הצהריים (ד') הלוויתה של אשת נשיא המדינה ראובן ריבלין. לאחר שבמשך היום הוצב ארונה בתיאטרון ירושלים והמונים כיבדו את נחמה ריבלין כשהם חולפים על פני הארון, יצאה ההלוויה להר הרצל.
הנשיא דיבר על רעייתו, חיבתה לטבע, לספרות ולאמנות, "קמתי הבוקר, את יודעת שלא הצלחתי לישון. הסתכלתי בתאריך, המוכר כל כך, יום הולדת שמח. יום הולדת עצוב. לפני מספר שבועות, בבית החולים, כשעוד הצלחת לומר את מה שעל ליבך, וכבר התחלת לדאוג, ביקשת שאחזיר אותך הביתה. היום, נחמה, שבת הביתה".
בטקס השתתפו ראש הממשלה נתניהו ורעייתו שרה, יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, חברי כנסת ושרים ומכובדים רבים.
הנשיא סיפר: "היית ילדת הכפר, ילדת הטבע, מושבניקית, אשת אדמה. כששרנו בבית, 'אנחנו שנינו מאותו הכפר', ידענו שאצלנו בבית רק את מאותו הכפר. עדרת, זיבלת, הישקת, חלבת בבוקר את הפרות, אספת ביצים מהלול, ויצאת ללמודים. אבא, מנחם שולמן, נפטר כשהיית רק בת חמש. ואימא, דרורה (קיילה), נשארה להחזיק במשק לבד, כשאת וורדה, ומאוחר יותר גם חיים גיסנו, עוזרים לה. 'אמא שלי', כך אמרת, 'עבדה קשה, ונלחמה כלביאה על הזכות להיות עובדת אדמה'".
על אהבתה לאמנות סיפר ריבלין כיצד בכל נסיעותיהם לחו"ל העדיפה לבקר במוזיאונים: "הנפש העשירה שלך, לא ידעה מנוח. עולם האמנות נפתח בפנייך. בכל ביקור בחו"ל, ידעת כבר לאן את רוצה ללכת, על איזה מוזיאון לא תוותרי, ואיזו יצירה את חייבת לראות. לפעמים ניסית גם למלט אותי, מהטקסים המשעממים, ומקבלות הפנים הרשמיות, ולגרור אותי למוזיאון הקרוב, "את זה אתה חייב לראות", כך אמרת, ולקחת והסברת".
"לפעמים אחרי יום מתיש בו סבלת מקשיי נשימה, ראיתי אותך מתלבשת, מתכוננת ליציאה. לאן אימא'לה? כך שאלתי. והתשובה הייתה, יש היום מופע מחול, בסוזן דלאל, שאני בשום אופן לא מפסידה. כי גם כשהיה לך קשה, האמנות, הפרחים, הסרטים בסינמטק, והתערוכות במוזיאון על התפר, נתנו לך כוח".
ריבלין מנה את הספרים שקראה נחמה בתקופה האחרונה: "הסתכלתי אתמול נחמה, בספרים שהשארת ליד המטה, בחלקם סימניה, באחרים מקלון של ארטיק. הלכת לישון לצד "לוליטה" של נובוקוב, ו"מלאך החדר" של אגי משעול. על המדף עמדו "בחזרה מעמק רפאים" של חיים באר, לצד "פשפש מתלבש" של אמי רובינגר, "תישרין" של איימן סיכסק, ו"אלף לבבות" של דן צלקה. וגם ספרו האחרון של עמוס, עמוס עוז אהובנו, ומקלון ארטיק מסמן, שקראת הכל והגעת לפרק האחרון: "הרמזורים כבר מזמן מתחלפים בלעדינו". אבל איזה רמזור יכול להתחלף בלעדייך?".
"רעייתי, אהובתי, אני מתקשה להאמין שאלו דברי פרידה. אני בטוח שעוד אחפש אותך בלילות, ובימים גם. תודה לך נחמה, על האהבה, על הזוגיות, על המשפחה, על כך שהיית תמיד איתי, על היד התומכת והלב המקשיב, על ההומור ועל המחשבה החדה, ועל זה שזכיתי להיות, בן זוגה של רעיית נשיא המדינה. "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות, כל הנהרות בעולם, לא ישטפוה". נוחי בשלום על משכבך."
לפני ריבלין ספדו לה בתה ענת ריבלין והסופר חיים באר. בתום דברי ההספד הונחו זרים של ממשלת ישראל, צה"ל, הכנסת ונציגי גופים נוספים.