בבוקר יום שישי שקט, ממש כמו היום, לפני כמעט חודשיים, עצרה תנועת הרכבות בכל רחבי ישראל. כמה פקדים (מנהלי תנועה) הודיעו שהם חולים ברגע האחרון והנהלת הרכבת לא יכולה היתה להפעיל את הרשת כאשר יש סכנה לתאונות בין רכבות.
הצעד הדרמטי יצר מחול שדים וחילופי האשמות קשים. ההנהלה האשימה את הועד בכך שגרם לעובדים להתחזות לחולים ובכך להשבית את הרכבת וסימנה את גילה אדרעי, יו"ר הועד, כאחראית העיקרית, הועד טען שלא היתה סיבה לעצור את תנועת הרכבות ומעל הכל- פוליטיקאים בכירים ובהם ראש הממשלה נתניהו ושר התחבורה ישראל כ"ץ תקפו את הועד ואת ההסתדרות.
"הרכבת אינה רכוש פרטי של גילה אדרעי וניסנקורן לקידום אינטרסים אישיים ופוליטיים" אמר אז כ"ץ, והבטיח להעלות הצעת חוק לבוררות חובה בשירותים ציבוריים, ונתניהו הצהיר כי "אין שום הצדקה לכך שקומץ אנשים ישביתו את הרכבות למיליוני אזרחי ישראל ולחיילים, זה לא יהיה" והורה על הקמת "צוות למניעת השבתת שירותים חיוניים".
ההסתדרות נקלעה לאש צולבת והחליטה במהירות על הקמת ועדה שתבחן את אירועי אותו בוקר, ה-12 באפריל. השופט בדימוס אמנון סטרשנוב מונה ליו"ר הועדה, והיא הגישה דוח רציני ומעמיק, שלא עושה הנחות לאף אחד מהצדדים. זאת, למרות שהועדה לא זכתה לשיתוף פעולה מהנהלת הרכבת.
השורה התחתונה בדוח היא שלא הועד ולא ההנהלה הם אחראים ישירים לאירוע, אלא חלק מעובדי המשוא"ה, שהודיעו על מחלתם ברגע האחרון או לא הסכימו להחליף את העובדים החסרים. אולם, קריאה מעמיקה בדוח מגלה תמונה מורכבת יותר, שלא מנקה לגמרי מאחריות אף אחד מהצדדים.
ועד העובדים
גילה אדרעי פרסמה אתמול בערב פוסט בפייסבוק, בו כתבה "אחרי שהוצאתי להורג בקול תרוע רמה, זוכיתי היום בקול ענות חלושה" והוסיפה "אין דם ואין חבל תלייה, עכשיו מתחיל מצעד הבושה (של מבקריה- ד"ש). אדרעי צודקת, מסקנות הועדה הן שהועד לא נתן הוראה להשבית את תנועת הרכבות ויותר מכך, באותו אירוע "ועד העובדים והעומדת בראשו גילו אחריות רבה ומחויבות כלפי ציבור הנוסעים".
אולם, גם אם לא היתה לועד אחריות ישירה, השופט סטרשנוב טוען שהיתה לו אחריות תורמת לאירועים. בדברים שצורפו לדוח כותב סטרשנוב:" התרשמתי קשות ממערכת היחסים העכורה השוררת בין הנהלת הרכבת לבין ועד עובדי הרכבת...מערכת יחסים גרועה ולעומתית זו באה לידי ביטוי במספר היבטים כגון, השבתה חוזרת ונשנית של תנועת הרכבות עקב ימי מחלה (או התחלות) של העובדים; עצירת הרכבת באמצע הדרך, כאשר נהג הרכבת חש צורך להתפנות".
סטרשנוב מוסיף כי "חוששני, כי חל כאן שיבוש מערכות מדאיג ביותר לגבי הבנת התחומים וגבולות הגזרה בין ועד העובדים לבין הנהלת הרכבת. מחובתה של הנהלת הרכבת לנהל את המערכת הסבוכה, ביעילות ובמיומנות, בעוד שמחובתו של ועד העובדים לוודא שהעובדים יעבדו, ולא ינהלו את הרכבת. זאת כמובן, תוך שמירת זכויותיהם המלאות של העובדים, דאגה לרווחתם, טיפול בתוספת כ"א לפקדים נוכח מצבם הקשה, וכיו"ב אך כל זאת מבלי לשבש, שוב ושוב, את התנהלותה התקינה של הרכבת".
סטרשנוב מסכם וכותב כי "לא מתקבל על הדעת, כי אזרחי ישראל, בכלל וחיילי צה"ל, בפרט ישמשו כ"בני ערובה" בסכסוכים חוזרים ונשנים בין הנהלת הרכבת לבין ועד העובדים, בין אם האחריות לכך רובצת -לפיתחם של עובדי הרכבת ובין אם, במקרים מסויימים, היא מוטלת על הנהלת הרכבת".
שני החברה הנוספים, בכירי ההסתדרות עורכי הדין יחיאל שמיר ורמי בן גל, מתנערים מדברים סטרשנוב וטוענים כי לועדה לא היתה סמכות לבחון את כלל יחסי העבודה ברכבת ומדגישים את חשיבות העבודה המאורגנת, אבל לא ניתן להתעלם מכך שהיחסים הקשים ברכבת תרמו למשבר באותו בוקר יום שישי.
אדרעי היא מנהיגת עובדים בולטת, אך המנהיגות שלה מתבטאת בניהול מאבק ממושך, עם עשרות צעדים ארגוניים ובמילים קשות נגד ההנהלה. הטקטיקה של אדרעי היא יצירה של משברים רבים ומתיחה של החבל, כמעט עד שייקרע. אדרעי לא מסמנת גבולות ולא מגנה צעדים ארגוניים חריגים ולא חוקיים (כמו עצירת הרכבות בכל הארץ לחמש דקות, בהוראת חבר הועד ליאב אליהו, כשבועיים לפני ההשבתה ביום שישי). באווירה לעומתית, בה יש ליגיטמציה למחלות מדומות של נהגי קטרים ולעצירת רכבות ללא התרעה, גם עובדי משוא"ה אולי הרגישו שיש להם ליגיטמציה להיות חולים. החבל שמתחה אדרעי נקרע באותו בוקר.
הנהלת הרכבת
לפי דוח הועדה, השבתת תנועת הרכבות באותו יום היתה מוצדקת וההנהלה פעלה לפי נהלי הבטיחות ומתוך שמירה על שלום הנוסעים. בכך, שולל הדוח את טענת הועד כי היתה זו השבתה יזומה שנועדה ללפגוע בועד. אולם, גם במקרה הזה, ההנהלה (שלא שיתפה פעולה עם הועדה וראתה בה ועדה "מטעם" לא יוצאת ללא רבב מהפרשה.
הועדה מצאה כי עובדי המשוא"ה מרגישים שנזנחו בידי ההנהלה והועד. עומס העבודה עולה, והם נדרשים למשמרות ארוכות, כל זאת על רקע הכוונה להעביר את המשוא"ה מחיפה ללוד. כפי שכבר עלה בתחקיר "גלובס", אין צוות כוננים לתפקיד הרגיש של פקד במשוא"ה, וכך בהיעדר שני פקדים יש לעצור את כל תנועת הרכבות בישראל. הועדה ממליצה לרכבת ליצור כוננים קבועים ולהגדיל את כוח האדם במשוא"ה.
ההנהלה גם זוכה לביקורת על צילום של גילה אדרעי שהופץ בבוקר האירוע. אדרעי נראית בו במשוא"ה, והצילום הופץ בידי הנהלת הרכבת כהוכחה לאשמת הועדה. למעשה, אדרעי ניסתה באותם רגעים למצוא עובדים מחליפים ולאפשר את חידוש תנועת הרכבות. המתקפה האישית של הרכבת כלפי אדרעי לא תורמת ליחסי העבודה ברכבת ולאפשרות לפתור את המשברים בחברה.
ההסתדרות
מייד אחרי האירוע הודיעה ההסתדרות על הקמת ועדת בדיקה, אשר "תגיש את מסקנותיה מיד לאחר חג הפסח". הועדה עבדה במרץ והגישה את המסקנות ב-14 במאי. מאז, במשך שלושה שבועות, ההסתדרות לא פרסמה את הדוח. גם אתמול, כאשר פורסם, היה זה בצהריים, לפני סוף שבוע ארוך של חג. מועד פרסום שנראה שנבחר כדי שהדוח יזכה לתשומת לב תקשורתית מועטה כלל שניתן. בהסתדרות מכחישים, כמובן, כי ניסו למזער את החשיפה של הדוח, אך השיהוי של פרסומו והעיתוי בו פורסם בסוף, מעוררים תמיהה.
אולי הביקורת של השופט סטרשנוב על ועד הרכבת ועל כך שהנוסעים הם "בני ערובה" במאבק בין עובדים והנהלה הביכה את ההסתדרות. בכל מקרה, יו"ר ההסתדרות, ארנון בר-דוד,הבטיח כי "ההסתדרות תפעל ביתר שאת על מנת להוביל לשיפור מערכת יחסי העבודה ברכבת למען כלל הציבור הישראלי".