גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

"אין לנו סדר יום חוץ מחתירה לאמת": עורך המשנה של "לוס אנג'לס טיימס" מדבר על אתגרים בעידן הפייק ניוז

סקוט קראפט, עורך המשנה של העיתון הרביעי בגודלו בארה"ב, חושב שגם בעידן האינטרנט אין תחליף ליציאה של עיתונאים לשטח • בשיחה עם "גלובס" הוא מדבר על עיתונות כתובה בעידן הדיגיטלי, על המעבר מעיתונות של דיווח ל"עיתונות של אחריותיות", על היתרון של מיליארדר-בית עם כוונות טובות, על טראומת הכישלון לחזות את טראמפ ב-2016 ואיך למנוע כישלון כזה ב-2020

סקוט קראפט / צילום: לוס אנג'לס טיימס
סקוט קראפט / צילום: לוס אנג'לס טיימס

"לוס אנג'לס טיימס" (LAT) הוא העיתון הרביעי בגודלו בארה"ב מצד תפוצתו. הוא העיתון המקומי הגדול ביותר, במובן הזה שהוא משרת את אזור לוס אנג'לס. ה"ניו יורק טיימס" וה"וול סטריט ג'ורנל", הגדולים ממנו, נמכרים על פני כל ארה"ב, אם כי בסיסם הוא בניו יורק.

חשיבותו של העיתון נובעת מן המדינה שבה הוא מופיע. הוא הגדול ביותר במדינה הגדולה ביותר של ארה"ב, קליפורניה. אבל עד זה לא כבר חייו היו תלויים לו מנגד. ב-20 השנה האחרונות תפוצתו עמדה בסימן ירידה תלולה, והוא לא עשה חיל מיוחד בתחום הדיגיטלי. הוא חיפש בעלים, וחלקם קירבו אותו אל התמוטטות, בהרפתקאות פיננסיות מסמרות שיער.

במשך 125 שנה ויותר הוא היה שייך למשפחת אוטיס-צ'אנדלר. אבל עיתונים יצאו מחיקן של משפחות בכל רחבי אמריקה, וחיפשו בעלים תאגידיים. ב-2000, העיתון עבר לבעלותה של אימפריית המדיה טריביון, אשר החזיקה בשורה ארוכה של עיתונים ותחנות טלוויזיה ורדיו בכל רחבי ארה"ב. טריביון הייתה הבעלים ה"טבעיים" במובן הזה שהתרגלנו להניח כי המו"לים של עיתונים צריכים להיות אנשים בעלי ניסיון עיתונאי.

משבר ענף העיתונות, תחילה תחת לחץ של טלוויזיה בכבלים, ואחר כך עליית האינטרנט, כיווץ אימפריות. טריביון מכרה את נכסיה ב-2008 בנסיבות המעוררות השתוממות עד עצם היום הזה, לאיל נדל"ן משיקגו, סם זל, במכירת חיסול. הוא אפילו לא שילם בשביל הנכסים שקנה, אלא שיעבד אותם כדי לכסות את ההוצאות.

אין זה המקום לדון במה שהוא עולל לעיתוניו. "נוכחותו לא הייתה מבשרת טובות. יצאנו בשן ועין מן התקופה ההיא", אומר סקוט קראפט, המלווה את העיתון זה 40 שנה, מאז נעוריו העיתונאיים. לאחר שכמעט נשא את ארונו של העיתון, קראפט הוא עכשיו אחד המכוונים של תחייתו. הוא עורך המשנה של LAT, ובתור שכזה הוא מרכז את מערכת החדשות שלו.

בעידן המדיה החברתית, קראפט מטעים את השינוי במשימת העיתונאות: המעבר מן התפקיד המסורתי של מסירת עובדות אל התפקיד של אימות העובדות, הנמסרות בידי אחרים. הוא קורא לה (ואינו היחיד, כמובן) "עיתונאות של אחריותיות" (accountability journalism).

בשבוע הבא קראפט יהיה אחד המשתתפים בכינוס הבינלאומי "חופש העיתונות: העיתונות במצור" שעורכים מועדון העיתונאים בירושלים, בית הספר לתקשורת במרכז הבינתחומי הרצליה וארגון העיתונאים ב-10-11 ביוני.

איפה אנחנו מוצאים אותך?
"עתה זה חזרתי מניו יורק, נכחתי בארוחה חגיגית לכבוד פרסי פוליצר. השנה זכינו באחד מהם".
איחולינו.
"תודה, תודה".

הוועידה שבה אתה עומד להשתתף בישראל מתארת את עצמה בעברית "העיתונות (press) במצור", בעוד שהאנגלית אומרת "עיתונאות (journalism) במצור". מבלי להפריז בחשיבות הניואנסים, אפשר לטעון ש"עיתונות" היא המוסד ו"עיתונאות" היא הפרקטיקה, או המקצוע. אפשר ששתיהן במצור. איך היית מגדיר "מצור"? פוליטי, חברתי, כלכלי או כל הנ"ל?
"הייתי אומר שבוודאי שורה של סכנות מאיימות הן על הפרקטיקה של עיתונאות והן על העיתונות, לא רק מצד פוליטיקאים, המנסים לחנוק את העיתונות או להבאיש את ריחה. על עיתונאים מרחף איום של פגיעה פיזית בארצות רבות. לא בארה"ב בתור שכזאת. אמנם בעצרות של הנשיא טראמפ אנשי מדיה סופגים שריקות בוז מפעם לפעם, אבל זה חלק מן העבודה.

"נחוצה פרספקטיבה היסטורית. עיתונאים תמיד נתקלו בקשיים בעשיית מלאכתם על פי מיטב שיפוטם, יש דברים שלא השתנו. אבל מצד שני, כל נוף המדיה משתנה, וממילא מופיעים אתגרים שאינם מעשי ידיהם של ממשלות או של פוליטיקאים, או של כל משתתף רשמי, אלא תוצאה של האופי המשתנה של מקצוענו.

"למשל, עד זה לא כבר קוראינו, צופינו ומאזינינו ציפו שאנחנו נדווח, כדי שהם יידעו מה עושים הפוליטיקאים. עכשיו הפוליטיקאים אינם זקוקים לנו כדי להגיע אל מצביעיהם ואל בוחריהם. הם יכולים למצוא חלופות: טוויטר ומדיה חברתית".

פרדוקסלית, הדמוקרטיזציה של המידע הפכה לאיום ממשי על שיורה של המדיה המסורתית, שהפצת מידע היא הסיבה לקיומה.
"אכן. עם זאת, הרבה צרכני חדשות רעבים לדיווח סמכותי. הם מחפשים מקורות מידע שאפשר לסמוך עליהם. הם אינם מוכנים לקבל כפשוטם את מה שאומרים להם נציגיהם בקונגרס, או הנשיא עצמו. זה מטיל עלינו משימה כבדה ביותר: לתבוע אחריות מבעלי השררה, יהיו אשר יהיו. עיתונאות של אחריותיות חשובה ממה שהייתה מאז ומעולם".

אילו היה עליך לדרג את הסכנות הגדולות ביותר האורבות למדיה, איזו מהן היית מדגיש?
"התשובה תלויה באיזו ארץ. בארה"ב אינני בטוח שהייתי רוצה לדרג אותן, אבל הייתי אומר שהסכנה הכלכלית היא חשובה מאוד. עיתונים מקומיים בכל רחבי ארה"ב מתכווצים והולכים, אינם מצליחים למצוא קהל קוראים ברשת במידה שתניב די הכנסות כדי לשכור כתבים, עורכים ועובדים אחרים הנחוצים לעיתונאות שהיו רגילים בה".

מה יקרה לעיתונים המקומיים?

היסטורית, לרגל המרחקים העצומים בארה"ב, עיתונים הם קודם כול מקומיים, כולל החשובים שבהם. מהדורות ארציות נוסו מפעם לפעם לפני עידן האינטרנט, ובדרך כלל לא עלו יפה. גם LAT ניסה, ונכשל. כיום אפשר לדבר ברצינות רק על שלושה עיתונים בעלי תפוצה ארצית. כאשר קראפט מדבר על "עיתונים מקומיים", הוא כורך בהם גדולים וקטנים כאחד. הערכה מקובלת מעמידה את מספר העיתונים היומיים המקומיים בארה"ב על קצת פחות מ-1,300, עם 31 מיליון קוראים בימי חול ו-34 מיליון בסופי שבוע, על פי מרכז המחקר פיו (Pew). מספר העיתונים המקומיים היומיים היום נמוך כמעט ב-500 מן המספר ב-1970. התפוצה הכוללת נמוכה כמעט ב-50% מרמתה ב-1985. הנתונים האלה באים מ-statista.com.

"זה לא רק עצוב אלא גם מדאיג מאוד", אומר קראפט. "מפני שאין מנוס מפני החשש שקרוב היום שבו רבים מן העיתונים המקומיים אולי יוסיפו להתקיים, אבל לא יהיו להם די עיתונאים כדי לשמש כלבי השמירה המרסנים של הממשלות המקומיות".

אני מעלעל בעמודיהם הראשונים של עיתונים בכל רחבי ארה"ב, באמצעות אתר Newseum, ומבחין באופן בלתי נמנע שרבים מן העמודים הראשונים - בייחוד בקליפורניה - זהים למעשה, אף כי הם מודפסים במקומות שונים. ההבדלים מתמעטים והולכים.
"בדיוק. זה אומר שחדרי החדשות מתכווצים. אני חושב שזה מסוכן לדמוקרטיה. אכן רבים מן העיתונים נראים אותו הדבר, מפני שהם משתמשים באותם מקורות של סוכנויות ידיעות, ומפרסמים את אותם הסיפורים באותם העמודים. ניסיונם למצוא קוראים ברשת אינו עולה יפה. אני חושב שזה ניכר במיוחד בעיתונים שלא שפר מזלם, ולא נקנו על ידי מקומיים בעלי אמצעים, המעוניינים בהצלחתם, או לא נחלו את הצלחת ה'ניו יורק טיימס', שיש לו שלושה מיליון מנויים דיגיטליים ויותר. עם מספר כזה אפשר לממן מערכת חדשות חסונה במיוחד".

כמה זמן אתה בעיתונות?
"מאז האוניברסיטה. 40 שנה ויותר. בעיקר בעיתונות המודפסת. אבל עכשיו אני מגדיר את עצמי באופן קצת שונה. זה עדיין עיתון מסורתי, אנחנו עדיין רואים את עצמנו כעיתון, אבל הדגש הוא על חדשות של 24 שעות, שבעה ימים בשבוע, באינטרנט".

אז התואר עורך משנה אינו חל רק על המהדורה המודפסת.
"לא. זו רק העמדה מס' 2 במערכת החדשות. על מערכת החדשות שלנו מוטלת המשימה לעשות עבודה עיתונאית, לסקר חדשות, מחוזיות, מדינתיות, ארציות, בינלאומיות - אבל קהל היעד העיקרי הוא זה הנמצא באינטרנט. התוצר המודפס עדיין מופיע, ועדיין בגודל ניכר, אבל אנחנו בני מזל מפני שיש לנו הבסיס של אזור עירוני גדול, ויש לנו בעלים המשקיע במערכת החדשות - כך שאנחנו במצב טוב מזה של עיתונים רבים אחרים".

לא כולם חושבים אותו דבר

אם אינני טועה, מוצאך ממה שהאמריקאים מכנים 'הרטלנד' (מילולית, "לב הארץ", האזור שבין החופים, שהוא בדרך כלל יותר כפרי ויותר שמרני).
"אכן. אני נולדתי בקנזס סיטי, במדינת מיזורי. את 12 שנותיי הראשונות ביליתי באוקלהומה. אחר כך עברתי למדינת קנזס, ושם למדתי באוניברסיטה. אחר כך עבדתי בשיקגו בשביל LAT, ושימשתי כתב חוץ של העיתון באפריקה ובאירופה".

אני מניח שניסיונך מעניק לך יתרון חשוב במאמץ להתחקות אחר הכישלון הכללי באמריקה, לא העיתונאי בלבד, בהבנת ה'הרטלנד'. אנשים מרבים לדבר על ההפתעה של 2016, הצבעת ה'הרטלנד' לטובת טראמפ. אבל אנחנו מבוגרים מספיק כדי להיזכר בהפתעות מוקדמות הרבה יותר.
"מוטב קודם כול להבין שה'הרטלנד' אינו עשוי גוש אחד. קל ופשטני להגיד שכולם בקנזס חושבים אותו דבר, וכמותם גם במיזורי ובאוקלהומה, וכן הלאה. לא תמצא מונוליתיות בשום מקום באמריקה. קח לדוגמה את קליפורניה, הידועה כמעוז של התנגדות לטראמפ. אנשים נוטים לשכוח שבקליפורניה היה הריכוז השלישי בגודלו של מצביעי טראמפ בארה"ב, אחרי טקסס ופלורידה".

מה אם כן הניב את כישלונה של העיתונות ב-2016? ומה יציל אותה מכישלון אפשרי דומה ב-2020?
"אחד הלקחים של 2016 היה שלא יצאנו די הצורך אל השטח לדווח, ולא הטינו באמת אוזן לדעותיהם של אנשים. עשינו כמובן סקרים. והסקרים ההם ידועים לשמצה על טעויותיהם. אבל אני חושב שסקרים לבדם, בלי די דיווח מן השטח, אינם מספיקים. אין תחליף ליציאה לשטח ולהאזנה.

"אנחנו מנסים לעשות כמיטב יכולתנו, אבל עם המשאבים המידלדלים בחדרי החדשות זה קשה יותר ויותר. למשל, קל להחמיץ הרבה ממצביעי טראמפ שאולי אינם אוהבים את התנהלותו האישית, אבל חושבים שהוא עומד במקום הנכון בעניינים החשובים בעיניהם. הם יתמכו בו, מבלי שירגישו צורך לאהוב את אוסף תכונותיו, או את ציוציו, או את גידופיו. חשוב אפוא לצאת לשטח ולדווח על הדברים המעסיקים אנשים; להוסיף ולהשתמש בסקרים בתור רקע, אבל לנסות ללמוד מה קורה במקומות הרחוקים מן העיר הגדולה שבה אנחנו מתגוררים".

נדמה לי שעשית כאן הבחנה בין שני דברים: אחד הוא היעדר סיקור שהוא תוצאה של משאבים מידלדלים, והשני הוא תוצאה של היעדר תשומת לב. אמרת, "לא הטינו אוזן". נדמה לי שאפשר לטעון, כי סיבה אחת ל"מצור" שבו נמצאת העיתונות קשורה במערכת יחסים של איבה ושל חשד עם צרכני חדשות.
"אני אינני חושב את היחסים לעוינים, מפני שאינני חושב שעליי לתמוך במישהו או להתנגד לו. אבל אנשים רבים באמריקה אמנם חושבים שלכלי תקשורת מרכזיים יש סדר יום פוליטי. אין לנו סדר יום מחוץ לחתירה אל האמת.

"אנחנו איננו 'אויבים', אף כי הנשיא טראמפ מנסה לתאר אותנו ככאלה, כי זה מועיל לו בעיני הגרעין הקשה של תומכיו. אבל כאשר כתבינו מראיינים משתתפים בעצרות טראמפ, תומכי הנשיא חוזרים ומופתעים לגלות שאנחנו מציגים להם שאלות ענייניות מבלי לנקוט עמדה. איננו מתווכחים עם עמדותיהם, אנחנו רק מנסים לרדת אל סוף דעתם.

"טעותנו ב-2016 לא הייתה תוצאה של העדפה פוליטית, אלא שלא דיברנו עם די אנשים. מאחר שהחמצנו את קולות המרי (discontent) נגד וושינגטון, לא השתכנענו שלפנינו כוח פוליטי רב עוצמה".

אבל איך ייתכן שהחמצתם?
"הנעלם הגדול היה המצביעים הלא-מסורתיים, אלה שלא טרחו להצביע בפעמים הקודמות, אבל המסר של טראמפ הגיע אל אוזניהם, והוציא אותם אל הקלפי. הם אלה שהכריעו את הכף לטובתו. מומחים עדיין מנסים להבין כיצד החמיצו את זה. התהייה אינה באה רק מצד הדמוקרטים ואנשי קלינטון. טראמפ ויועציו לא צפו את ניצחונו. אני חושב שאילו היו לנו 'יותר מגפיים על הקרקע', אילו דיווחנו יותר ממקומות ששינו את פני הבחירות, היה לנו יותר מושג על רצינות התנועה הטראמפית".

איך אם כן תינצל מזה בסיבוב הממשמש ובא? האם תפתח משרד בכל אחד מן היעדים שבהם אפשר שהבחירות יוכרעו? האם תושיב כתבים לאורך זמן בערי תעשייה קטנות אי שם במערב התיכון?
"כתבינו טובים בזה. לעולם אין לנו מספר הכתבים שהיינו רוצים. אבל כתבינו פתוחים ונכונים להאזין. השאלה כמה כתבים יוכלו לעשות את זה. רעיון מצוין הוא לנטוע מישהו לאורך זמן באזור מפתח, או במדינת מפתח. אבל כמובן קשה לדעת מראש מה יהיה אזור מפתח.

"אתה שואל על לקחים. הלקח החשוב ביותר הוא להיות צנועים. לא למהר ולהניח כי מדגם של מרואיינים מספק לנו תמונה מלאה, לעבוד קשה, לדווח, להבחין בשינויים המתחוללים במהלך המערכה, ולעולם לא להפריז בחשיבות מה שנדמה לנו שגילינו".

מה על הכתבים עצמם? אם נניח שהכישלון שאתה מתאר אינו תוצאה של זדון, אלא של רקע תרבותי ושל צורת מחשבה, האין זה אומר שתצמח תועלת ממגוון גדול של כתבים בחדר החדשות?
"אינני קונה את זה. אני מרגיש שכתבים פוליטיים, בעיתוננו ובארגוני חדשות מרכזיים אחרים, אוהבים לסקר פוליטיקה. הם אינם מסקרים אותה מפני שהם נוטים אהדה לאחד הצדדים.

"כתב פוליטי טוב הוא זה שדעותיו הפוליטיות אינן ניכרות בכתיבתו; והוא אינו נוח לגלות את דעותיו אפילו באופן לא פורמלי. אבל מגוון במערכת החדשות נחוץ כמובן בכל תחום שהוא, לא בפוליטיקה בלבד".

"המהדורה המודפסת תוסיף להיות חשובה עוד שנים רבות, אבל אנחנו מקדישים יותר משאבים למרחב הדיגיטלי"

אנחנו משוחחים על התהפוכות שפקדו את LAT בעשרים השנה האחרונות, מאז יצא מידי משפחת המייסדים, בשנת 2000, ועבר לידי קבוצת טריביון. אני נזכר בראיון מקיף שערכנו כאן עם סם זל, איל הנדל״ן היהודי משיקגו שהשתלט על נכסי טריביון ב-2008, לפני שהוביל את הקבוצה לפשיטת רגל.

בימים ההם נידונה האפשרות שהעיתון יימכר למיליארדר מקומי בלוס אנג'לס, אשר ייקח את LAT לידיו כמעט כאקט של חובה אזרחית, כמעשה צדקה, שלא על מנת להרוויח כסף, אלא כדי לשרת את הקהילה. בשנה שעברה נמצא סוף סוף קונה כבד ראש, פטריק סון שיונג, רופא וביולוג שעשה את הונו בפיתוח תרופות. הוא אמנם לא ויתר על היעד של רווח, אבל עצם נוכחותו מאפשרת לעיתון להפסיד כסף בדרך אל הצלחה כלשהי בעתיד.

אתם יוצאים נשכרים מנוכחותו של מישהו, היכול להרשות לעצמו להפסיד כסף.
"זה נכון. הסיבה שעיתונים מעיינים במודלים של בעלות פרטית או של ויתור על מטרות רווח היא שכאשר חברה נסחרת בבורסה, כפי שהיה מצבה של טריביון, היא נוטה להתנהל על פי חישובים של הטווח הקצר, על יסוד מאזנים רבעוניים, בשעה שבעלים מקומיים, כמו פטריק, מוכנים להשקיע בטווח הארוך.

"הבעלים שלנו בהחלט רוצה להרוויח כסף, אבל מוכן להפסיד לאורך זמן, כדי לשפר את סיכויי הרווח בעתיד. זו המתנה הגדולה שניתנה לנו - ההזדמנות לעשות הסבה, להתמקד על דיגיטל, על תוכן, על ארגון מאורעות. הזדמנות כזאת לא הייתה ניתנת בחברה ציבורית. בעלי מניות לא היו מקבלים חברה המפסידה במשך מספר שנים".

כמה זמן תוכלו להוסיף ולהפסיד כסף לפני שסבלנותו של הבעלים תפקע?
"אינני יכול להשיב. אינני יודע. מה שפטריק אומר זה שהוא ומשפחתו רוצים להחזיק בעיתון הזה עוד מאה שנה. זה מה שהוא אמר לי. הוא כאן לצורך השקעה ארוכת טווח, כי זה חשוב לדמוקרטיה, חשוב לחיי העיר, חשוב ש-LAT יהיה ישות עיתונאית, שתסקר את הקהילה, את המדינה, ותספק עיתונאות עם אחריות".

 אני זוכר דיון שהתקיים לפני עשר שנים בתחנת רדיו ציבורית בוושינגטון: האם "וושינגטון פוסט" יתקיים בעוד עשר שנים? מאז נולד להם מולטי-מיליארדר, ג'ף בזוס מאמזון, שהעיתון הוא השקעה קטנה מאוד בשבילו. האם זה המודל הראוי לעיתונים בכל העולם: חפשו את מיליארדרכם?
(צוחק) "לא הייתי מתיימר להגיד מה אחרים צריכים לעשות, וזה לא יעבוד באותו האופן בכל מקום, מפני שבמקומות אחרים בעלים מקומיים ניסו להשתמש בעיתונים לשרת את צורכיהם הפוליטיים. אנחנו חיפשנו קונה במשך עשרים שנה, כך שאני יודע עד כמה קשה למצוא מישהו, המוכן להשקיע מן הסיבות הנכונות".

איך היית מתאר את התפתחותו של LAT מאז נרכש?
"בשנה האחרונה היינו מסוגלים להשקיע בחדר החדשות, לשכור יותר כתבים ועורכים, ולשכור עיתונאים מוכשרים היכולים לפתח אסטרטגיה דיגיטלית. אנחנו מגדילים את קהל המנויים הדיגיטליים, העומד עכשיו על 160 אלף. טוב, זה עדיין רחוק מן היעד. אבל אנחנו מתמקדים עכשיו כקרן לייזר על הדיגיטל".

המהדורה המודפסת עלולה להיות מיותרת?
"היא מצליחה. יש לה בסיס נאמן. כמו כל עיתון, איבדנו תפוצה משנה לשנה (תפוצת LAT עומדת עכשיו בערך על 400,000 עותקים ביום חול, שליש המספר לעומת ימי השיא, לפני 30 שנה, י.ק). אבל המהדורה הזו עדיין חשובה בעינינו, ותוסיף להיות חשובה עוד שנים רבות. פטריק אומר שהוא מוכן בהחלט להיות האחרון שיוציא מהדורה מודפסת של עיתון. יש שוק למהדורה מודפסת, אבל אנחנו מקדישים יותר משאבים למרחב הדיגיטלי. בסופו של דבר, ההשקעה בדיגיטל מניבה עיתונאות טובה יותר, והיא ניכרת גם במהדורה המודפסת".

אני מניח שאתם מאבדים קוראים צעירים, כפי שקורה בעיתונים אחרים.
"כן, קוראים צעירים, לא רק צעירים, אלא קוראים בכלל, המעדיפים לקרוא חדשות על הרשת, או על מסך הטלפון שלהם. יש לנו מהדורה אלקטרונית של העיתון, היכולה להיקרא על כל מכשיר. יש לה קהל נאמן מאוד, ואנשים מקדישים כמויות גדולות של זמן לקריאה אלקטרונית. אינני חושב שזו התשובה.

"אינני חושב שמהדורה אלקטרונית תחליף את המהדורה המודפסת. אבל קוראים רבים של המהדורה המודפסת מעיינים גם במהדורה האלקטרונית, ואנחנו מקווים שזה יוביל אותם אל הדיגיטל, הפתוח לפניהם".

עוד כתבות

העיר ערד בנויה על שלוחות, כך שהטבע העירוני חודר אליה ומקרב את המדבר לחצרות / צילום: אורלי גנוסר

בירה, מסעדות ואפילו מסלול מירוצים: ערד שלא הכרתם

ערד היא כבר לא רק העיר המאובקת שחשבתם ● לצד הטבע והמדבר שסביבה התגבשה קהילה של אמנים, מארחים, מדריכים, מסעדות, קפה איכותי, מבשלת בירה ואפילו מסלול מירוצים להתנסות אישית

צעיר משקיף מלמעלה על אחת הלוויות של צעיר שנספה באסון הר מירון / צילום: Associated Press, Ariel Schalit

הדברים הרי כל כך פשוטים: קחו כבר אחריות ולכו הביתה

אני כל כך כועס, בחיי. גם על עצמי, שעדיין יש לי ציפיות מנבחרי הציבור ושלוחיו, אבל בעיקר על נבחרי הציבור ושלוחיו שהגיעו לשפל שאין כמותו

מטוס אל על / צילום: יואב יערי

הסכם הסיוע לאל על יובא לאישור הממשלה ביום ראשון

החברה קיוותה לקבל את הסיוע עוד בחודש אפריל, אולם עיכובים שנבעו מתפקודי הממשלה הובילו לכך שהנושא נפל בין הכיסאות ● על פי הסיכום האוצר יעביר לחברה 210 מיליון דולר בתמורה לכרטיסי טיסה לעובדי מערך אבטחת התעופה לתקופה של 20 שנה

הפגנה נגד מחירי השכירות בברלין / צילום: Reuters, Christophe Gateau

רפורמת השכירות כשלה והדיירים בברלין יחזירו אלפי אירו לבעלים

לאחר שבית המשפט פסל לאחרונה את הרפורמה השאפתנית להגבלת שכר הדירה, השוכרים נאלצים לשלם את ההפרש בין מה ששילמו לבין מה שאפשר לגבות עכשיו • בינתיים המחירים כבר טסים, גם מעבר למחיר המותר

יורם נוה, מנכ"ל כלל ביטוח / צילום: כדיה לוי

כלל ביטוח ופיננסים רוכשת 14% מסוכנות הביטוח הדיגיטלית Wobi

העסקה נחתמה לפי שווי של כ-50 מיליון דולר • wobi, בבעלות קבוצת האחזקות הציבורית האמריקאית White Mountains, משאירה מאחוריה את הפרשות בהן היו מעורבים המייסד שרון גילר ואמיר ברמלי שהיה שותף בתחילת דרכה

מנכ"ל משרד הבריאות, פרופ' חזי לוי / צילום: ברזילי

משרד הבריאות שוקל להוסיף את ארגנטינה לרשימת "המדינות האדומות"

רשימת המדינות המסוכנות כוללת כיום את אוקראינה, אתיופיה, ברזיל, הודו, דרום אפריקה, מקסיקו וטורקיה ● כל השבים ממדינות אלה, כולל מחלימים ומחוסנים, נדרשים להיכנס לבידוד

חנות אאוטלט של נייקי בבילו סנטר / צילום: יח"צ

תשקיף ריטיילורס מגלה: חנויות נייקי מספקות מעל מחצית ההכנסות ו-65% מהרווח התפעולי

חברת מותגי הספורט מקבוצת פוקס תגייס 400-500 מיליון שקל בהנפקה, לפי שווי של 1.5-1.8 מיליארד שקל ● לאומי פרטנרס ימכור בהנפקה מניות בעד 100 מיליון שקל ● תוצאות החברה מלמדות על המשך הצמיחה גם בשנת הקורונה

יאיר נתניהו / צילום: שלומי יוסף, גלובס

חוקרים מהמכון הטכנולוגי בחולון בדקו: האם פייסבוק מצמצמת חשיפה של ימנים

לאחר תלונות רבות של אנשי ימין, צוות מחקר מהמכון הטכנולוגי בחולון החליט לבחון האם פייסבוק אכן מצמצמת חשיפה לכותבים מהצד הימני של המפה הפוליטית ● הממצאים: ירידה מובהקת בכמות גדולה יותר בחשיפת ימנים, אך גם ירידה כללית בחשיפה בתחילת 2021 לשני הצדדים ● ביקורת תקשורת

עמיחי שיקלי / צילום: דוברות הכנסת, דני שם טוב

כשנבחרי ציבור מסרבים להיות "חיילים פשוטים"

ח"כ שיקלי מימינה שם מקל בגלגלי ממשלת בנט-לפיד, וגרם לליכוד לחפש "חוליות חלשות" נוספות ● וגם: כעס מבית על נתניהו שחוסם בחירות על ראשות המפלגה

מאגו־סיסטם לאקו־סיסטם. על ניהול בלי אגו / צילום: Shutterstock

מה אפשר ללמוד מסלילת כביש 6 על ניהול בלי אגו

איך קרה שאפילו היריבות המרה של חברות הסלולר הונחה בצד בעת הצורך? ● ספר חדש של המגשר עמרי גפן מציע מודל לא טריוויאלי של שותפות, שעוזר לכולם לצאת מורווחים ● מאגו־סיסטם לאקו־סיסטם

ברלין / צילום: shutterstock, שאטרסטוק

ממחר: תיירים ישראלים יוכלו להיכנס לגרמניה; המלונות במדינה עדיין סגורים

מכיוון שגרמניה הוציאה את ישראל מרשימת המדינות בסכנה, הנכנסים מהארץ לא ידרשו  לבידוד - אלא רק להציג בדיקת PCR שלילית לפני העלייה לטיסה ● מצב התחלואה בגרמניה נמצא במגמת שיפור

טוני שיי, מנכ"ל זאפוס / צילום: Shutterstock

תעלומת מותו של ילד הפלא מעמק הסיליקון, מנכ"ל זאפוס טוני שיי

טוני שיי היה ילד הפלא של ההייטק: את האקזיט הראשון עשה בגיל 24 ואת זאפוס מכר לאמזון במיליארד ד' ● אבל אז הקיף עצמו בחבורת אומרי הן שחיה על חשבונו באחוזה מבודדת, קיימה מאבקי שליטה על נכסיו ואיפשרה לו אורח חיים של סמים וראוותנות ● בסופו של דבר, זה גם מה שהרג אותו

רועי הסל, מנכ"ל Adika / צילום: יח"צ

מנכ"ל עדיקה עוזב את תפקידו אחרי שנה

אריאל אלפסי מונה לממלא מקום המנכ"ל ויחליף את רועי הסל, שמסיים את תפקידו כמנכ"ל עדיקה ● אייל גרינברג, דירקטור בחברה, מונה לראש ועדה אקזקוטיבית שתלווה את החברה עד למינוי מנכ"ל קבוע ● מהחברה נמסר: "משימתו המרכזית של מר הסל היתה לייצב את החברה ולגייס צוות ניהולי חזק ומנוסה. משימה זו הושלמה בהצלחה זה מכבר"

צומת שמואל בייט, ירושלים / צילום: יוסי זמיר

הפתרון המשפטי לעירוב שימושים: פיצול הקרקע

דיני הקניין עוברים שינויים בחקיקה בעקבות התכנון האורבני המשתנה • מה כבר טופל ומה מחכה לממשלה הבאה

פארק עופר בפתח תקווה / צילום: אסף לוי

בענף ההייטק יש 4,000 כיסאות פנויים לעובדים שלא באים

אינטל, אנבידיה, גוגל, צ'ק פוינט וחברות טכנולוגיה רבות הודיעו לאחרונה על כוונתן לגייס עובדים חדשים ● "הביקוש לעובדי הייטק נמצא בשיא ובגידול משמעותי מול שנת 2020, ואף מול שנת 2019, טרום הקורונה"

מסע הייסורים של החיסון הישראלי / עיצוב: אלישע נדב

חשאיות, יוהרה ומתחרה בשם פייזר: הסיפור האמיתי מאחורי החיסון הישראלי לקורונה

מה שהתחיל במסיבת עיתונאים נוצצת ומבטיחה עם תקציב של 175 מיליון שקל, הפך בחסות המכון הביולוגי לענן של חוסר ודאות ● כמה כסף בפועל עלה לנו פרויקט החיסון הישראלי, למה נבחר למשימה גוף כל כך חשאי והאם יש לו עוד סיכוי? ● יצאנו לחפש תשובות וחזרנו מתוסכלים

השקעות ספאק / צילום: Shutterstock

האיש שיש לו יותר SPACs מכולם

אחרי שיצר מיליארדים בתחום ההון הפרטי, אלק גורס הפך לתומך סדרתי בהקמת חברות למטרת רכישה מיוחדת

צעיר מהחברה החרדית מאתר חפצים בזירת האסון בהר מירון / צילום: Reuters, Ilia Yefimovich

החברה החרדית מתאוששת מההלם: לא מחפשים אשמים אלא בדיקה יסודית

החברה החרדית חיה עם האמונה שהכל משמיים, ואם נגזר שיקרה משהו, אז זה יקרה ● 
לכן אין דרישה לתלות אף אחד בכיכר העיר, אלא רצון להפיק לקחים למען העתיד

פקקים באילון / צילום: תמר מצפי

כך המדינה גורמת לנו להתמכר לרכב הפרטי ולהיתקע בפקק

הנהג הישראלי חוזר לכביש, ובעיקר לפקקים ● בחודש שעבר התנועה באיילון בלבד זינקה ב-15%, ובאוצר מעריכים שאם לא יעשה דבר, בעוד עשור העלות למשק בשל העומס בכבישים תסתכם בעשרות מיליארדים ● אז למה המדינה עושה הכל כדי שנתמכר לרכב הפרטי ונתקע בפקק?  האזינו

קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל / צילום: Shutterstock, Alexandros Michailidis

מרקל נגד היוזמה להסיר ההגנה מהפטנטים על חיסוני הקורונה

בעקבות הודעת ממשל ביידן על כך שהוא תומך בהסרה של ההגנה על זכויות הקניין הרוחני של החיסונים, הבהירה מרקל אתמול כי היא מתנגדת לכך ● שתיים מתוך שלוש החברות הגדולות בעולם המייצרות חיסונים נגד קורונה בטכנולוגיית הרנ"א-שליח, הן גרמניות